הסטארטאפים המבטיחים
הפיתוח הישראלי בודק רילוקיישן בניו יורק ופורטו
המלחמות האינסופיות, הטלטלות הפנימיות וחולשת הדולר מערערות את אחת מאבני היסוד של ההייטק הישראלי: ריכוז הפיתוח בארץ. יותר ויותר חברות, במיוחד צעירות, מפזרות את צוותי הפיתוח שלהן בעולם כבר בשלבים ראשוניים, כדי להתמודד עם חוסר הוודאות. מה שהיה בעבר טאבו הופך לאסטרטגיה עסקית לגיטימית - ומאיים על עוצמת התעשייה כאן
במשך שנים הכלל הלא כתוב של תעשיית ההייטק הישראלית היה ברור: בעוד מערכי השיווק והמכירות הוקמו בארצות הברית כדי להיות קרובים לשוק היעד, מרכזי הפיתוח נותרו בישראל. קיומה של פעילות הפיתוח בארץ מעולם לא הוטל בספק, גם בימים של משברים ביטחוניים, והתעשייה התגאתה בכך והתחייבה להמשיך לספק את הסחורה בכל מצב.
אלא שכעת, אחרי שנתיים וחצי של מלחמה ושל איומים ביטחוניים על העורף, הנרטיב הזה נסדק. מחסור חמור בכוח אדם עקב גיוסי מילואים, עיכובים בפיתוח ובהשקות מוצרים, סגירות תכופות ומתמשכות של המרחב האווירי - כל אלה יצרו מציאות שאי אפשר עוד להתעלם ממנה. בסופו של דבר, גם בהייטק הכירו בקושי העצום הכרוך בניהול שגרה עסקית בישראל.
בתקופה האחרונה, לראשונה אי פעם, מתקיים בתעשייה המקומית שיח גלוי על הוצאת חלקים מפעילות הפיתוח לחו"ל, ולעתים כבר בשלבי החיים הראשונים של חברות סטארט־אפ. התפיסה ההיסטורית שלפיה מפתחי הליבה יושבים רק בישראל מפנה את מקומה להבנה שיש לפזר סיכונים ולשדר יציבות כלפי לקוחות בעולם. יחד עם התייקרות עלויות הפיתוח המקומי בכ־15%-10% עקב שחיקת הדולר מול השקל, אנו עדים כיום לרעידת אדמה של ממש ולזליגה של תפקידי פיתוח אל מחוץ לגבולות ישראל. המעוז האחרון של ה"סטארט־אפ ניישן" משנה את פניו.
באוקטובר 2023, כשהיה ברור שישראל נכנסת ללחימה ממושכת, החליטה תעשיית ההייטק המקומית לאמץ את הסיסמה המחייבת "Israeli Tech Delivers - No Matter What". כדי לשדר עסקים כרגיל, המילים הללו התנוססו על השלט המפורסם של נאסד"ק בטיימס סקוור שבניו יורק. אלא שבחלוף שנתיים וחצי, ולמרות הישגים חסרי תקדים כגון מכירת Wiz, סייברארק וארמיס, רישומה של פאלו אלטו בבורסת תל אביב וגיוסי הון בקצב גבוה, המשא על גבו של ההייטק המקומי הופך כבד יותר ויותר.
4 צפייה בגלריה
הצהרת הכוונות של ההייטק הישראלי בניו יורק לאחר 7 באוקטובר. במחצית הראשונה של 2025 נרשמה ירידה של כ־6% במספר עובדי הפיתוח בישראל
(צילום: נאסדק)
המלחמה הנוכחית מול איראן, שנייה בתוך שנה, נגעה בעצב החשוף שכולם ניסו להתעלם ממנו: הקושי לנהל שגרה עסקית מישראל. העדויות לכך לא חסרות ומגיעות מכל מגזרי תעשיית ההייטק. גורמי הממשל האמריקאי, לדוגמה, הנחו את מרכזי הפיתוח של התאגידים הבינלאומיים שפועלים בישראל שלא לפתוח את משרדיהם מאז פרוץ המלחמה, לאחר שהאיראנים איימו לשגר טילים ישירות לאתרים הללו. וכך, בזמן שהמרכזים בישראל סגורים, משימות ופרויקטים עוברים לאזורים אחרים ושלווים יותר בעולם, ואיש לא יודע אם הם ישובו לכאן לאחר סיום המלחמה.
