"עסקי הקעקועים שלי היו טריגר להקמת בייס44, ועכשיו אני סוגרת מעגל בהייטק"
יובל שלמה, אשתו של מאור שלמה, מייסד Base44 שנמכרה לוויקס בסכום ראשוני של 80 מיליון דולר, ונולדה מניסיון לסייע לה לקדם את עסקי הקעקועים, החליטה לסגור אותם ולחצות את הקווים להייטק: "זה היה נראה לי עולם רחוק, שמור לגאונים עם תואר מפואר. היום אני יודעת שזה לא ככה"
"אני מרגישה כמו תינוק שלומד ללכת. לומדת מושגים מעולם ההייטק וסקרנית לגבי מה שזה יביא", אומרת לכלכליסט יובל שלמה (29), אשתו של מאור שלמה, מייסד בייס44 (Base44), ביחס לפוסט שפרסמה בלינקדאין לפני כשבוע, ובו סיפרה על סגירת פרק הקעקועים שהוביל להקמת החברה שייסד בעלה ועל מעבר לעולם ההייטק.
בפוסט כתבה יובל בין היתר: "לפני כמה שנים התחלתי לקעקע, פשוט אהבתי את זה ונהייתי טובה בזה, למדתי שם מה זה לבנות עסק אמיתי מאפס. לפני שהכרתי את בעלי בקושי הכרתי אנשים שעובדים בהייטק. זה היה נראה לי עולם רחוק, שמור לגאונים עם תואר מפואר. היום אני יודעת שזה לא ככה. יזם הוא יזם". מעתה תנהל שלמה את השיווק והקהילה ב-Base4u Solutions, חברה קטנה שבונה מערכות ניהול לעסקים על גבי הטכנולוגיה של בייס44 והוקמה על ידי רועי אלבה, חבר משותף שלה ושל מאור.
יובל נישאה למאור שלמה (32) לפני כחצי שנה. שלמה הפך לאייקון של שיבוש עולם ההייטק בידי ה-AI לאחר שמכר את בייס44 לוויקס תמורת 80 מיליון דולר, כחברה של איש אחד כמעט עד לרגע המכירה וכעבור חודשים אחדים בלבד מהקמתה. כיום נחשבת בייס44 לחבל ההצלה של ענקית בניית האתרים מול התחרות שמציב עידן ה-AI, אך הרכישה גם מעמיקה את הפסדיה בטווח הקצר בגלל הוצאות השיווק, ובגלל התמורה הנוספת, המותנית בהישגים, ששלמה צפוי לקבל - שצפויה לעמוד על כ-150 מיליון דולר. מנגד פיטרה וויקס לאחרונה כ-1,000 מתוך כ-5,000 עובדיה.
עסק הקעקועים שלך הביא להקמת בייס44. החברה נמכרה לוויקס, את עוזבת את הקעקועים, המעגל נסגר?
"הקרדיט על בייס הוא לגמרי של מאור, אבל זאת לגמרי סגירת מעגל. בגלל העסק שלי אני ומאור הכרנו, והיום אני עוברת לצד שלו, של ההייטק. עסק הקעקועים שלי היה רק טריגר להקים את העסק. גם מאור אומר שהכי קל שהבעיות שאתה מנסה לפתור קרובות אליך, אצל אנשים קרובים אליך, או בנושאים שחשובים לך. אבל הבעיה של ידע בתכנות כמכשול בפני לא-מתכנתים ישבה לו בראש הרבה זמן, זה מתועד בשיחת ווטסאפ עם חבר מ-2021. היו טריגרים שגרמו לו לחשוב על הבעיה ברצינות, כמו עסק הקעקועים שלי וכמו בעיה שרצה לפתור לשבט הצופים שלו בחיפה, וגם הטכנולוגיה הבשילה באותה תקופה, הייתה התפתחות בתחום ה-AI. לפניה זה היה מאתגר יותר".
הודות לאקזיט לא צריך יותר לקעקע כדי להתפרנס?
