ריאיון
"הפיטורים בעידן ה־AI הם הרס יצירתי הכרחי"
נקודות עיקריות.כלכליסט AI
- מנכ"ל רשות החדשנות הפורש מצביע על התחזקות השקל ומהפכת הבינה המלאכותית כגורמים המרכזיים לגל הפיטורים הנוכחי בהייטק.
- במהלך הקדנציה הוקמו קרנות ייעודיות בהיקף מיליארדי שקלים לחיזוק חברות בשלבים מוקדמים ולצמצום התלות של התעשייה בהון זר.
- הרשות מקדמת בניית תשתיות טכנולוגיות לאומיות בתחומי הקוונטום והדיפטק כדי להבטיח את חוסנה המדיני והביטחוני של ישראל.
"גל הפיטורים הנוכחי נובע משני גורמים מרכזיים: התחזקות השקל ומהפכת הבינה המלאכותית, שהיא הפעם הראשונה שהאנושות מפתחת בינה ולא רק כלי. ברמת המיקרו, כואב הלב על כל עובד שנפלט. ברמת המאקרו, מדובר ב'הרס יצירתי' הכרחי" — כך אומר דרור בין, מנכ"ל רשות החדשנות, בריאיון פרישה לאחר קדנציה בת חמש שנים.
חמש השנים הללו היו מהסוערות שידעה תעשיית ההייטק הישראלית. הן החלו בעיצומה של מגפת הקורונה, המשיכו בבועת השקעות חסרת תקדים ובהתפוגגותה, ועברו דרך ההפיכה המשטרית, המלחמה, פריצת הבינה המלאכותית, נפילת טראמפ ועלייתו מחדש וטלטלות בשערי המטבע. בין מסתכל על השינויים המבניים שעברה התעשייה, ועל השינויים שעברה רשות החדשנות — מגוף מענקים מגיב לגוף אסטרטגי שמבקש לכוון את ההייטק הישראלי לעשור הבא.
הקדנציה של בין התאפיינה בשורה של שינויים משמעותיים ברשות. אחד מהם הוא הקמת קרן ההזנק, המעמידה יותר מחצי מיליארד שקל בשנה להשקעות בחברות בשלבי Ideation, Pre-Seed, Seed ו־Round A, לצד משקיעים פרטיים. הקרן נועדה להתמודד עם כשלי שוק בשלבים המוקדמים, בעיקר בדיפטק ובתחומים עתירי סיכון טכנולוגי. הרשות השיקה גם קרן השקעות בהיקף של כמיליארד שקל, שנועדה לתמרץ כניסה של מוסדיים ישראליים להון סיכון ולחזק את ההון המקומי בקרנות ישראליות, וכך להפחית את התלות בהון זר.
כשנכנסת לתפקיד, לא מעט טענו שאתה מגיע מרקע של תעשייה כבדה ולא מתאים לעולמות הסטארט־אפים. איך אתה מרגיש חמש שנים אחרי?
דרור בין (59)
תפקיד:
מנכ"ל רשות החדשנות
מקום מגורים:
רמת השרון
מצב משפחתי:
נשוי + 3 וסב לנכדה ולנכד
תפקידים קודמים:
נשיא ומנכ"ל RAD; תפקידים בכירים בקומברס; Venture Partner בכרמל ונצ'רס (כיוםViola Ventures); שותף בחברת הייעוץ שלדור
השכלה:
תואר ראשון בהנדסת מערכות מידע ומחשבים ובהנדסת תעשייה וניהול מהטכניון; ותואר MBA בשיווק ומימון מאוניברסיטת תל אביב
"אני יוצא עם תחושת סיפוק גדולה, בעיקר מהאימפקט שהבאנו לתעשיית ההייטק. בתוך כל הטלטלות הללו, האתגר היה לשמור על החיבור הרציף עם כל שחקני האקו־סיסטם — סטארט־אפים, חברות גדולות, משקיעים, קרנות זרות וחברות רב־לאומיות — ולהבין מה נדרש בכל רגע נתון. מעבר להתמודדות עם אירועים משתנים, כרשות האחראית על ההייטק הישראלי אתה חייב להסתכל חמש ועשר שנים קדימה: להבין לאן נע ההייטק הגלובלי ואיך ישראל משתלבת בתוכו.
"היה מרתק ומספק מאוד. הצלחנו לייצר אימפקט אמיתי — לאפשר לסטארט־אפים לשרוד תקופות כמעט בלתי אפשריות, לשמר את האטרקטיביות של ישראל למשקיעים ולחברות זרות וליצור תנאים לצמיחת חברות גדולות בישראל. מעל הכל, אני גאה בהובלת גל ה־Deeptech. לאחר כ־20 שנה שבהן ההייטק הישראלי התמקד בעיקר בעולמות התוכנה והדיגיטל, הסטתי את כלי ההשקעה של הרשות לכיוון הטכנולוגיות העמוקות, כחלק מהבנת המגמה העולמית בעשור הקרוב".
