ללא קריאת השכמה, ישראל תמצא את עצמה מחוץ למשחק בתחום ה-AI
רק לאחרונה אישר הנשיא היוצא ביידן תקנות חדשות לפיהן מדינת ישראל תיכלל ברשימת המדינות עליהן יוטלו הגבלות בכל הנוגע לייבוא מעבדים מתקדמים, המהווים את הבסיס לפיתוח ושימוש בכלי AI. מגבלות אלה הן סיבה אחת לכך שישראל צפויה למצוא את עצמה בפיגור במרוץ הגלובלי בתחום ה-AI. עם זאת קיימת סיבה נוספת התלויה בנו כשהרגולציה בישראל מציבה קשיים לחברות הטכנולוגיות והסטרטאפים בכל הקשור למתן כלים לפתח ולאמן מודלים של AI.
בתחום ה-AI, מדינת ישראל בחרה בגישה של רגולציה "רכה" במטרה לעודד חדשנות, להימנע מהכבדה על השוק באמצעות כלים מחייבים ונוקשים ומתוך תפיסה שהטכנולוגיה צפויה להשתנות באופן מהיר ותדיר כך שהדין לא יהיה רלוונטי לטכנולוגיה העתידית. עם זאת, המחוקק בישראל לא נתן פתרונות מתקדמים להסדרים החוקיים הקיימים טרם "באז" ה-AI, כמו למשל דיני הגנת הפרטיות, שלא מאפשרים לאסוף ולהשתמש במידע שמזהה או עשוי לזהות אנשים מבלי לקבל את הסכמתם או על בסיס הסמכה בחוק. עניין זה מייצר אתגר אדיר לחברות בתחום שכן מידע ונתונים הם הבסיס לאימון מודלים של AI אשר לעיתים קרובות כוללים מידע אישי או מידע המאפשר זיהוי.
רגולציות ה-AI והפרטיות של האיחוד האירופי (EU AI Act ו-GDPR) נתפסות כמחמירות ובעלות סיכון לפגיעה בקצב הפיתוח והחדשנות, אך האיחוד משלב עימם גם כלים רגולטוריים גמישים. למשל, המועצה האירופית להגנה על מידע (EDPB) פרסמה, אך לפני כחודש, גילוי דעת המספק כלים לפיתוח AI התואם את החוק. גילוי הדעת מגדיר מתי מודל ייחשב אנונימי ופטור מדיני הפרטיות, מאפשר עיבוד מידע אישי על בסיס "אינטרס לגיטימי" וקובע מתי שימוש לא חוקי במידע לא יפגע בחוקיות המודל עצמו. כך, האיחוד שומר על רגולציה רלוונטית לצד קידום חדשנות טכנולוגית.
בישראל, לעומת זאת, למרות שתיקון מקיף לחוק הגנת הפרטיות אושר ממש לאחרונה בכנסת, בעיצומה של מהפכת ה-AI העולמית, הרי שהתיקון לא מספק מענה לסוגיות המהותיות הנוגעות לעיבוד מידע אישי לצורך אימון מודלים של AI. לפי הצהרות של הרשות להגנת הפרטיות בישראל, התייחסות חקיקתית לנושאים אלו צפויה להגיע רק במסגרת התיקון הבא לחוק הגנת הפרטיות, שטרם הונח על שולחן הכנסת, והניסיון מלמד שיכולים לעבור חודשים אם לא שנים עד שיאושר.
כך נוצר מצב אבסורדי, לפיו דווקא היכן שהוחלט לנקוט ברגולציה מחמירה לעיסוק ב-AI ובעיבוד מידע, קיים במקביל ארגז הכלים הרגולטורי המאפשר פיתוח ואימון מודלים ומאפשר תנופה לחברות בתחום הבינה המלאכותית. לעומת זאת, הדין הישראלי מקשה על חברות ויזמים לפעול ומעכב את התקדמות הטכנולוגיה בישראל כאשר אותה רגולציה "רכה" לא מספקת פתרונות חלופיים. לא מן הנמנע שנמצא חברות וסטרטאפים שיחליטו לייצא את פעילות המחקר והפיתוח שלהם, או אף את כלל הפעילות העסקית, ליעדים "מאפשרים" יותר.
על מנת שישראל תדביק את הקצב ותסייע לחברות, המחוקק נדרש לקדם הסדרים ופתרונות רגולטורים שונים שמצד אחד יתאימו לשינויים המהירים של הטכנולוגיה, ומצד שני יספקו שקיפות ובהירות בשאלה כיצד ניתן לפתח מערכות AI, ללא הסתמכות על חקיקה מיושנת או על "רגולציית עקרונות" לא פרקטית ליישום.
הכותבים הם עו"ד ניר פיינברג ועו"ד מיכאל גלר ממשרד שבלת ושות'
