סגור
חברת החשמל אורות רבין ב חדרה
תחנת הכוח אורות רבין בחדרה. המשרד להגנת הסביבה לא יוכל להפעיל כל סנקציה כדי לצמצם זיהום אוויר ( צילום: אלעד גרשגורן)

החזית הירוקה
בלי איזונים ובלמים: חוק ההסדרים הוא גן עדן למזהמים

חוק ההסדרים המוצע יפגע אנושות בשמירה מפני מפגעי סביבה. הוא יאפשר למפעלים מזהמים חופש פעולה נרחב, ידיח את שומרי הסף האמונים על ההיבטים האקולוגיים מוועדות התכנון ויאפשר לתחנות כוח לפעול בלי אכיפה על הזיהום שהן מייצרות. אפילו בג"ץ לא יעזור פה בגלל הרפורמה המשפטית המקודמת במקביל

קיצוץ בסמכויות המשרד להגנת הסביבה, היתרים נדיבים והקלות למזהמים, ביטול הפיקוח על זיהום מתחנות כוח, הדחתם של יועצי המשרד להגנת הסביבה ממוסדות התכנון לטובת יועצים פרטיים ועוד שורה של צעדים המקודמים במסגרת חוק ההסדרים עלולים להגביר את הסיכונים הסביבתיים ואת החשיפה של הציבור לזיהום אוויר קטלני, לצד הרפורמה במערכת המשפט, שעלולה לשלול מהציבור גם את הזכות לעתור נגד החלטות שלטוניות שיש בהן בכדי לפגוע בסביבה או בבריאות הציבור.
בכל שנה משלמים בחייהם כ־2,000 ישראלים על זיהום האוויר ברחבי המדינה. רבים אחרים משלמים בבריאותם בכל יום. חשיפה כרונית לזיהום אוויר, גם ברמות נמוכות, נקשרת למגוון רחב של מחלות: סרטן, זיהום בדרכי הנשימה, שבץ מוחי, מחלות אוטואימוניות, מחלות לב ואפילו סוכרת. לפי מחקר של משרדי הבריאות והגנת הסביבה, כל תושבי ישראל חשופים לרמות גבוהות של זיהום אוויר שמגבירות את הסיכון לפגיעה בחיי אדם, בבריאותם או באיכות חייהם. אם לא די בכך, החשיפה הממוצעת של האזרחים בישראל למזהמים היא מהגבוהות ב־OECD, ברמה כזו של מדינות שהכלכלה בהן מבוססת על תעשיות פחם, נחושת ואלומיניום.
הסיבות העיקריות לכך הן פליטות מזהמים מתחנות כוח, מכלי תחבורה המונעים בדלק וגם ממפעלי התעשייה. כדי לטפל בזיהום האוויר החמור, חוּקק ב־2008 חוק אוויר נקי, שהצליח לשפר את המצב, אף שאינו מיושם במלואו. בתוך עשור, החוק שמסדיר היתרי פליטה למפעלים ותחנות כוח חסך לפי ההערכות 115 מיליארד שקל לציבור בזכות תועלותיו הבריאותיות, לעומת השקעה של 38 מיליון שקל בביצועו בלבד. ככל שאוכלוסיית ישראל גדלה ומצטופפת, חשיבותו של החוק מתגברת, כשמפעלים ותשתיות מתקרבים לאוכלוסייה אזרחית. עתה, בחסות חוק ההסדרים, הוא עומד בפני שינויים שעלולים לפגוע באופן קשה בהגנה שהוא מספק לציבור.
המשרד להגנת הסביבה מקדם בשיתוף משרד האוצר את הרפורמה ברישוי הסביבתי ושינוי של חוק אוויר נקי, במטרה לייעל ולקצר את ההליך שבמסגרתו נדרשים עסקים להיתרים שונים. כיום היתר פליטה ניתן ל־7 שנים, היתר רעלים לחומרים מסוכנים ל־1־3 שנים ורישוי עסק ל־5־15 שנים. עתה ההיתרים יאוחדו להיתר אחד של 7־10 שנים.