איך הסטת כובד המשקל ל־Deeptech ולשלבים הצעירים מתבטאת בשטח? התחושה בשוק היתה שיש יובש מימוני כבד.
"הבנו שבשלבים המוקדמים יש כשל שוק חריף, בעיקר בתחומים עתירי סיכון טכנולוגי. לכן שינינו מהותית את מודל ההשקעה של המדינה: הקמנו את 'קרן ההזנק', שמעמידה יותר מחצי מיליארד שקל בשנה להשקעות בחברות בשלבי Ideation, Pre-Seed, Seed ו־Round A לצד משקיעים פרטיים. כדי לחזק את ההון המקומי ולהפחית את התלות המוחלטת בהון זר, השקנו גם את 'קרן יוזמה' החדשה, בהיקף של כמיליארד שקל, שמטרתה לתמרץ את כניסת הגופים המוסדיים הישראליים להון סיכון ולקרנות דיפטק.
"בנינו מערך שלם סביב זה — החל מחממות במודל Venture Studio, דרך מועדוני אנג'לים ותשתיות מו"פ, ועד לתמרוץ השקעות אנג'לים בשלבים המוקדמים באמצעות מיסוי. לצד זה, חובתנו היתה להבטיח את רציפות הצמיחה בזמן משבר. ב־7 באוקטובר, למשל, הקמנו בתוך שבועות מסלול מהיר לחברות הזנק עם Runway קצר. הרשות הזרימה כ־400 מיליון שקל, שיחד עם המצ'ינג הפרטי יצרו השקעות של יותר ממיליארד שקל בכ־250 חברות צעירות והצילו אותן מסגירה. לאחרונה הפעלנו מסלול מהיר נוסף של מיליארד שקל כדי להאריך את האוויר לנשימה של חברות נוכח התחזקות השקל. היכולת להגיב מהר ולהיות גמישים תפעולית היא שינוי עמוק שעשתה הרשות".
אם אתה צריך לבודד את ההצלחה הכי גדולה שלך מול המקום שבו הרשות או המדינה עוד לא הצליחו – איפה אלה פוגשים אותך?
"ההצלחה החשובה ביותר היא שההייטק הישראלי נמצא חד־משמעית בחזית העולמית. הטענה כאילו ישראל 'פספסה את הרכבת' היא טענה פופוליסטית שלא נשענת על נתונים. במבחני השוואה בינלאומיים חיצוניים, ההייטק הישראלי מדורג ב־Top 5 העולמי בכל פרמטר.
על השינוי בעולם ההייטק: "בעבר הוא היה בעיקר שוק פרטי, כיום מתנהל מרוץ חימוש טכנולוגי גלובלי — בעיקר בין ארה"ב לסין – וישראל חייבת להיות חלק"
"מנגד, האתגר הגדול שבו לא הגענו ליעד קשור לשינוי הפרדיגמה הגיאופוליטית. בעבר, ההייטק היה בעיקר שוק פרטי. כיום מתנהל מרוץ חימוש טכנולוגי גלובלי — בעיקר בין ארה"ב לסין, אך גם באירופה — ומדינות מתערבות בשוק בסכומי עתק, אם במענקים, ברכישת מניות או בהגבלות יצוא ויבוא, כמו המגבלות של ממשל ביידן על יצוא מעבדי GPU מתקדמים. הגיאופוליטיקה נכנסה בעוצמה לתחום, וישראל חייבת להיות חלק מברית גלובלית שמבטיחה לה גישה לטכנולוגיות החזית, כדי להבטיח את המשך שגשוג התעשייה.
"חלק מהתשובה שלנו לאתגר הזה היה דווקא בחיזוק הפעילות הבינלאומית. הידקנו את הפעילות באירופה דרך ISERD ומיצינו את השתתפות ישראל בפרויקט הורייזן, כדי לחבר את האקו־סיסטם הישראלי למכוני מחקר ולשותפים בינלאומיים, גם בתקופות מורכבות של חרמות ואתגרים מדיניים".
המעמד המדיני של ישראל בשפל. מתי נתחיל לראות את הפגיעה הזאת מחלחלת להייטק?
"אם המדינה לא תבטיח לעצמה יכולות משמעותיות בבינה מלאכותית, קוונטום, שבבים, תשתיות מחשוב ואנרגיה — היא תהיה תלויה במדינות שכן יחזיקו בהן. בעולם שבו ממשלות משקיעות מאות מיליארדים בתחומים האלה, הייטק הוא כבר לא רק מנוע צמיחה, אלא נכס שקובע חוסן כלכלי, ביטחוני ומדיני.