"זה התחיל מסיבה רפואית. אחרי שש שנים כמקעקעת היו לי דלקות חוזרות ונשנות ביד, וזה הצטרף לרצון בשינוי. אני כן שומרת על האומנות דרך הציור כרגע, אני ומאור מציירים בעיקר בסופ"ש. בקעקועים אתה מצייר עם מכשיר במצב רטט, על בנאדם ולא על קנווס, צריך להתחיל ולסיים את הקעקוע בזמן נתון, ובציורים זה בקצב שלי ובזמן שלי. נכנסתי עם עצמי לשנת חקירה, שהייתה גם משבר זהות מסוים, עם ניסוי וטעייה. ניסיתי אפילו לימודי צורפות, ובסוף החלטתי להביא את הניסיון שלי כבעלת עסק לתחום ההייטק. זה מרגש ומסקרן אותי, וזה גם הסימן שזה נכון".
איך עסקי הקעקועים שנסגרו הובילו להקמת בייס?
"היו לי שני סטודיואים לקעקועים, בחיפה ות"א, גם לימדתי לקעקע ועשיתי הכול בעסק, מרמת השיווק ועד הקעקועים עצמם. ניסינו לבנות לי אתר ומבחינה טכנית זה לא עבד. מאור, שניסה לעזור לי, אמר: לא יכול להיות שזה יהיה כל כך מסובך. אז הוא בנה לי תוכנה שמציעה סקיצות לקעקועים בכל מיני סגנונות. עד אז הכנת סקיצה אחת ללקוח לקחה לי שעות, וזה הפך להיות קל, בלי להיות איזה אמן מטורף. אמרתי, וואו, מעניין מה עוד אפשר לעשות עם זה. מאור הוסיף לזה מערכת הזמנת תורים לעסק וכלי שעוזר לי גם בראיית חשבון וקבלות. זה היה ראשוני ולא מתוחכם כמו היום, אבל זה הפך את החיים שלי להרבה יותר קלים ופתח אותי לחיבור בין אמנות וטכנולוגיה".
היום את ב-Base4u Solutions, שנותנת שירותי בניית אפליקציות ומערכות ניהול לחברות על גבי הטכנולוגיה של בייס44. אם החברה שבעלך ייסד עובדת כל כך טוב, למה צריך חברת ביניים כזאת?
"אנחנו חברה קטנה של חמישה אנשים בינתיים. הצוות הטכנולוגי מפתח מערכות מורכבות לניהול העבודה השוטפת של חברות, ניהול עובדים, כספים וכדומה - על גבי הטכנולוגיה של בייס44. ברור שבבייס אפשר ליצור את הכול, אבל הרבה פעמים הלקוח לא יודע בדיוק איך לגשת לזה, מה לבקש, מה הוא צריך בשביל המוצר שלו ואיך אפשר לייצר את זה. אז אנחנו בונים לו את המערכת. יש לנו גם פרויקט מגניב עם קרן הון סיכון בשם פיוז'ן: אנחנו מזמינים יזמים סולו-פאונדרים עם רעיון ובלי רקע טכנולוגי לתוכנית הכשרה לכניסה לעולם הסטארט-אפים, ובסופה הם יכולים לקבל השקעה של 150 אלף דולר מהקרן. זה פותח להם דלת לעולם טכנולוגי".
הפכת להיות עובדת וויקס בעצם?
"לא, זאת חברה נפרדת לגמרי. החברה היא לא שלי ולא של מאור, היא של חבר משותף שלנו, רועי אלבה. אין לו תואר בתחום הטכנולוגי, הוא פשוט שיחק המון עם המערכת מאז שהוקמה, בנה עליה דברים ונדלק עליה עוד מהשלב שבו מאור שלח אותה לחברים להתנסות. הוא בנה חברה שנותנת שירותים לעסקים על גבי המערכת של מאור".
שש שנים היית מקעקעת, ועלייך בקושי רואים קעקועים.
