"ישראל יודעת ליפול, ויודעת לקום מאוד-מאוד מהר"
פרופ' ליאו ליידרמן, יועץ כלכלי ראשי לבנק הפועלים וחברת פעילים, מסביר מדוע הכלכלה הישראלית מציגה חוסן מפתיע על אף המלחמה המתמשכת, למה הריבית תרד אך לא דרמטית, ואיפה ההזדמנויות האמיתיות בשוק שבו המומנטום החליף את המכפילים כגורם הדומיננטי בהחלטות ההשקעה
פרופ' ליאו ליידרמן, יועץ כלכלי ראשי לבנק הפועלים וחברת פעילים
הכלכלה העולמית של 2026 נמצאת בעיצומה של תקופת מעבר היסטורית שלא נראתה כמותה במשך עשרות שנים. מודל הגלובליזציה שאפיין את העשורים האחרונים החל להתפורר עם יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי ועליית מדיניות "אמריקה קודם" של דונלד טראמפ, ולתוך התהליכים האלה נכנסו המלחמה באוקראינה, מגפת הקורונה, מלחמת חרבות ברזל והמלחמה באיראן שחשפה את הפגיעות של שרשרת האספקה הגלובלית כולה. במקביל, מהפכת הבינה המלאכותית משנה את כללי המשחק בכל ענף וענף, משפיעה על שוקי העבודה ברחבי העולם וגוררת ירידה משמעותית בביקוש למקצועות שנחשבו עד אתמול ליציבים, כמו תכנות.
הפרדוקס המרכזי בכלכלה העולמית כיום הוא הפער בין התמונה הגיאופוליטית המורכבת לבין השווקים הפיננסיים. וול סטריט נמצא בשיאים של כל הזמנים, מדדי המניות באירופה ובאסיה רושמים תוצאות חיוביות, וגם תל אביב 125 שובר שיאים על אף סביבת המלחמה הממושכת. בארצות הברית, הריבית של הפד עומדת על 3.75 אחוז, האינפלציה גבוהה משלושה אחוזים, ושוק העבודה מראה סדקים ראשונים שייתכן וחלקם נובעים מההשפעה של ה-AI על מקצועות הצווארון הלבן. כל אלה מציבים בפני המשקיעים שאלה מהותית האם להמשיך להיכנס לשוק כאשר המכפילים נראים מנופחים, או לחכות בצד למה שייראה כמו תיקון בריא.
"אנחנו בתקופה של מה שנקרא Transition, תקופת מעבר", אומר פרופ' ליאו ליידרמן, יועץ כלכלי ראשי לבנק הפועלים וחברת פעילים, לדן קצ'נובסקי, מנכ"ל ובעלים של סקאלה, בפרק החדש של פודקאסט הבית של Capital Summit, "רכבת ההשקעות". "זה אירוע היסטורי, זה משהו שקורה פעם ב-60, 70 שנה". ליידרמן, שכיהן כמנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל וצבר ניסיון בדויטשה בנק בוול סטריט, מציע ראייה רחבה של התמונה הגדולה. לדבריו, הכלל הראשון הוא להיות צנועים. "אנחנו יודעים איפה היינו, אנחנו לא יודעים לאן זה הולך, ודבר אחד ברור, מה שהיה זה לא מה שיהיה, ומה שיהיה זה לא מה שהיה".
כאוס מאורגן
המדיניות של הנשיא האמריקאי היא אחד הגורמים המרכזיים לאי הוודאות הנוכחית בשווקים העולמיים. ליידרמן רואה בטראמפ גורם לאי יציבות בשווקים. "בדרך כלל אחד מהתפקידים של קובעי מדיניות, שרי האוצר וראשי ממשלה, זה להיות גורם מייצב, גורם שמגדיר את כללי המשחק ואז המגזר העסקי והמשקיעים יכולים להתאים את עצמם", הוא מסביר. "טראמפ כרגע הוא גורם של אי יציבות בשווקים הפיננסיים. יום אחד וול סטריט ומחיר הנפט יורדים, וול סטריט עולה, כי הוא נותן סימן שהולכים לאיזשהו הסכם. יום אחר הוא משנה את דעתו".