המשמעות היא שהרפורמה תפחית את הבירוקרטיה המושתת על העסקים, תקצר את זמני ההמתנה שלהם ותחסוך להם כסף; אך עלולה להגביר את כוחן של החברות המזהמות ולחליש מכוחו של הדרג המקצועי והמפקח במשרד להגנת הסביבה. במסגרת השינויים, גופים מזהמים שלא מרוצים מהחלטות הדרג המקצועי בשל עלותן הכספית, יוכלו להגיש השגות על כך למנכ״ל המשרד להגנת הסביבה — מינוי פוליטי של השר.
המנכ״ל יוכל להתייעץ עם מנכ״לי משרדים אחרים המשמשים רגולטור של התחום בו עוסק המפעל, ולפעול לשינוי ההחלטה. הארכת תוקף ההיתרים תמנע גמישות הנדרשת בתחום שבו טכנולוגיות להפחתת זיהום ופליטות משתפרות כל העת, לצד ידע מדעי באשר להשפעת מזהמים על בריאות האדם.
באיגודי הערים, מזהירים מפני השינויים המתוכננים. לדברי יו"ר איגוד ערים מפרץ חיפה להגנת הסביבה, עו"ד שרית גולן־שטיינברג ״התיקונים מהווים אור ירוק למפעלים המזהמים להמשיך ולזהם ביתר קלות. המהלך הזה מחליש את הרגולציה באופן שלא משתמע לשתי פנים, ואת הכלים של השלטון המקומי כדי לשמור על בריאות התושבים. אם היום מפעלים נדרשים לבחור בטכניקת הפחתת פליטות מיטבית, עתה הם יוכלו לבחור מתוך מנעד טכניקות, לפי שיקולי עלות, ולא תועלת סביבתית ובריאותית. האפשרות להגיש השגה על ההיתר, תהיה נתונה אך ורק בידי המפעלים ולא בידי איגודי ערים, רשויות מקומיות או ארגוני סביבה. הרשויות המקומיות ואיגודי הערים, השואבים את סמכותם מחוק רישוי העסקים, עלולים לאבד את הכלים שבידם לפעול מול מפעלים מזהמים״.
ומה בנוגע לפיקוח על המפעלים המזהמים, המצויים בסמוך לאוכלוסייה אזרחית? המשרד להגנת הסביבה יגייס 46 עובדים חדשים ליישום הרפורמה שתקל על העסקים, אך אף לא עובד אחד יגויס במסגרתה לצורך הגברת האכיפה.גם בדיקות פתע במפעלים ל"תפיסה" של זיהומים על חם, אינה מתבצעת תדיר. כך למשל, ב־2021 בוצעו רק 3 בדיקות פתע בבית זיקוק פז אשדוד, 1 במפעלי ים המלח, 6 בבז״ן, ו־11 ברותם אמפרט.
מהשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: ״הארכת התקופות למתן היתרים אחודים נועדה לאפשר הליך רישוי מעמיק ומושכל שלוקח בחשבון היבטים אינטגרטיביים התואמים את הסטנדרטים האירופיים תוך התאמה למצב המקומי, לצד יציבות וודאות רגולטורית. המתווה ישפר משמעותית ביצועים סביבתיים של התעשייה ויוביל להפחתת זיהומים ומפגעים״.
במשרד האוצר מבקשים לשנות באופן מהותי את האופן שבו מקודמות תוכניות תשתית גדולות בישראל, כדי לקצר הליכים ולפשט בירוקרטיה. פרויקטים דוגמת תחנות כוח, תשתיות חשמל ורכבת, תשתיות הולכה לנפט וגז, נמלים ואף מיזמי תשתיות מועדפים שיוכלו הפוליטיקאים להגדיר (כמו למשל כרייה בשדה בריר), יזכו למסלול תכנון מקוצר.
דווקא הליכים סביבתיים־בריאותיים ייפגעו בעקבות זאת באופן משמעותי. במסגרת הליכי התכנון, נדרשים פרויקטים לביצוע תסקיר השפעה על הסביבה, כדי לבחון את השפעותיהם הצפויות על בריאות התושבים והסביבה באזור, בהיבטים כמו זיהום אוויר, קרקע, מים ואפילו רעש. על סמך המידע שבתסקיר, מקבלי ההחלטות יכולים לאשר הקמתו של פרויקט, להעמיד בפניו סייגים, לשנותו או אף לבטלו.
