ניתוח
ההתבגרות של הקהל, השיבוש של ה־AI: האם פלייטיקה עדיין במשחק?
בעיצומן של ירידה בהכנסות משחקי הדגל ותחרות גוברת, קיצוץ 20% מכוח האדם בפלייטיקה עשוי לסמן בעיה עמוקה או להיות צעד מתבקש בעידן חדש
פיטורי הענק בפלייטיקה – של כ־750 עובדים שהם כ־20% מכוח האדם העולמי שלה – אינם מהלך מפתיע ואינם אירוע נקודתי. הם תוצר של שחיקה מתמשכת במודל העסקי של החברה ושל לחץ מבני שמגיע הן מבפנים והן מהסביבה התחרותית שבה היא פועלת. כדי להבין את ההחלטה, כדאי להתחיל באופן שבו מבנה השוק, ובעיקר דפוסי ההכנסה, משפיעים על יכולת ההתחדשות של חברה כמו פלייטיקה.
פלייטיקה, כמו חברות רבות בתחום ה־in-app purchases, נשענת רבות על קבוצת מיעוט של משתמשים משלמים, אותם שחקני VIP המכונים בתעשייה "לווייתנים". זהו מאפיין מבני של הענף, לא נתון ייחודי לפלייטיקה, אך במקרה שלה הוא משמעותי במיוחד משום שחלק ממשחקי הדגל המכניסים ביותר שלה, כמו Slotomania ומותגי הפוקר השונים, פונים זה שנים לקהל מבוגר יחסית.
בכירים בתעשייה מציינים כי משחקים מסוג זה מתמודדים עם תופעה מוכרת: קהל שמשחק לאורך שנים מזדקן יחד עם המוצר. כאשר שחקנים שהיו בני 50 כשהצטרפו נמצאים היום בשנות ה־70 שלהם, חלקם מפסיקים לשחק מטעמים טבעיים, שינויי הרגלים, מצב בריאותי או שחיקה. במודל שמסתמך על מספר קטן של משתמשים בעלי ערך גבוה, כל ירידה כזו מייצרת פגיעה מהירה וקשה. ברבעון השלישי של השנה, ההכנסות מ־Slotomania, המשחק המרכזי של הקבוצה, הסתכמו ב־68.5 מיליון דולר בלבד – ירידה של 20.8% ביחס לרבעון הקודם וירידה של 46.7% לעומת השנה שעברה.
במקביל, פלייטיקה מתקשה כבר תקופה לייצר את הגל הבא של להיטים. החברה צמחה ממודל של סטודיו גמיש ואגרסיבי למבנה של קונגלומרט, גוף גדול בעל שכבות ניהול רבות, עשרות קווי מוצר ורכישות מרובות, בהן Wooga ,Innplay ולבסוף SuperPlay. רכישות כאלה נועדו לספק מנועי צמיחה, אך הן גם מביאות איתן עלויות אינטגרציה, מורכבות תפעולית והסתמכות על תוצרים שאינם תמיד מוצלחים.
לכל זה מצטרף גורם משבש נוסף: הבינה המלאכותית. השפעת ה־AI על התעשייה כפולה. מצד אחד, היא מאפשרת לסטודיואים קטנים לייצר משחקים ותכנים בקצב ובאיכות שעד לפני שנים ספורות היו נחלתן של חברות ענק. המשמעות היא תחרות ישירה ועקבית, שמגיעה מלמטה, מצד צוותים צעירים ורזים שפועלים ללא מורשת כבדה וללא עלויות היסטוריות.
מצד שני, AI מייעלת תהליכים פנימיים בחברות הגדולות, מייצור חומרי עיצוב ועד בדיקות QA, ובפועל מצמצמת את הצורך בכוח אדם רב בתחומים מסוימים. גם אם מנהלים מעדיפים להציג את הטמעת ה־AI כהליך להעצמת עובדים וככזה שלא יביא לפיטורים, המציאות ברורה: טכנולוגיה שמורידה עלויות ומקצרת תהליכי יצירה מפחיתה בהכרח את כמות האנשים הדרושים לביצועם.
זהו גם אחד המאפיינים הייחודיים של התעשייה הישראלית. פלייטיקה ודומיה משמשות במשך שנים כבסיס הכשרה מצוין למפתחים, אנליסטים ומעצבים. רבים מהם, כיום יותר מאי פעם, עוזבים להקים מיזמים משלהם – בזכות כלים מבוססי AI שמקצרים דרמטית את הדרך בין רעיון למוצר. מנגד, חברות גדולות מנסות לשמר כישרונות באמצעות חבילות שמנות, מה שיוצר דינמיקה שבה החדשנות לא תמיד צומחת מבפנים. התוצאה: חלק מהטאלנט היצירתי הולך החוצה, וחלקו נותר בפנים אך אינו מתמקד ביצירת המשחקים החדשים שחברה בסדר גודל כזה זקוקה להם.
פלייטיקה כבר עברה כמה סבבי קיצוצים בשנים האחרונות, אך אף אחד מהם לא עצר את מגמת השחיקה הבסיסית. הפיטורים הנוכחיים אינם רק מהלך של התייעלות, אלא ניסיון להתאים את המבנה הארגוני למציאות חדשה שבה התחרות מחריפה מלמטה, הטכנולוגיה משנה את כללי המשחק והקהל שעליו נבנתה החברה במשך עשור כבר אינו מייצר את היציבות שהעניק בעבר.
אולי דווקא כאן מתעוררת השאלה המעניינת באמת: האם פיטורים בקנה מידה כזה הם עדות למשבר עמוק, או דווקא סימן לחברה שמבינה שהעולם סביבה השתנה ומנסה להתאים את עצמה בזמן? ייתכן שהמהלך הזה יתגלה כפעולה כואבת אך הכרחית שתאפשר לפלייטיקה לשרוד ואף להתחזק בעידן שבו חוקי המשחק התחלפו. את התשובה לכך נגלה רק בהמשך, כשיתברר אם ההתכווננות הנוכחית היא צעד של מצוקה, או של בהירות אסטרטגית.