בסוגיית המכסים, ליידרמן מצטרף לקונצנזוס של הכלכלנים שמבקרים את המדיניות האמריקאית. מבחינתו, אפשר להוכיח היסטורית שמדיניות המכסים של טראמפ מזיקה לכלכלת ארצות הברית ולא תייצר מקומות תעסוקה בתעשייה. לצד זאת, הוא מזהיר מפני שעתוק של מלחמת הסחר עם סין, שהסתיימה בינתיים בדחייה ובלי הכרעה אמיתית.
לשיטתו, המלחמה באיראן חשפה בעיה שרוב המנהיגים לא לקחו בחשבון בתכנון האסטרטגי שלהם. איראן הוכיחה שהיא יכולה לפגוע בכלכלת המערב גם בלי נשק גרעיני, פשוט באמצעות האיום על מצרי הורמוז. "ההשפעה של כל הקטע הזה על שיתוק מסוים של שרשרת האספקה הגלובלית זה משהו שהוא מאוד משמעותי", מסביר ליידרמן. לדבריו, הפגיעה בתשתיות הגז הטבעי של קטאר תיקח כחמש שנים לשיקום. הגז הטבעי קשור להליום, וההליום קשור לשבבים. כל המערכת הזאת עלולה לגרור מחסור בשבבים, בדשנים ובמזון.
השוק, לעומת זאת, מגלם תרחיש אופטימי. "השווקים בעצם", הוא מסביר, "מגלמים בתוכם רעיון שמתישהו המלחמה הזאת תסתיים, וחוזרים לאיזושהי נורמליות. מחיר הנפט ירד מ-100 או 110 למשהו כמו 80 בהתחלה, ואחרי זה 70 ואחרי זה 60". ליידרמן לא מתיימר לשפוט אם השוק צודק. לדבריו, קשה להתווכח עם השוק, אבל חשוב לזכור שהשווקים מתמחרים חברות גדולות כמו IBM או קוקה קולה לעוד עשר ועשרים שנה קדימה, לא רק לחודש הקרוב.
מנוע הצמיחה הבא
באשר לתחרות בין שתי הכלכלות הגדולות בעולם, ליידרמן לא ממהר להספיד את סין. לדבריו, הסינים קבעו לעצמם מטרה ברורה להפוך לעצמאיים טכנולוגית, ומספר המדענים הסינים הולך וגדל. חלק גדול מהדוקטורנטים באוניברסיטאות המובילות בארצות הברית, כמו MIT, שיקגו וסטנפורד, מגיעים מסין וחלקם חוזרים אליה.
היבשת שעליה שם ליידרמן את הדגש הגדול ביותר היא אסיה: "אני מאמין גדול באסיה. אין ספק שהעתיד של הצמיחה של העולם הוא באסיה, כי יש מנוע דמוגרפי מאוד משמעותי. 40 אחוז מאוכלוסיית העולם ברגע זה גרים בהודו פלוס סין, שתי מדינות. תוסיף לזה אינדונזיה, וייטנאם, פיליפינים ותאילנד. אני מאמין גדול באסיה, וזאת היבשת שצריך לשים לב אליה". עוד הוא מציין, כי התרומה של אסיה לצמיחה העולמית היא הכי משמעותית בהשוואה לשאר היבשות.
כשהשיחה עוברת לישראל, ליידרמן מציג תמונה מורכבת. הכלכלה הישראלית מראה סימנים של חוסן שמוכרים גם לחברות הדירוג הבינלאומיות. במלחמת 12 הימים מול איראן ביוני האחרון נפגעה הפעילות במשק באופן דרמטי, אבל ההתאוששות ברבעון השלישי הייתה מהירה. "המשק הישראלי יודע ליפול, אבל הוא יודע לקום מאוד מאוד מהר", הוא מבהיר. "זה משהו שאני חושב שכולנו צריכים לזכור גם בסיטואציה הנוכחית".
יחד עם זאת, תחזיות הצמיחה הולכות ומתעדכנות כלפי מטה. במשרד האוצר דיברו בתחילת השנה על צמיחה של 5.2 אחוזים, ירדו ל-4.8, וכיום מדברים על צמיחה של פחות מארבעה אחוזים, משהו כמו 3.8 אחוז. להבנתו של ליידרמן, אם המלחמה תתארך עוד ולמשך תקופה ממושכת, אז אפילו אחוז הצמיחה ימשיך לרדת. הוא מדגיש את ההבדל בין הענפים השונים. ענף ההייטק, שמהווה 20 אחוז מהתוצר ו-50 אחוז מהיצוא, מתאושש יפה מאוד ורואים גיוסים שמזכירים תקופות טובות. העסקים הקטנים והבינוניים, התיירות והמלונאות, נמצאים במציאות שונה לחלוטין.