המגזר הרגיש ביותר למציאות הביטחונית הבלתי אפשרית, וגם זה שפגיעה בו תסכן את התקדמות ההייטק הישראלי, הוא חברות הסטארט־אפ
בכיר ישראלי באינטל מספק הצצה לדינמיקה שנוצרה. לדבריו, "המלחמה פרצה בתזמון רגיש עבור אחד הפרויקטים החשובים בחברה. מאות עובדים גויסו למילואים, ובגלל המחסור בכוח אדם והצורך הדחוף לספק לפי לוחות הזמנים, חלק מהעבודה הועבר לצוותי הפיתוח של החברה בהודו". לדברי אותו בכיר, ליבת הפרויקט אומנם נשארה בישראל ואינטל עמדה בלוחות הזמנים, אבל הפתח נפתח והאופציה הונחה על השולחן. גם בוויקס הודו לאחרונה כמעט כבדרך אגב שפיתוח המוצר החדש והחשוב לעיצוב באמצעות AI התעכב בגלל המצב בארץ. הוא הושק בחורף האחרון, רבעון לאחר התכנון המקורי, בגלל שירות מילואים של אנשי הפיתוח.
ואולם, המגזר הרגיש ביותר למציאות הביטחונית הבלתי אפשרית, וגם זה שפגיעה בו תסכן את התקדמות ההייטק הישראלי, הוא חברות הסטארט־אפ. סקר שפרסמה רשות החדשנות במהלך המלחמה האחרונה חשף כי 42% מחברות הסטארט־אפ בישראל דיווחו על עיכובים משמעותיים בפיתוח בעקבות המלחמה; 22% מבין החברות הודו שכבר דחו באופן משמעותי עמידה ביעדי פיתוח או השקה של מוצר; וחודש לאחר פרוץ המלחמה לא פחות ממחצית מהחברות הנסקרות דיווחו על היעדרות של יותר מרבע מהעובדים בגלל מילואים או היעדר מסגרות לילדים. רק עשירית מהחברות אמרו שכוח האדם שלהן לא הושפע מהמלחמה.
מעבר לבעיות כוח אדם, גם הגבלת הטיסות מישראל ואליה מקשה על נציגי הסטארט־אפים להגיע לאירועים קריטיים של התעשייה, ובמקביל מקשה על יבוא חומרי גלם שדרושים לחלק מהחברות. 35% מהחברות שהשתתפו בסקר של רשות החדשנות אמרו שהן ספגו פגיעה עסקית משמעותית בגלל הגבלת הטיסות.
האפשרות שחלק מפעילות הפיתוח, שעד כה נעשתה כולה בישראל, ייצא לחו"ל עקב הקשיים הללו עלולה לזעזע את התעשייה המקומית. אומנם על פי הסקר של רשות החדשנות רק 31% מהחברות שנסקרו חושבות על הוצאת הפעילות שלהן מהארץ, אבל בקרב יזמים של חברות חדשות מתחזקת התחושה שחלק מצוות הפיתוח צריך לפעול מחוץ לישראל מיד עם הקמתן - והיעד הפופולרי ביותר לכך הוא ניו יורק. כבר כעת פועלות בעיר יותר מ־500 חברות סטארט־אפ ישראליות או כאלה שהוקמו על ידי ישראלים, וכשמחברים לנתון הזה את עזיבתם את הארץ של כ־38 אלף ישראלים בשלוש השנים האחרונות, מקבלים תמונה מטרידה. ב־2024 גייסו חברות הייטק ישראליות כ־5,000 עובדי פיתוח מחוץ לישראל, ובמחצית הראשונה של 2025 נרשמה ירידה של כ־6% במספר עובדי הפיתוח שעובדים כאן.
