CES 2026
האיש הביוני הגיע ללאס וגאס, אבל הוא עדיין לומד ללכת
חברות הרובוטים הציפו את העיר עם שלדים חיצוניים שמבטיחים להפוך הליכה לריצה, אבל בדיקה בשטח מגלה שהביצוע עדיין מדשדש
בשנות ה־70, הפתיח של סדרת הטלוויזיה "האיש השווה מיליונים" הבטיח לצופים: "We have the technology". קולונל סטיב אוסטין, שנפצע אנושות, הפך לאדם ביוני - טוב יותר, חזק יותר, ומהיר יותר. תג המחיר אז היה דמיוני: 6 מיליון דולר. השבוע בלאס וגאס, מסתבר שהאינפלציה עבדה הפוך. הטכנולוגיה כאן, והיא עולה פחות מאופניים חשמליים.
האולמות ב־CES מלאים השנה במבקרים שמסתובבים בשבילי התערוכה כשהם חגורים, קשורים ומחוברים למכונות מוזרות בפלג גופם התחתון. זוהי שנת הפריצה של השלדים החיצוניים הצרכניים (Exoskeletons). אבל רגע לפני שאנחנו משליכים את מקלות ההליכה ומתחילים לרוץ ב־60 קמ"ש, סיבוב בין הביתנים מגלה תמונה מורכבת: העתיד נראה מבטיח, אבל ההווה עדיין מרגיש מעט מכני.
כמה חברות בולטות בנוף התערוכה השנה, וכל אחת מנסה לשכנע שהיא ה"אייפון" של הענף החדש. Hypershell, למשל, הציגה את דגמי ה־X וה־Pro החדשים, המיועדים לחובבי אקסטרים. המכשיר שלהם, שנמכר בטווח של כ־600 עד 1,000 דולר, מתלבש כחגורה עם מנועים בצדדים ומבטיח "לקזז" כ־30 ק"ג ממשקל הגוף. לעומתם, WIRobotics הקוריאנית מציגה גישה הפוכה לחלוטין עם ה־WIM ששוקל כ־1.4 ק"ג, מעוצב בצניעות ועולה כ־2,300 דולר. הוא לא נועד לגרום לכם לקפוץ מעל בניינים, אלא לאפשר לאדם מבוגר ללכת 20% מהר יותר בפחות מאמץ.
בחלק מההדגמות התחושה היא שהשלד החיצוני "רודף" אחרי הרגל במקום להניע אותה. ישנו שיהוי שגורם להליכה להרגיש רובוטית ומסורבלת
בגזרת החדשנות המודולרית נמצאת Ascentiz. היא מציגה קונספט מעניין של "לגו ביוני" – היכולת להחליף מודולים בין הירך לברך בהתאם לצורך. המחיר עדיין לא סופי, אך ההערכות מדברות על מודל מנוי או רכישה מודולרית שתנוע סביב ה־1,500 דולר. Sumbu ו־Dephy משלימות את התמונה: Sumbu מנסה לתפוס את הנישה העירונית הזולה (מתחת ל־1,000 דולר) עם ה־Exo-S3, בעוד Dephy האמריקאית מציגה את ה־Exo-Boot – מגף חכם שמתמקד בקרסול ונותן "דחיפה" בכל צעד, בטכנולוגיה שנראית כאילו נלקחה ישירות ממעבדות הצבא.
על הנייר, ההבטחה משכרת. מי לא רוצה ללכת רחוק יותר ולהתעייף פחות? אולם התנסות שטחית עם כמה מהמוצרים חושפת שהחזון הביוני עדיין סובל מחבלי לידה.
הבעיה המרכזית היא הסנכרון. כדי שהשלד החיצוני ירגיש כמו חלק מהגוף, ה־AI צריכה לחזות את התנועה שלכם באלפיות השנייה. בחלק מההדגמות, התחושה היא שהמכשיר "רודף" אחרי הרגל במקום להניע אותה. ישנו שיהוי, שגורם להליכה להרגיש רובוטית ומסורבלת.
בנוסף, סוגיית הנוחות טרם נפתרה לחלוטין ולמרות השימוש בחומרים קלים כמו מגנזיום וסיבי פחמן, עדיין מרגישים שקשורים למכונה. רעש המנועים, החיכוך של הרצועות והמשקל הנוסף (כשהסוללה נגמרת, סוחבים משקולת על הרגליים) מבהירים שזהו עדיין גאדג'ט קונצפטואלי.
עם זאת כישראלים, אי אפשר להתעלם מהפוטנציאל האדיר שיש למוצרים בשוק הצבאי. אותה מערכת שמאפשרת לתרמילאי בנבאדה לטפס על הר עם תיק כבד, היא בדיוק מה שהחבר'ה בסדיר ובמילואים היו שמחים לקבל באפסנאות.
