כך משנה המלחמה נגד איראן את כללי המשחק בהייטק הביטחוני
בעידן של תקיפות מדויקות, מתקנים גרעיניים ודרישה לפתרונות מיידיים, תעשיית הסטארט-אפים הישראלית הפכה לשחקן מרכזי בזירת הלחימה המודרנית
הפסקת האש עם איראן עשויה לסמן סיום זמני למערכה הצבאית, אך עבור תעשיית ההייטק הביטחוני של ישראל מדובר בנקודת פתיחה חדשה. זו הפעם הראשונה מאז 1982 שישראל מתמודדת צבאית מול מדינה ריבונית, במה שהפך למלחמת טכנולוגיה רחבת היקף. מערכות ההגנה האווירית של ישראל כיפת ברזל, קלע דוד וחץ 3 עמדו במבחן משמעותי מול מאות טילים בליסטיים וכלי טיס בלתי מאוישים. מאחורי המערכות המוכרות מסתתרת תמונה רחבה בהרבה, הכוללת טכנולוגיה מתקדמת, סטארט-אפים וחדשנות.
לצד שיתופי פעולה עם ארצות הברית, שהתבטאו בשימוש בפצצות חודרות בונקרים מתקדמות, נחשפו גם מגבלות היכולת הישראלית. טילים פגעו בעורף, גרמו להרס בנייני מגורים ותשתיות ולנפגעים בנפש. ברור כי לא ניתן להסתפק עוד באמצעים הקלאסיים של תעשיות הביטחון הגדולות בלבד. יש צורך בשכבת חדשנות טכנולוגית משלימה מדויקת, גמישה ומהירה.
מאז אוקטובר 2023, משרד הביטחון העמיק את ההתקשרויות עם סטארט-אפים מקומיים בהיקף חסר תקדים. בתוך שנה אחת בלבד נחתמו הסכמים עם למעלה מ-86 חברות צעירות, בסכום כולל של למעלה מ־600 מיליון שקלים פי חמישה מהתקופה המקבילה אשתקד. מדובר בגל חסר תקדים של יזמות טכנולוגית ביטחונית משמעותי, שמצטרף לכ-200 חברות נוספות שכבר עובדות עם מערכת הביטחון.
תהליך זה אינו מקרי. הוא משקף שינוי עמוק בעולם הטכנולוגיה הצבאית מעבר מהיר מהתמקדות במערכות כבדות לפתרונות מודולריים. מה שבעבר היה פרויקט ממשלתי מורכב, הופך כעת לפתרון שמתחיל בחממה, עובר דרך אבטיפוס ומגיע לשטח המבצעי בתוך חודשים ספורים.
ההייטק תמיד היה חלק בלתי נפרד מהביטחון הלאומי. אך ככל שהמלחמות התרבו והתארכו, הנוכחות הזו התרחבה ממובלעת קטנה למערך כולל. כיום מוקמות בישראל יותר חברות דיפנס-טק מאשר בכל תחום אחר. מגוון הטכנולוגיות: רחפנים, שליטה ובקרה, סייבר התקפי, מערכות AI לזיהוי מטרות, ניהול לוגיסטיקה חכמה הוא עצום. מדובר באקוסיסטם שלם, המביא עמו תרבות של פתרון בעיות, חשיבה מוצרית והתמודדות עם קצב משתנה של שדה הקרב.
תופעה זו מושכת אחריה משקיעים. קרנות הון סיכון שבעבר חששו מהתחום בשל רגולציה, מחזורי פיתוח ארוכים או דילמות אתיות, מזהות כיום הזדמנות. בארה"ב כבר קיימים יוניקורנים בתחום, ובאירופה מוקמות קרנות ייעודיות. ההון הפרטי, המגיע לישראל מקרנות מקומיות וזרות, מציף את התחום ברצון להשקיע בדור הבא של החדשנות הביטחונית.
מדינות אירופה אינן נותרות מאחור. גרמניה, לדוגמה, מיישמת תוכנית חימוש מקיפה שמטרתה להפוך את צבאה לצבא הקונבנציונלי החזק ביותר באירופה. גם בריטניה, בצעד היסטורי, הודיעה לאחרונה על רכישת 12 מטוסי F-35 חמקניים מארה"ב, עם יכולת לשאת נשק גרעיני. בנוסף, מדינות נאט"ו החליטו להעלות את יעד תקציב הביטחון מ־2% ל־5% מהתמ"ג עד 2025, מה שיוביל להגדלה חסרת תקדים של תקציבי הרכש, המו״פ והסייבר ביבשת.
מהלך זה ממחיש עד כמה התלות בחדשנות ביטחונית הפכה חיונית גם במערב אירופה. הסיבות לכך רבות: היחלשות הברית עם ארה״ב, ההסלמה באוקראינה והכאוס המתמשך במזרח התיכון. מדובר במימוש של מדיניות טראמפ, שהפכה למציאות כלכלית וביטחונית.
הזירה אינה רק צבאית. מדובר בעולם של טכנולוגיות דואליות, לשימוש ביטחוני ואזרחי כאחד. כל פתרון של תקשורת מאובטחת או אבטחת סייבר יכול לשמש גם מערך צבאי וגם מוסד רפואי, עיר חכמה או תשתית תחבורה. אך כדי לבנות כאן את החברה הישראלית הראשונה שתשחק בליגה של חברות כמו Anduril או Palantir לא די בפתרון פיצ’רים. יש לבנות פתרונות שלמים, עם שליטה על כל שרשרת הערך – מהבעיה, דרך הפיתוח ועד ליישום המבצעי. חזון זה מחייב גם מדיניות ציבורית תומכת: תקציבים, רגולציה גמישה ותמיכה במו״פ ביטחוני אזרחי משולב.
העולם כבר מבין כי דיפנס-טק הוא חלק בלתי נפרד מהביטחון של העתיד. לישראל יש את כל הדרוש להובלת התחום: צורך מבצעי אמיתי, קהל משתמשים מתקדם, רגולציה מתפתחת, ויזמים בעלי ניסיון לחימה ויכולות ביצוע. כעת הזמן להאיץ, כי את המלחמה הבאה לא ננצח רק בברזל אלא גם בקוד.
רון אבלסקי הוא שותף במחלקת התאגידים, מיזוגים ורכישות וראש דסק גרמניה במשרד אפשטיין רוזנבלום מעוז (ERM)