כיום, המשרד להגנת הסביבה הוא יועץ של ועדות התכנון והבנייה בנושאים הללו. כעת מבקשים במשרד האוצר להדיחו מכלל הוועדות, ולמנות במקום יועצים מהשוק הפרטי. הטענה העיקרית היא לוחות זמנים ארוכים לביצוע משימות, אך בניגוד לרפורמת הרישוי הירוק שבמסגרתה יקצה האוצר עובדים רבים למשרד כדי להקל על העסקים עצמם, במקרה הזה נציגי מדינה שמשמשים שומרי סף לבריאות הציבור במוסדות הקובעים כיצד תיראה ישראל בעוד עשרות שנים — יודחו, ומוסדות התכנון יזכו לעוד משאבים כדי לבחור יועצים שיהיו נוחים להם.
הפרטה של התחום עלולה לייצר מצב של ניגודי עניינים, שכן יועצים מהשוק הפרטי אינם מחויבים לציבור הרחב, אלא ללקוחותיהם, ולא מוטלות עליהם מגבלות.
לכך מצטרפת דרישת האוצר בחוק כי הליך אישור בנייה של תשתית לאומית על החוף כמו למשל בתי מלון המוגדרים כיום כתשתית לאומית יעבור מהוולחוף – הוועדה העוסקת בשמירה על הסביבה החופית ונציגי הסביבה נחשבים לדומיננטיים בה, לות״ל — הוועדה העוסקת בתשתיות באופן פרו־תכנוני ופחות סביבתי. בנוסף לכל אלו, תבוטל גם האפשרות של חברי ועדה שדעתם לא התקבלה, להגיש ערר באופן חופשי. כעת, עררים יוגשו רק באישור יו״ר הוועדה המחוזית, שיקבל כוח נוסף בהליך. הצעדים הללו מקודמים, ללא כל התייעצות עם המשרד להגנת הסביבה, שגילה את תוכנם בחוק ההסדרים רק בדיעבד.
נעם הירש, ששימש עד לאחרונה נציג שר הבריאות במועצה הארצית לתכנון ובנייה, מצביע על הבעייתיות. ״לא ייתכן שהאינטרס הבריאותי־סביבתי תמיד נדחק למען פיתוח מואץ. פיתוח תשתיות לאומית, שלהם יש השפעה בריאותית חמורה כמו תחנות כוח, מחצבות וכדומה — אסור שיבואו על חשבון בריאות הציבור. החוק מנסה לקעקע את האיזונים והבלמים בהליכי התכנון והבנייה. מבקשים לפגוע בזכות הציבור לייצוג מקצועי של שומרי הסף מטעם המדינה בוועדות.
"לקחת יועץ פרטי שהתשלום שלו מגיע מהוועדה, יוצר ניגוד עניינים חריף בין חובתו למקצועיות לבין הרצון של המעסיק למוצר נוח ולא בעייתי עבורו. אותו יועץ גם לא מחויב לשקיפות ציבורית, וקשה יהיה לדעת מי מעסיק אותו באיזה פרויקטים — זה עלול להוביל למצב של מעורבות של גופים עסקיים בחוות דעת שאמורות להיות חפות מכל אינטרס. לכך מצטרף עניין הולחו״ף. קיימת וועדה שקמה מכוח חוק הסביבה החופית, שעצם קיומה הוא שמירה והגנה על הסביבה החופית מפני פיתוח. ועכשיו בא החוק ואומר ניקח לה את הסמכויות. ברור לכל שהכוונה היא למנוע הפרעות בדרך לקידום בנייה מסיבית בסביבה החופית״.
במשרד להגנת הסביבה מתנגדים בחריפות לחוק ומזהירים מפני השלכותיו. ״השרה להגנת הסביבה עידית סילמן ומנכ"ל המשרד, גיא סמט, פנו לאוצר ודרשו לבטל את הסעיף הנוגע ליועצים הסביבתיים. המשרד מתנגד נחרצות לתיקון המוצע, שקודם ללא התייעצות עמו, ועלול להוביל לפגיעה באינטרס הסביבתי ובציבור. המשמעות היא הותרת מערכת התכנון ללא איזונים ובלמים מקצועיים, ללא מערך מקצועי הדרוש לבחינת ההיבטים הסביבתיים, והותרת שיקולי סביבה ובריאות הציבור ללא מענה מספק.