"אני לא מקעקעת קלאסית במובן הזה, לא מפוצצת בקעקועים, ואצלי זה יותר מוצנע, אני לא אוהבת דברים מוגזמים. יש לי קעקועים אופטימיים גנריים: פרפרים, החתול היפני שמניף יד למזל, עוגן, בלי משמעות עמוקה מדי, פשוט דברים אופטימיים. למאור יש קעקוע אחד, שהתחיל כשמש והפך לקעקוע של זריחה-שקיעה שסימל את הלוגו הראשוני של בייס44. כולם חשבו שעשה אותו בגלל החברה, אבל זה קרה בלי קשר אליה. כרגע הוא רוצה שאעשה לו קעקוע גדול, ואני מנסה להוריד אותו מזה. אמרתי לו אל תמהר, חכה רגע. כשהוא יחליט הוא יעדכן אותי. אין מה לדאוג, יש לו למי לפנות".
לא מבהיל לראות מה שכלי AI עשו לחברה כמו וויקס?
"מה שאני אוהבת בבייס44 ובוויקס זה שהם נותנים מעטפת של תמיכה שבה אפשר לבנות הכול מקצה לקצה, וכשנתקעים יש למי לפנות בתהליך נגיש וסופר נוח. אני בטוחה שוויקס עוד יפתיעו, הם כבר עשו את זה עם הרכישה של בייס44 ואני בטוחה שיעשו את זה עם עוד דברים. זאת חברה שתתאים את עצמה לשוק".
האקזיט משנה חיים?
"שנינו לא באנו מבית של כסף. אבא שלי עצמאי בתחום השיפוצים ואמא שלי מזכירה בבית משפט. זה מאוד משנה חיים מבחינת היכולת לעזור. מאור הקים קרן לתמיכה בסטארט-אפים מתחום הסרטן שמאוד חשובה לו, והוא כבר השקיע לא מעט כסף בכמה סטארט-אפים מתחום חקר הסרטן. זה בא ממקום כואב, אמא שלו נפטרה לפני כמה חודשים מסרטן. יש פה אירוע שהוא רוצה לפתור, וברור שהוא הגיע לזה מהמקומות הכי קשים. השנה הכי טובה לו מבחינה עסקית התנגשה עם השנה הכי קשה לו מבחינה אישית, שבה הוא ליווה את אמא שלו במחלה. אני לא מכירה הרבה אנשים שיודעים לתפקד מקצועית ככה בזמן כ"כ קשה".
מה למדת על החברה הישראלית מאז ה-7 באוקטובר כמקעקעת?
"אנשים רצו לתקף לעצמם את הסיטואציה של מה שחוו במלחמה עוד בתוך ההלם. היה לי חשוב לומר: תנשמו רגע, תחשבו על זה חודש-חודשיים, זה נשאר לכל החיים. קחו דקה לעבד את הטראומה, תנו לזה לשקוע. באופן כללי אני בגישה של לעשות קעקוע אחרי שהרעיון הולך איתך שנה-שנתיים, ואז שלא יהיה בולט מדי או ישיר וקונקרטי מדי, ועדיף שיהיה בו אלמנט נסתר ולא כל כך מפורש, כך שבעוד 20 שנה זה עדיין יהיה נכון עבורך. אחרי ה-7 באוקטובר קעקעתי בעיקר הנצחות: תמונות של אנשים, תאריכים, סממנים פטריוטיים כמו מפה של ארץ ישראל ומגני דוד. זה שיקף אנשים שתחושת היהדות שלהם התחזקה, לא במובן דתי".
יש קעקוע זכור במיוחד?
"יש הרבה. אחד מהם הוא של נעה, שאחיה, יוראי כהן, היה לוחם באחת מיחידות העילית ונהרג ב-7 באוקטובר. הקעקוע הוא ציור של שני ילדים מנופפים זה לזה, היא על הארץ והוא על ענן, והוא מסמל את הקשר שהיה ביניהם. הם היו מאוד קשורים, והיא אחת מאלה שמאוד נכנסו לי ללב. אנשים הרגישו שלהנציח על הגוף שלהם עוזר להם בהתמודדות, שאין סממן יותר נצחי מזה".
