זהו אינטרס לאומי: AI ריבוני
ה"ריבונות הדיגיטלית" של ישראל עוד לא התממשה והשעון מתקתק. בזמן שמדינות רבות כבר מקימות תשתיות AI עצמאיות ומציבות מסגרות ברורות לשליטה במידע הלאומי, ישראל נותרת הססנית. גם המגזר העסקי עדיין לא ערוך במלואו לעומסי הבינה המלאכותית, והפערים התשתיתיים ניכרים. ישראל צריכה לאמץ את דו"ח ועדת 'נגל' אחרת תישאר מאחור
מדינות רבות מבינות כבר היום שהבינה המלאכותית היא לא עוד כלי טכנולוגי, אלא מקבלת מעמד על של תשתית לאומית חיונית של ממש כמו חשמל, מים או רשת סלולר. ההבנה הזו מובילה אותן בשיתוף תאגידים וארגונים מקומיים וגלובליים להשקיע מאמצים אדירים כדי לבסס תשתיות AI מקומיות, אמינות וריבוניות. בישראל, למרות חדשנות יוצאת דופן בזירת הסטרטאפים והמחקר, עדיין לא נבנתה תשתית ממשלתית סדורה שתאפשר פיתוח והפעלה של AI ריבוני מבוסס על תשתיות מקומיות.
זו גם רוח הדברים שהובילה את ועדת 'נגל', שהגישה לאחרונה לראש הממשלה את המלצותיה להקמת מטה לאומי לבינה מלאכותית ריבוני בבעלות המדינה, בניית מחשב־על לאומי והשקעה של 25 מיליארד ₪ בשנים הקרובות. הדו"ח קובע כי ללא פעולה מיידית, ישראל תאבד את מעמדה כסטארט-אפ ניישן ותידחק לשוליים טכנולוגיים וכלכליים מול מעצמות שכבר מובילות השקעות עתק בתחום.
בדומה לתוכניות אסטרטגיות באירופה ובמדינות המפרץ, גם כאן נדרשת גישה חדשה: ראיית AI כתשתית ריבונית שיש לנהל מתוך תשתיות המדינה, לאחסן בשרתים מקומיים ולעגן ברגולציה עצמאית. כזו שתגן על המידע על האזרחים, על גופים עסקיים וארגונים ביטחוניים.
מדינה עם אתגרים רבים ורגישים כמו ישראל, בין היתר בתחום הבטחוני, לצד תלות גדולה בטכנולוגיה כגון במערכת בריאות ציבורית דיגיטלית ומאגרים ביומטריים, אינה יכולה להרשות לעצמה תשתית AI שאינה שקופה, אינה מאובטחת ואינה בשליטתה המלאה. מעבר לביטחון הלאומי, יש כאן גם שאלה של אמון הציבור.
הצמיחה המטאורית של AI ומודלים מתקדמים של למידת מכונה מחייבת גם אותנו להשקיע באופן מידי במחשוב עתיר ביצועים, אחסון מבוזר, מרכזי נתונים חסכוניים באנרגיה ופתרונות עיבוד שבבים המותאמים לעולם ה-AI.
הנתון שצריך להדליק נורה אדומה
כדי להבין את מצבה של ישראל בתחום, כדאי להסתכל על מה שקורה במגזר העסקי. שיתוף פעולה עם המגזר הפרטי יכול וצריך להיות חלק מהותי מהקמת תשתית AI ריבונית, כל עוד המדינה שומרת על שליטה בתשתיות ובמידע, מכתיבה את כללי הרגולציה ואינה מוותרת על זכויות הקניין הרוחני. בישראל, שבה החדשנות נמצאת כאמור כמעט כולה בידיים פרטיות, שיתוף פעולה כזה הוא לא רק רצוי אלא הכרחי. יחד עם זאת, סטטוס אימוץ והטמעה של מערכות AI בארגונים בישראל לוקה בחסר ואולי יכול להסביר גם את המצב בו גם נמצאת המדינה.
מצד אחד, האמביציה של הארגונים לאימוץ AI היא בשמיים. אפשר לראות את זה בסקר החדשנות האחרון של Dell ממנו עלה כי 60% מהארגונים בישראל הגדירו את הבינה המלאכותית כעדיפות אסטרטגית ראשונה. אך מהצד שני, הקרקע הטכנולוגית של ארגונים אלו לא יציבה וכאן מתחיל הפער. 64% מהארגונים בישראל דיווחו כי הם אינם מוכנים תשתיתית לעומסי AI לעומת 46% בלבד בעולם לשם השוואה.
ממשלת ישראל, מעצם טבעה, כמעט תמיד צועדת בעקבות המגזר הפרטי ולא לפניו. היא נשענת על החדשנות העסקית, על פתרונות מהשוק ועל ספקים חיצוניים שמובילים את הדרך. לכן, כשהמגזר העסקי עצמו עדיין לא מוכן תשתיתית לעומסי AI כפי שמעיד סקר החדשנות של Dell, על הממשלה להוביל אימוץ נרחב של בינה מלאכותית ברמה הלאומית.
ארגונים פרטיים בישראל, במיוחד בתחומי הפיננסים, הביטחון וההייטק, ניצבים בחזית ההזדמנות וגם הסיכון. בעידן שבו AI משנה את כללי המשחק, הם אינם יכולים להרשות לעצמם להמתין לרגולציה או לתשתיות ממשלתיות. דווקא הם שמחזיקים במידע הרגיש ביותר וביכולות החדשנות הגבוהות ביותר צריכים להוביל את הדרך.
אז מה כן אפשר לעשות?
כדי לקדם תשתית AI ריבונית בישראל, נדרשת פעולה אמיצה מצד המגזר העסקי לצד מדיניות ממשלתית תומכת בהתאם להמלצות ועדת נגל. צריך להאיץ את קצב האימוץ. עיכוב מסוכן יותר מהתנסות והפתרונות כבר קיימים מה שחסר הוא החלטה. הממשלה יכולה לאפשר למגזר הפרטי להוביל דרך השקעות, רגולציה חכמה, תמריצים וסבסוד. בינה מלאכותית אינה רק כלי, אלא תשתית לאומית והגיע הזמן שישראל תתייחס אליה כך. רק כך תוכל ממשלת ישראל להבטיח שלא רק הסטרטאפים ידעו לפתח אלגוריתמים אלא שלמדינה עצמה יש תשתית לעתיד.
בני מלכה הוא סמנכ"ל טכנולוגיות ראשי, פתרונות בינה מלאכותית ופיתוח שווקים ב-Dell Technologies ישראל
