מדענים מחפשים אמת, משקיעים מחפשים רווח - איך מגשרים על הפער?
עולם האג-טק (טכנולוגיה חקלאית) והפוד-טק (טכנולוגיית מזון) עומד בפני אתגרים חסרי תקדים: ביטחון המזון העולמי וקיימות המערכות החקלאיות נמצאים בסיכון.
במרכז המאבק על עתיד המזון עומדים שני עולמות שונים בתכלית - עולם המחקר המדעי, המונע על ידי השאיפה לאמת, ועולם ההשקעות והיזמות העסקית, המונע על ידי הצורך בפתרונות רווחיים ומהירים.
בעוד שתחומים כמו סייבר או AI מאפשרים פיתוחי בזק ו"אקזיטים" מהירים, עולם החקלאות מתקדם בקצב אחר - מרתון ולא ספרינט.
פיתוח זן חדש עמיד למחלות, תכשיר חדש להגנת הצומח או פתרון לדישון מותאם, דורשים סבלנות וראייה ארוכת טווח.
חוקרים מבלים שנים במעבדות כדי להוכיח היתכנות, וכל כישלון הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. יזמים ומשקיעים נוכחים לדעת שוב ושוב כי ההשקעה בתחומים אלה היא מסע שדורש התמדה, הבנה מעמיקה של התהליכים הביולוגיים ותמיכה רציפה בצוותי המחקר.
מחקרים מראים כי הרוב המוחלט של הידע המדעי שנוצר באקדמיה אינו מגיע לשלב של מסחור או מוצר בשוק. המשמעות היא שחידושים פורצי דרך רבים מסתיימים במאמר בירחון מכובד, נשארים "על המדף" ולא מתורגמים לפתרונות ממשיים.
הסיבות לכך מגוונות: חוקרים מדברים בשפה מדעית ולא עסקית, משקיעים מחפשים תשואה מהירה, ותהליך ההבשלה של טכנולוגיות חקלאיות ארוך יחסית.
הבעיה הזו מקבלת משמעות רחבה עוד יותר במבט גלובלי. לפי תחזיות האו״ם, עד שנת 2050 אוכלוסיית העולם תגדל בכשני מיליארד בני אדם, בעוד משאבי הקרקע, המים והאנרגיה דווקא מצטמצמים. המשמעות היא שטכנולוגיות חדשניות בתחומי החקלאות והמזון, שיאפשרו להגדיל את יבולי גידולי המזון, הן הכרח קיומי. ממשלות משקיעות סכומי עתק במחקר, אך ללא חיבור הדוק בין האקדמיה, היזמים והמשקיעים - חלק גדול מהידע הזה אינו מתורגם לשטח. יוזמות בינלאומיות כמו יעדי הפיתוח בר-קיימא (SDGs) של האו״ם מגדירות במפורש את תעשיות האג-טק והפוד-טק כמרכיב מרכזי בפתרון, אך האחריות להביא את המחקר מהחממות והחווה אל הצלחת מוטלת על גופים פרטיים וקרנות השקעה לא פחות מאשר על ממשלות.
הטעות הנפוצה היא להפריד בין רווחיות לבין ערכים חברתיים וסביבתיים.
טכנולוגיה חקלאית שמפחיתה שימוש במים, מצמצמת את טביעת הרגל הפחמנית של המזון או משפרת את פוריות הקרקע, אינה רק "טובה לסביבה" - היא גם מוצר אסטרטגי לעולם ובעל יתרון תחרותי מובהק. חקלאים, תאגידי מזון וצרכנים מחפשים פתרונות יעילים, והחברות שיצליחו לספק אותם יזכו להצלחה כלכלית ולגיטימציה ציבורית.
דוגמאות מהשטח כבר מוכיחות זאת: טפטפות של נטפים, שנחשבו פעם לחדשנות נישתית, הפכו למוצר חובה בחקלאות העולמית. גם פיתוחים ישראליים כמו עגבניית השרי, שהפכה בזכות מחקר מקומי לסיפור הצלחה, וחיטוי סולרי שהתפתח באקדמיה והפך לפתרון גלובלי, מראים כיצד חדשנות מדעית יכולה לשנות את החקלאות הגלובלית.
כיום חיישנים שמנטירים את מצב הצמח, הקרקע והסביבה, כמו חיישני טמפרטורה ולחות, רחפנים ומערכות ניהול דאטה לחקלאים הם כבר לא פיילוט - אלא חלק משגרת החקלאות המודרנית.
כדי שהשילוב בין אמת מדעית לרווחיות עסקית יעבוד, חשוב לאמץ גישה רחבה יותר לרווח.
לצד ה-ROI, יותר ויותר קרנות בוחנות גם את התרומה החברתית והסביבתית (SROI) ומעניקות עדיפות לחברות שמסוגלות למדוד אותה. רגולציה שהולכת ומתהדקת בעולם הופכת את הקיימות לא רק לערך מוסרי אלא גם ליתרון עסקי, ומי שמאמץ פתרונות ירוקים מראש נהנה מתמריץ תחרותי מובהק. במקביל, הצרכנים מחפשים מוצרים ברי קיימא ומוכנים לשלם יותר עבורם, מה שיוצר לחברות הפועלות בכיוון זה שוק מתרחב ונאמנות צרכנית.
מעבר לכך, חברה שמטמיעה ערכים ב-DNA שלה נהנית מיתרון תחרותי ארוך טווח: היא מייצרת אמון ולגיטימציה ציבורית.
לסיכום, הגשר בין מדענים ויזמים לא נבנה מעצמו. הוא דורש ראייה אסטרטגית לפיה רווחיות וערכים הינם עקרונות שותפים למסע. כשהמדע נפגש עם יזמות נאורה והשקעה עם אחריות, נולדים הפתרונות שיבטיחו את עתיד החקלאות והמזון.
אוהד צוקרמן הוא שותף מנהל בקרן קופיה טכנולוגיות חקלאות ומזון. ד"ר גלית שהרבני היא שותפה בקרן קופיה