"ישראל לא יכולה להיות עצמאית בכל תחום, אבל היא חייבת להחליט באילו טכנולוגיות אסור לה להיות תלויה באחרים — ולבנות בהן יכולות עמוקות לאורך זמן. במקביל, ישראל חייבת להישאר מחוברת לעולם — להשקעות זרות, לשיתופי פעולה בינלאומיים, לטאלנטים, לשווקים ולידע המתקדם ביותר. היא לא יכולה ולא צריכה להיות עצמאית בכל תחום, אבל היא חייבת לדעת באילו טכנולוגיות קריטיות אסור לה להיות תלויה באחרים.
על שילוב מגזרים נוספים: "אי אפשר להסתמך רק על גברים חילונים ממרכז הארץ. שיעור העסקת חרדים וערבים עדיין רחוק מלייצג את חלקם באוכלוסייה"
"בלי חיבור עמוק למדינות, לחברות ולמוסדות המחקר שמעצבים את הדור הבא של הטכנולוגיה, ההייטק הישראלי יתקשה לשמור על היתרון שלו. חרמות, לחצים והסתייגות משיתופי פעולה עם ישראל עלולים לאורך זמן להפוך ממחאה פוליטית למנגנון הדרה שפוגע בהשקעות, במחקר, בטאלנטים ובגישה לתשתיות ולידע. לכן האתגר של ישראל הוא לא רק להילחם בחרמות, אלא לבנות כאן יכולות משמעותיות מספיק כדי שלמדינות, לחברות ולמוסדות המחקר המובילים יהיה אינטרס ברור להמשיך לעבוד איתנו. השאלה היא לא רק אם ישראל תמשיך להיות אומת הסטארט־אפ, אלא האם היא תישאר שחקנית שמדינות וחברות מובילות רוצות וצריכות ליד השולחן".
אחד הנושאים שנתפסים ככישלון מתמשך של ממשלות ישראל ורשות החדשנות הוא שילוב מיעוטים בהייטק. שיעור הנשים, החרדים והערבים נותר נמוך מאוד וכמעט שלא השתנה ביחס לחלקם באוכלוסייה, למרות תוכניות רבות ומאות מיליוני שקלים שהושקעו.
"זהו אכן אתגר אדיר. המשאב המרכזי של ההייטק הוא מוחות, וכדי להמשיך לצמוח אי אפשר להסתמך רק על גברים חילונים ממרכז הארץ. המספרים האבסולוטיים והאחוזים כן גדלו — כיום עובדים בהייטק כ־6,000 גברים חרדים וכ־6,000 גברים ערבים — אך זה עדיין רחוק מלייצג את חלקם באוכלוסייה.
"הסיבה לכך אינה חוסר רצון של התעשייה לקלוט אותם. מדובר בתהליך חברתי עמוק: כאשר אין חינוך ליבה ברמה גבוהה בתחילת הדרך — מתמטיקה ואנגלית — והאוכלוסיות הללו לא מגיעות ללימודים אקדמיים מתאימים או לצבא, שבו נסגרים פערים רבים, קשה מאוד לתקן זאת בסוף השרשרת. מתוך ההבנה הזו, הובלנו ברשות שינוי תפיסה והרחבנו את הפעילות אל הפריפריה החברתית והגיאוגרפית.
"הקמנו והרחבנו רשת של 16 מרכזי חדשנות מקריית שמונה ועד אילת, ובהם מודל חדש בחברה הערבית עם שלושה מרכזי חדשנות ייעודיים בסכנין, בערבה ובכפר קאסם. המרכזים הללו מספקים ליווי מקצה לקצה ליזמים מתחילים — מגיבוש הרעיון, דרך בניית מצגת וחיבור למשקיעים, ועד לסיוע בהשמה לאקדמאים בתחומי ה־STEM. זהו תהליך איטי שדורש זמן, אך המדינה חייבת להמשיך להשקיע בו, מכיוון שהוא מהווה את תקרת הזכוכית של ההייטק הישראלי".
אנחנו בעיצומו של גל פיטורים בהייטק, שפוגע לא רק בחברות הקטנות, אלא מגיע גם לחברות ענק שמפטרות מאות ואלפים. האם אנחנו בפתחו של עידן שבו צריכים הרבה פחות עובדי הייטק?
"גלי הפיטורים אמנם כואבים, אך ברמת המאקרו מדובר בשינוי מבני. חברות חייבות לבצע ארגון מחדש ולהתאים את עצמן לעידן החדש כדי לשרוד ולצמוח.