המנהלים שעשו רילוקיישן מקימים מרכזי פיתוח
גם חברות חדשות ברשימה, כגון חברת שבבי ה־AI מג'סטיק לאבס ו־Cylake, חברת הסייבר החדשה של ניר צוק, מפזרות את אנשי הפיתוח שלהן בין ישראל לארצות הברית. סטארט־אפ חדש בשם Dimer Health שהוקם ב־2023 וגייס באחרונה סבב A מביל אקמן ו־Team8, מגייס גם הוא אנשי פיתוח בחו"ל. המשותף לשלושתן הוא שחלק מהמייסדים אינם ישראלים ולכן יש דמות בכירה שיכולה להוביל מראש את הפיתוח מחוץ לישראל. חברות סטארט־אפ ותיקות יותר כגון פורטר, גונג והייבוב מחזיקות גם הן אנשי פיתוח מחוץ לישראל כבר זמן רב, ודיווחים של חברות ההייטק הוותיקות יותר, שכבר נסחרות בוול סטריט, מגלים שגם הן מעסיקות יותר אנשי פיתוח בחו"ל.
ריסקיפייד, למשל, שפועלת בתחום הסייבר הפיננסי, הכריזה על פתיחת מרכז פיתוח בפורטוגל בעיצומה של ההפיכה המשטרית ב־2023 והציעה גם לעובדי פיתוח מקומיים לעבור אליו. בשנים שחלפו מאז הפנימה ריסקיפייד שעלות ההעסקה בפורטוגל זולה יותר, והמשיכה להרחיב את פעילותה בחו"ל. כיום רק 60% מעובדי החברה פועלים מישראל, לעומת 70% מהם בסוף 2022.
רק בשבוע שעבר נחשפה חברת סייבר חדשה בשם Artemis, לכאורה התחום הכי ישראלי שיש, אבל בתוך ההודעה של החברה התחבא הסיפור: היא מעסיקה היום 30 עובדים אך ורק בניו יורק, אך רבים מהם ישראלים. רק בהמשך הדרך מתכניים המייסדים, שחר הירשברג ודן שיבל, לגייס עובדים למרכז פיתוח בישראל.
אם עד כה חברות סטארט־אפ ישראליות החלו לגייס עובדים בארצות הברית רק עם תחילת שלב הצמיחה במכירות, הרי שהמגמה משתנה. גם דיווחים של חברות ההייטק הוותיקות יותר, שכבר נסחרות בוול סטריט, מגלים שהן מפזרות יותר מבעבר את כוח הפיתוח מחוץ לישראל.
כשמדברים עם יזמי חברות סטארט־אפ, הם לא תולים את ההתרחבות מחוץ לישראל רק במלחמות הבלתי נגמרות וחוסר השקט הפנימי, אלא גם בגורמים עסקיים. אבל השורה התחתונה היא שבטנפליי (Tenafly), העיירה החביבה על אנשי הטק הישראלים בניו ג'רזי, היצע הבתים הפנויים להשכרה או רכישה הצטמצם מאוד.
"הבתים בטנפליי כבר נגמרו, מחירי הנדל"ן זינקו והישראלים שמגיעים בחודשים האחרונים כבר מחפשים בתים בארבע העיירות הסמוכות. באחד מבתי הספר כאן, בית ספר ציבורי רגיל, לא יהודי, 40% מהילדים בכיתה ישראלים", אמר ל"כלכליסט" תמיר חי, שותף ב־PwC Israel, שעבר בעצמו לפני חצי שנה לניו יורק כדי להיות קרוב יותר לאקוסיסטם הישראלי המתרחב. "משיחות שלי עם הגורמים המובילים בתעשייה עולה שיותר ויותר חברות שקמות בימים אלה, בוחנות ולעתים כבר מקימות בפועל מרכזי פיתוח בארצות הברית. לעתים המרכזים האלה מובלים על ידי מנהלים ישראלים שעשו רילוקיישן, אך מרבית כוח האדם הוא מקומי", מוסיף חי. "יכול להיות שמדובר באירוע קיצון נקודתי בגלל רצף המלחמות, אבל לפני שנתיים בכלל לא היה שיח בקרב יזמי סטארט־אפים צעירים על הקמת פעילות פיתוח מחוץ לישראל. עכשיו השיח קיים, יש ניצנים שהם עוד לא מגמה, אבל צריך לטפל בזה ולחשוב אסטרטגית מבעוד מועד".