"בפועל, באמצעות חוק ההסדרים בחקיקת בזק, המשרד להגנת הסביבה יודח למעשה מתפקיד היועץ הסביבתי מכל ועדות התכנון. כיום, משמש המשרד יועץ סביבתי למוסדות התכנון, ומביע את התנגדותו או מצליח לקבוע שינויים בתוכניות תשתית ובנייה שיש בהן יש סביבתית, או חשש לזיהום אוויר מוגבר שעלול לעלות בחיי אדם״.
חוק התשתיות הגדול, שיעבור כמקשה אחת בחוק ההסדרים ללא הליך חקיקה מקובל בכנסת, אף מציב תושבים שחיים בסמוך לתחנת כוח, בסיכון מוגבר.
המשרד להגנת הסביבה יוחלש גם ביכולתו לפקח על קיום חוק אוויר נקי בתחנות כוח, למרות שהן אחראיות לנתח גדול מפליטות המזהמים המסוכנים לבריאות. החברה המנהלת את מערכת החשמל (נגה), תוכל להורות לתחנת כוח לפעול בניגוד להיתר הפליטה שניתן לה על ידי המשרד להגנת הסביבה, כלומר לזהם יותר, מבלי שההפרה של החוק תיחשב כמחדל או כפעילות המנוגדת לחוק. במילים אחרות: המשרד יתייתר, ולא יוכל להפעיל כל סנקציה כדי לצמצם זיהום אוויר של תחנות כוח באזור אוכלוסייה אזרחית.
גם תקנות של השרה להגנת הסביבה בנושא זה יהיו בהסכמת שר האנרגיה בלבד, באופן שייצר דה פאקטו מעורבות של משרד האנרגיה בסמכויות המשרד להגנת הסביבה, ובתחום שהוא אינו נחשב מאסדר שלו, ואין בו את המומחיות הנדרשת לעיסוק בו. מהמשרד להגנת הסביבה נמסר כי "הנושא מצוי בדיונים" אך סירבו למסור את עמדתם בנוגע לדרישה, ונכון לשעה זו כלל לא ברור אם המשרד יתנגד".
גם אם אינה מקודמת במסגרת חוק ההסדרים, שילוב הרפורמה במערכת המשפט בצבר השינויים הרחבים שמתכנן משרד האוצר בסמכויות המשרד להגנת הסביבה, מעלה שאלות קשות בנוגע ליכולתם של האזרחים להתגונן מפני זיהום אוויר כבד או תשתיות חדשות הפוגעות בסביבה ובאיכות חייהם. אם תבוטל עילת הסבירות, ארגוני סביבה לא יוכלו לקבל סעד מבית המשפט נגד תוכניות בנייה ותשתיות שעלולות לפגוע בטבע ובבריאות, כפי שקורה היום. כך למשל, אם יוחלט להרחיב מפעל מזהם בסמוך לגן ילדים — לא תוכל להישמע הטענה שמדובר בהחלטה בלתי סבירה.
גם היועצים המשפטים במשרדים יוחלשו, ועמדתם תהיה נוחה לקבל אינטרסים פוליטיים, שלא תמיד מתיישבים עם טובת הכלל. לדברי עו״ד עמית ברכה, מנכ״ל ארגון "אדם, טבע ודין", ״לא יישאר מי שיגן על האזרח. להפיכה המשטרית שתחליש את מערכת המשפט מצטרף גם חוק ההסדרים, שכולו נועד להחליש את ההגנה שחוקים חשובים מספקים לציבור. אותה מערכת משפטית שהממשלה מחלישה, תתקשה עד מאוד להורות על ביטול הסדרים בחוק ההסדרים, שיש בהם כדי להיטיב עם התעשייה המזהמת ובעלי ההון, על חשבון האינטרסים הציבוריים״.