"קיימים שני תרחישים לעתיד. בתרחיש הראשון, חלק ממהנדסי ההייטק שישתחררו יעברו לענפים אחרים במשק שסובלים מפריון נמוך, מה שיזניק את הכלכלה כולה. בתרחיש השני, הביקוש העולמי לפתרונות AI רק יאיץ, ואם ההייטק הישראלי יבצע את הטרנספורמציה הנכונה, היקף התעסוקה בתחום יוכל אף להכפיל את עצמו. האינטואיציה שלי היא שההייטק הישראלי יודע להסתגל במהירות, ונראה צמיחה מחודשת".
האם ישראל איחרה את הרכבת בתחום ה־AI בכך שלא פיתחה מודל שפה גדול (LLM) משלה? ולאן המדינה צריכה לכוון?
"ישראל מעולם לא פיתחה פלטפורמות רוחביות — כשיצא האינטרנט לא פיתחנו את מנוע החיפוש או את הדפדפן. פיתוח מודלי שפה ענקיים כמו OpenAI או Anthropic דורש מאות מיליארדי דולרים מהשוק הפרטי, ואין זה מתפקידה של הממשלה.
על גל הפיטורים: "לפי אחד התרחישים, חלק ממהנדסי ההייטק שישתחררו יעברו לענפים אחרים במשק שסובלים מפריון נמוך, מה שיזניק את הכלכלה כולה"
"החוזקה ההיסטורית של ישראל, שתרגמה את עצמה גם לעידן ה־AI, טמונה בשני אזורים: תשתיות — כלומר שבבים, פתרונות לדאטה־סנטרים ותשתיות תוכנה, כמו מרכז הפיתוח של אנבידיה בישראל; ואפליקציות ורטיקליות — פיתוח פתרונות ייעודיים לתחומים ספציפיים, כמו לייטריקס או דקארט.
"בדיוק בגלל זה השקענו לא מעט בתשתיות לאומיות עמוקות שהתעשייה הפרטית לא יכולה להרים לבדה. השקענו במחשב־העל לאימון מודלי AI, בתשתיות דאטה ובכלי פיתוח, במקביל לתמיכה בחברות היישום. האתגר האמיתי של המדינה הוא לא להיות 'Maker' — שם השוק הפרטי עושה עבודה מצוינת — אלא להיות 'Taker': להטמיע מערכות AI בחינוך, בבריאות ובשירות הציבורי בצורה שוויונית, כדי לצמצם פערים".
ובתחומים עתידיים אחרים, כמו מחשוב קוונטי או ביולוגיה סינתטית, המדינה כן צריכה להתערב?
"בהחלט. ושם בדיוק בולטת התפיסה של בניית תשתיות לאומיות מלמעלה למטה, לצד השקעה בטכנולוגיות המובילות מלמטה למעלה. קח למשל את תחום הביו־קונברג'נס, החיבור בין ביולוגיה, הנדסה, מדעי המחשב ו־AI. קידמנו תוכנית לאומית שבתוך חמש שנים הכפילה את ההשקעות בתחום, הקמנו מאגדי מחקר ומתקן פרמנטציה תעשייתי בצפון עבור חברות הפודטק, ומספר החברות בתחום צמח משמעותית. הרחבנו גם את קרן המחקר היישומי כדי לחבר בין מצוינות אקדמית ומסחור ידע לבין הקמת חברות.
"בתחום המחשוב הקוונטי, לפני חמש שנים לא היתה פה כמעט פעילות. השקענו רבות בתשתיות ובמחקר אקדמי, וכיום פועלות בישראל כ־20 חברות קוונטים, המושכות כ־10% מהשקעות הון הסיכון העולמיות בתחום. כעת אנחנו מריצים קול קורא בהיקף של 100 מיליון שקל, בתוספת 50 מיליון שקל מהמגזר הפרטי, לאינטגרציה של הטכנולוגיות הישראליות לכדי מחשב קוונטי ראשוני. במקביל, רכישת מחשב קוונטי על ידי המדינה מונעת משיקולי ביטחון לאומי, כדי להבטיח עצמאות טכנולוגית ולא להיות תלויים בחסדי מדינות זרות".
מה השינוי הגדול ביותר שאתה משאיר אחריך ברשות החדשנות?
"השינוי הגדול הוא הפיכת הרשות מגוף שתומך בחברות בודדות לגוף אסטרטגי לאומי. הפכנו את הרשות לארגון יעיל ומהיר יותר, שמקצר זמני תגובה ועובד על בסיס דאטה, אך בעיקר לכזה שבונה את היכולות הלאומיות לטווח הארוך: תשתיות מו"פ, הון אנושי, רגולציה וקשרי אקדמיה־תעשייה".