המייסדים עוברים לחו"ל מוקדם יותר
שיחות עם מייסדי מרבית החברות שמדורגות בגיליון זה מראות כי מאז תחילת ההפיכה המשטרית, וביתר שאת בשנתיים האחרונות, לפחות אחד ממייסדי החברה עובר לחו"ל כמעט מיד לאחר גיוס ההון המשמעותי הראשון. בעבר המייסדים בעלי הנטייה העסקית היו אלה שעברו, ואילו המייסדים ה"טכנולוגיים" יותר נשארו בישראל כדי להוביל מכאן את הפיתוח. לדברי חי, בתקופה האחרונה גם המייסדים עם המיקוד הטכנולוגי מתחילים לעבור לניו יורק ולגייס עובדי פיתוח מקומיים. ואכן, גם ברשימת "50 הסטארט־אפים המבטיחים" הנוכחית קשה למצוא חברות אחרי סבב גיוס B שאין להן עובדים בחו"ל, מה שבעבר אפיין חברות בוגרות בהרבה.
גם להתחזקות השקל מול הדולר יש השפעה משמעותית על המגמה. "מצד אחד, כישראלים זה משמח עבורנו שבתקופה כזאת של מלחמה השקל חזק כל כך וזה סימן טוב, אבל מצד שני החלופות בחו"ל הופכות לשיקול משמעותי", אומר חי. "מרכז פיתוח בקנדה עולה היום 20% פחות מאשר בישראל, ובמרכז אירופה ובפורטוגל העלויות עוד יותר נמוכות. נכון שההון האנושי הישראלי הוא עדיין ה־Game changer הטכנולוגי הגדול, אבל בגלל כלי ה־AI תהליכים רבים בפיתוח הופכים יותר ויותר אוטומטיים. הפוקוס הוא עדיין על האנשים האיכותיים, אבל בעידן ה־AI צריך פחות גם מהם".
גם דני אקרמן, שותף בקרן ההשקעות KEY1 קפיטל של יוצאי גולדמן סאקס, סבור שהוצאתה ההדרגתית של פעילות הפיתוח לחו"ל קשורה לתחרות הקשה על טאלנטים שהתפתחה בישראל. התחרות הזו תורמת, לדבריו, לא רק להתייקרות השכר יחד עם השקל, אלא גם לחוסר יציבות ולתחלופה גבוהה מדי של עובדים שפוגעת בחברות. "כל האזור של שרונה בתל אביב מייצר FOMO: העובדים והעובדות כל הזמן מדברים ביניהם על התנאים ועל החברות החדשות שקמות ומגייסות, ויש תנועה מתמדת, כך שיש לא מעט חברות שמעדיפות לחפש עובדים במקומות שבהם יש פחות תחרות, בעיקר באירופה", אומר אקרמן.
גילי רענן, שהקים את קרן ההון סיכון סייברסטארטס שמתמחה בהשקעות בסייבר והיתה המשקיעה הראשונה ב־Wiz, הגיע לאחרונה לתובנה כי מיד עם הקמתן, כדאי לחברות הייטק לפזר את הסיכון ולא לרכז את כל עובדי הפיתוח בישראל. הסיבה לכך, לדבריו, נובעת דווקא מהתפתחות חיובית — הפיכתן של חברות הייטק ישראליות לחשובות מאי פעם עבור הלקוחות שלהן. רענן סבור שבתנאים אלו לא ניתן להסתכן יותר בכך שבעלי תפקידים קריטיים בפיתוח יתקשו לצאת מגבולות ישראל בגלל מלחמה כשלקוח גדול זקוק לפגישה דחופה עמם. וככל שבישראל יש יותר ויותר חברות שמוכרות פלטפורמות מלאות ישירות למוסדות פיננסיים או ארגונים גדולים אחרים, מרכזיותן הולכת ועולה, ויחד עמן עולה גם מחיר המרחק.
"פתיחת פעילות פיתוח בחו"ל זו פריבילגיה של חברות מעל גודל מסוים", מציג ליאור הנדלסמן, ממייסדי סולאראדג' והיום שותף בקרן ההון סיכון גרוב ונצ'רס, דעה הפוכה. "כדי שזה באמת יצליח ויתרום, צריך ניהול מאוד חזק בחו"ל וקבוצת פיתוח דומיננטית. גם כדי שההשפעה על העלויות תהיה משמעותית, צריך להיות מעל גודל מסוים". לדעתו מדובר בחששות נקודתיים שהתגברו לנוכח פער הזמנים הקצר בין שתי המלחמות באיראן: "מדובר בחודש־חודשיים קשים תפעולית וזה לא שווה את העלויות, את כאב הראש ואת הפיזור. אנחנו רואים שההייטק מספק את התוצרים שלו ושהחברות עובדות.
