סגור
בחירות 2022 גג עמוד דסקטופ
ד"ר מעוז רוזנטל
ד"ר מעוז רוזנטל (צילום: גלעד קוולרצ'יק)

ראיון
"לציבור לא מספיק כואב כדי שהבחירות יהיו על יוקר המחיה"

ד"ר מעוז רוזנטל, מרצה בביה"ס לממשל באוניברסיטת רייכמן, מבקר את ההעדפה של הציבור הישראלי לעסוק בשלל סוגיות פוליטיות בבחירות ולהתחמק מהנושא הכלכלי. "גם המפלגות מטאטאות את הנושא מתחת לשולחן"

"השפעת הדת היהודית על המרחב הציבורי הישראלי תופסת מקום מרכזי בשיח הפוליטי הישראלי, ולא רפורמת יבוא ירקות ופירות, למשל, שיש לה השלכות ישירות על הכיס של כל אחד מאיתנו. בסופו של דבר, הסוגיות הכלכליות הן דיון בין אליטות ולא דיון של דעת הקהל. כלומר, הדיון בנושאים הכלכליים מתנהל בין צמרת משרד האוצר, הנהגת בנק ישראל, וחלקים מהעיתונות הכלכלית, האקדמיה וההנהגה הפוליטית שמתעניינת בנושאי עומק כלכליים. אלה שחקנים שמבינים את המכלול הערכי, החברתי והכלכלי שקשור לנושאים האלה, אבל הדיון נשאר שם, בחתך הזה, ולא בציבור הרחב" - כך אומר ד"ר מעוז רוזנטל, מרצה בכיר בבית הספר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה על שם לאודר באוניברסיטת רייכמן.
באחרונה הפריחו הפוליטיקאים שורה של הבטחות כלכליות לציבור: יו"ר הליכוד בנימין נתניהו הבטיח להקפיא את המשכנתאות ותיקן אחר כך לארנונה, להוריד את המע"מ, להוזיל את החשמל והמים; הליכוד, העבודה והמחנה הממלכתי הציעו חינוך חינם מגיל אפס עד 3. העבודה הציעה להגדיל את הגירעון לצרכים חברתיים; יו"ר ש"ס אריה דרעי הבטיח להקצות מיליארד שקל כתלושי מזון לחלשים, וכך הלאה. רשימת ההבטחות עוד ארוכה והיא תישאר על הנייר. "ראשי המפלגות לא קיימו בעבר את כל הבטחות הבחירות שלהם וזה לא הולך לקרות כעת. חלק מהבטחות נתניהו לא ממש חוקיות: למשל סוגיית הריבית נמצאת בשיקול הדעת הבלעדי של נגיד בנק ישראל. ח"כ נעמה לזימי (העבודה) מבקשת לתת סל תמיכה לציבור כדי שיתמודד עם האינפלציה. אני לא כלכלן, אבל כשמזרימים עוד כסף לשוק - הדבר עלול להעלות דווקא את קצב האינפלציה ולא להפך. למרות זאת, זה לא מפריע להם לזרוק הבטחות".
רוזנטל סבור שהפוליטיקאים זורקים הבטחות לציבור כי הם נשאלים על כך בראיונות לתקשורת. הם עושים זאת בעיקר כדי לצאת ידי חובה ולרצות את הציבור. עם זאת, הוא גם "מאשים את הציבור" בכך שהוא לא לוחץ מספיק על פוליטיקאים וממשלות".
לדבריו, "כשבחנו את הנושאים המרכזיים בקמפיינים של המפלגות בבחירות, הנושא הכלכלי לא תפס תאוצה, למעט בבחירות שנערכו ב־2013, כשנתיים לאחר המחאה החברתית. לאחר המחאה - הציבור חזר לשגרת חייו.
"במערכת הבחירות הנוכחית הציבור מתעניין בעיקר ב'כן ביבי ולא ביבי', בסוגיות הקשורות בשמירת הדמוקרטיה וההגנה על מערכת אכיפת החוק, המאבק בין הגושים וערכים של דת ומדינה. אלה נושאים של זהות וסימבוליקה. כלומר, אלה לא נושאים שנוגעים ישירות בשאלות כלכליות, אלא בנושאים של זהות מדינית, דתית ולאומית".
לדברי רוזנטל, אף שסוגיות כמו יוקר המחיה ומחירי הדיור מטרידות את הציבור, הסיבה שהן לא נמצאות בראש סדר היום הציבורי בקמפיינים של המפלגות היא ש"לציבור לא כואב מספיק".
הוא הוסיף כי "בחגים האחרונים ראינו שהציבור בזבז הרבה כסף: נסע לחו"ל, 'גיהץ' את כרטיסי האשראי והאזרחים לקחו הלוואות. המשק הישראלי צומח בקצב מהיר, האבטלה ירדה לשיעור נמוך. הציבור לא נמצא במצב שהיה בשנות ה־80 בגל האינפלציה הדוהרת, שבמהלכו שווי המשכורת נחתך דרסטית בגלל עליית המחירים".
לדבריו, "לא נעים לומר אבל הצרות של הציבור הן לא מספיק גדולות כדי שייכנס לחרדה וידרוש מהפוליטיקאים דרישות למהלכים רציניים בנושאים הכלכליים והוזלת יוקר המחיה. אם נשאל את האזרח הקטן מה דעתו על הסכסוך הישראלי־פלסטיני, הוא ישלוף תוכנית אסטרטגית בלי לשים לב שמחירי המלפפונים והעגבניות עולים".
רוזנטל סבור ש"כשמסתכלים על המדיניות של המפלגות, בסופו של דבר רובן מדברות על הרחבה כלכלית: הליכוד, ש"ס וגם העבודה. מפלגת העבודה צריכה לומר ביושר שהיא בעצם בעד העלאת מסים וכי היא רוצה שמי שיש לו יותר יעזור לחלשים. הסיפור של כלכלה חברתית ושוויוניות זה קודם כל סולידריות חברתית". לדבריו, "הבעיה היא שהפוליטיקאים מעמעמים מסרים כי הם לא רוצים לאבד את הציבור. הציבור לא יודע שהוא אמור להתווכח עם משהו. כולם מבטיחים לו 'נעשה יותר טוב'. השאלה היא איך עושים זאת אם אין למדינה כסף בלי להעלות מסים או איך לעשות פחות בלי לוותר על החלשים. את השאלות הללו המפלגות מטאטאות מתחת לשולחן מסיבות של קמפיין ומורכבות".
במחקר שערך רוזנטל בנוגע לביצוע התקציב הממשלתי בין 2004 ל–2008 ובין 2013 ל–2014 הוא גילה עוד שהמפלגות שמחויבות לעמדה סוציאליות עושות יותר כשהן מגיעות לשלטון. למשל מפלגת העבודה ומרצ. "כבר הרבה שנים שמרצ לא היתה בשלטון - הרבה דברים קרו בממשלה הזו, למשל בהגדלת תקציבי הבריאות כשניצן הורוביץ השר. בדיקה לאורך השנים גילתה לעומת זאת שמשרדי ממשלה שהליכוד ומפלגת קדימה היו בהם פחות נטו לבצע ולפעול".