הקרב על המוזיקה: האם המכונה למדה מאיתנו יותר מדי?
המאבק נגד מחוללי מוסיקת ה-AI נוגע לשאלות היסוד: מהי יצירה, מי רשאי ליצור אותה, וכיצד מאזנים בין חדשנות לבין הגנה על יצירה אנושית. זהו מבחן שעשוי לעצב לא רק את עתיד המוזיקה, אלא את התרבות כולה
ב־24 ביוני 2024 הגישו הלייבלים הגדולים – UMG, Sony ו-Warner – שתי תביעות פדרליות נגד הפלטפורמות Suno ו-Udio. הפלטפורמות הללו מאפשרות לכל אחד, גם בלי רקע מוזיקלי, ליצור שירים שלמים מטקסט בלבד – למשל: “שיר בסגנון רוק אלטרנטיבי עם גיטרות דיסטורשן”. בבסיסן פועלים מודלים גנרטיביים הלומדים דפוסים משירים קיימים ומחברים יצירות חדשות בסגנון אמנים מוכרים – מבלי להעתיק ישירות. הכלים כבר הפכו פופולריים בקרב יוצרי תוכן, מפרסמים וחובבים.
התובעים טוענים להפרת זכויות באימון המודלים (שימוש ביצירות קיימות כחומר גלם) וגם טענה תרבותית רחבה יותר: AI אמור לשמש ככלי עזר ליוצרים, לא כתחליף מלא. הדרישה: פיצויים של עד 150 אלף דולר ליצירה וצווי מניעה.
מנגד, ההגנה נסמכת על עקרון "שימוש הוגן": המודלים אינם שומרים שירים אלא את העקרונות המופשטים שמאחוריהם. לפי Suno, המודלים עושים מה שבני אדם עושים: פשוט "מקשיבים" ולומדים. Suno ו-Udio גם טוענות שאיסור גורף יפגע בציבור ובחדשנות, ויאפשר ללייבלים להרחיב שלא כדין את כוחם ולחסום תחרות.
"שימוש הוגן" או גזל תרבותי?
הסוגיה המשפטית מורכבת עוד יותר לאור ריבוי התביעות והתקדימים שנוצרים במקביל.
ב־9 במאי 2025 פרסם משרד זכויות היוצרים האמריקאי דו"ח מקיף שקרא להגביל את השימוש ההוגן באימון מודלים מסחריים, במיוחד במוזיקה. יום לאחר מכן – מהלך דרמטי: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ פיטר את רושמת זכויות היוצרים שירה פרלמוטר, צעד שהטיל ספק בעתיד המדיניות.
השבוע הגיעה Anthropic (החברה מאחורי chatbot Claude) להסדר ענק – 1.5 מיליארד דולר עם סופרים אמריקאים בתביעה ייצוגית שהגישו על שימוש לא מורשה ביצירותיהם (יותר מ-7 מיליון ספרים). בפסיקה שניתנה ביוני קבע בית המשפט תקדים דרמטי: האימון הוכר "כשימוש הוגן", והבעיה נותרה רק בשימוש בחומרים פיראטיים — מה שהוביל להסדר.
אף שהפסיקה בתיק Anthropic נתנה רוח גבית לחברות ה-AI, היא לא מחייבת בתי משפט אחרים – ובמוזיקה הסיפור מורכב יותר: מדובר בתעשייה של מיליארדים, שבה לזהות האמן יש משקל תרבותי מיוחד.
מלחמה בשלוש חזיתות
לצד התביעות של הלייבלים, הוגשה גם תביעה ייצוגית של האמן העצמאי Anthony Justice בשם כל היוצרים העצמאיים בארה"ב (שיצירותיהם הופיעו בפלטפורמות הסטרימינג מאז 2021), ותביעה נוספת בגרמניה מצד ארגון זכויות היוצרים GEMA, המייצג יותר משני מיליון בעלי זכויות. Suno עצמה הודתה כי אימנה את מודליה על "כל המוזיקה באיכות סבירה הזמינה באינטרנט הפתוח" – ומכאן החשש לחזרה על תרחיש Anthropic.
דילמה משפטית
מדובר בדילמה חסרת תקדים במשפט המודרני: האם מכונה שמסוגלת "לשמוע" אינספור שירים וליצור מתוכם – מפרה זכויות?
ההשוואה של ההגנה לתהליך היצירה האנושי מטעה – בניגוד למכונה, בני אדם מוגבלים בקצב ובכמות שאפשר לקלוט ולעבד. אם יינתן חופש מלא, פלטפורמות יוצפו בתוכן מלאכותי שיפגע ביוצרים. בישראל, למשל, הפקת אלבום עצמאי עולה עשרות אלפי שקלים ונמשכת מעל שנה – השקעה משמעותית.
מנגד, הכלים הללו יכולים גם להוריד חסמים ולפתוח דלתות ליוצרים חסרי אמצעים. תומכי מחוללי המוזיקה משווים אותם לכלים חדשים מהעבר, כמו הסינתיסייזרים, שטלטלו את התעשייה אך אומצו על ידי האמנים. אלא שכאן, טוענים המבקרים, מדובר לראשונה בטכנולוגיה שמסוגלת להחליף את היצירה האנושית עצמה – ולא רק להוסיף כלי לארגז.
המחלוקת חורגת מהשאלה הטכנית האם AI יוצר מוזיקה 'טובה' – גם אם הציבור לא יבחין בהבדל, יצירה אנושית נושאת עמה סיפור אישי וחוויה רגשית שאי אפשר לשכפל באלגוריתם. השאלה היא האם נרצה לשמר את המרחב הזה כראי לחוויה האנושית.
מה זה אומר על העתיד
לא ברור כיצד יעוצבו החוקים החדשים: האם יסתפקו בהגבלת זכויות היוצרים על יצירות מלאכותיות? יחייבו סימון ברור של יצירות AI? או יטילו הגבלות ישירות על האימון/הפלט? כך או כך, בהיעדר טכנולוגיית אכיפה אפקטיבית, צעדים כאלה לא ימנעו הצפה מחתרתית.
כעת התיקים בשלב גילוי ראיות; הכרעות מהותיות צפויות בהמשך. במקביל, ביוני 2025 דווח כי הלייבלים הגדולים מנהלים משא ומתן עם Suno ו-Udio על הסדרים אפשריים הכוללים דמי רישוי. התביעות המתנהלות בארצות הברית ובגרמניה לא יקבעו רק את גורלן של Suno ו-Udio, אלא יציבו את גבולות המגרש התרבותי בעידן ה-AI. אולי הקרב הזה הוא לא על זכויות יוצרים — אלא על זכותנו להישאר יוצרים.
ד"ר איתי לידר הוא חוקר AI באינטל, מלמד מדעי הנתונים באוניברסיטת תל-אביב ומוסיקאי יוצר