4 צפייה בגלריה
ליאור הנדלסמן: "הפונקציות העסקיות בחברות צריכות להיות בקרבת השוק שבו פועלים כבר בשלבים מאוד מוקדמים, משום שחייבים גמישות מרבית וקרבה וזמינות ללקוחות - אבל לא הפיתוח"
(צילום: אולפן כלכליסט)
"יש כמובן הבדלים משמעותיים בין חברות תוכנה לחברות חומרה משום שחומרה הרבה יותר קשה לפתח מרחוק. אין ויכוח לגבי זה שהפונקציות העסקיות בחברות צריכות להיות בקרבת השוק שבו פועלים כבר בשלבים מאוד מוקדמים, משום שחייבים גמישות מרבית וקרבה וזמינות ללקוחות - אבל לא הפיתוח", הוא מסכם.
בין שמדובר בחששות חולפים שייעלמו עם שוך הקרבות ובין שבתופעה שמעמיקה, זליגת הפיתוח מישראל דורשת התייחסות כדי שלא תתרחב. בתקופת הקורונה הצליח ההייטק הישראלי להחזיר לכאן לא מעט הייטקיסטים שלא אהבו את ההתמודדות האמריקאית עם המגפה והעדיפו להיות בסגר בישראל. חזרתם הביאה לכך שתפקידי ניהול לא־טכנולוגיים נשארו פה. כיום הכיוון הפוך והוא פותח פתח לבריחה של ידע חשוב.
אלא שהממשלה והכנסת, שעסוקות במלחמות, בחוקי ההפיכה המשטרית ובהכנות לבחירות, כלל לא באירוע, בין היתר משום שהסטטיסטיקה מודדת בעיקר אקזיטים וגיוסי הון. עם זאת, כבר לא מעט זמן נשאלת השאלה האם גיוסי ההון הם כלי המדידה החשוב ביותר והאם לא כדאי לבחון את צמיחתו או צמצומו של הענף דווקא במושגים של מספר המועסקים.
לפי נתוני הלמ"ס, מאז 7 באוקטובר מספר עובדי ההייטק בישראל מדשדש סביב 400 אלף. עד כה עיקר החששות — ולכן גם המאמצים — התמקדו בשימור עובדים בחברות הגדולות ופסחו על חברות הסטראט־אפ. תוכניות לעידוד העסקת עובדי פיתוח בישראל נבנות בדרך כלל עבור חברות עם הכנסות של עשרות מיליוני דולרים ומאות עובדים והן משקפות את התפיסה ההיסטורית של ישראל כמעבדת הפיתוח שפועלת עבור חברות הענק.
ואכן, נראה שלמרות חוסר היציבות הביטחוני, חברות הביג טק האמריקאיות אינן מקטינות את כוח האדם שלהן כאן. אנבידיה הכריזה על הקמת קמפוס ענק בצפון וגוגל רכשה את Wiz בעסקה שתרחיב את כוח האדם המקומי שלה בעשרות אחוזים. בניגוד אליהן, חברות סטארט־אפ שמגייסות את ההון בדולרים רגישות יותר מאי פעם לשחיקת המטבע האמריקאי אל מול השכר בשקלים של המפתחים.
בשלב זה בחיי הממשלה והכנסת אין סיבה של ממש לחלום על תמריצים או הטבות כלשהן להייטק, שנתפס כענף מפונק של "קפלינסטים" לאחר שבכיריו השתתפו ותרמו למחאה נגד הקואליציה. הדרך המציאותית ביותר לפתרון עוברת בעיקר בשינוי הסנטימנט השלילי שנוצר, אך זה יתאפשר רק כשמצבה האסטרטגי של ישראל ישתפר באופן מהותי מספיק כדי לעודד את חזרתם של ההייטקיסטים שעזבו ולמנוע מאלה ששוקלים לעזוב לקנות כרטיס טיסה, גם אם כל חברות התעופה ישובו לטוס לכאן.