ריבית, שקל והבנק המרכזי
על מדיניות בנק ישראל יש לליידרמן דעה מגובשת, כמי שעבד בבנק שנים רבות. הריבית הנוכחית של 4 אחוזים היא, לדבריו, ריבית נורמלית, במיוחד כשמביאים בחשבון את האינפלציה. "אני חושב שבעוד שנה אנחנו נפגוש ריבית של 3 וחצי אחוז", הוא אומר ומציין כי הירידה תהיה מדודה, לא דרמטית.
"כל זמן שניתן לסמוך על כוחות השוק, תן לביקוש וההיצע לקבוע את המחיר", ממשיך ליידרמן. מבחינתו, אין פקיד בבנק ישראל שיודע מהו שער החליפין הנכון למשק הישראלי בכל רגע נתון. הוא מזכיר שהמגמה של התחזקות השקל קיימת כבר יותר מ-20 שנה וכוללת בתוכה את הסטארט אפ ניישן, את האקזיטים ואת הכספים של יהודים מהעולם. "אני מבין", אומר ליידרמן, "שבשוליים זה כמובן מדאיג את היצואנים. מצד שני, יבואנים, משקי בית אמורים ליהנות מזה. רק צריך לדאוג שהרגולציה בישראל שיהיו פחות מונופולים ופחות קרטלים, ושבאמת חברות סופרמרקטים וכאלה באמת יורידו מחירים בהתאם לאיסוף של השקל".
ברמה הריאלית ליידרמן רואה הזדמנויות בתעשיות הביטחוניות, שנהנות מגידול משמעותי בהוצאות הביטחון של מדינות העולם, במיוחד באירופה. תחום האנרגיה, ובייחוד אנרגיה חלופית, סולארית, גרעינית ורוח, הוא תחום שבו לישראל יש יכולות להוביל. "ברור שישראל היא מדינה טכנולוגית", מבהיר ליידרמן. "אנחנו רואים מה שקורה לתעשיות הביטחוניות, ואנחנו רואים שמאז המלחמה באוקראינה יש גידול משמעותי בהוצאות הביטחון של כל המדינות בעולם ובמיוחד באירופה
קודם כל הזדמנויות ברמה הריאלית, ברור שישראל היא מדינה טכנולוגית. אנחנו רואים מה שקורה לתעשיות הביטחוניות, ואנחנו רואים שמאז המלחמה באוקראינה יש גידול משמעותי בהוצאות הביטחון של כל המדינות בעולם ובמיוחד באירופה. הדאגות שלהם, דונאלד טראמפ ונאט"ו, איומים של סין וכדומה. זה טוב מאוד לתעשיות הביטחוניות שלנו".
בשוק ההון עצמו ליידרמן מזהה שינוי מהותי באופי קבלת ההחלטות. "המכפילים איבדו קצת מהערך שלהם בקבלת החלטות", הוא מסביר, "ובמקומם, לפחות לתקופות מסוימות, הגורם הדומיננטי בשווקים זה המומנטום, המומנטום שלפעמים יכול להידרדר לבועה". הדבר נכון לענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות, לתחום ה-AI, לתחום ה-Defense שהפך למילת קסם. במצב כזה, הוא אומר, מי שנכנס לבונקר על רקע המכפילים היום מצטער על זה, וזה כולל את הבורסה בתל אביב, את הבנקים ואת חברות הביטוח. הראייה צריכה להיות הוליסטית, לכלול את הגורמים הטכניים, את המומנטום ואת מצב הרוח בשוק. הפתרון ליצואנים
אופטימיות זהירה
לסיום ליידרמן מציע נוסחה של אופטימיות זהירה. "כל אזרח בישראל, מתוך הגדרה שהוא נשאר בישראל והוא חי בישראל, יש בו איזושהי מידה מסוימת של אופטימיות ואמון במדינה". יחד עם זאת, הוא קורא לשינויים גדולים בראייה הכלכלית של המדינה, בייחוד בהרכב הוצאות הממשלה ובאוריינטציה לטווח בינוני וארוך. השקעה בחינוך, השקעה בתשתיות תחבורה המונים, קיצור אורכי הבנייה, צמצום הבירוקרטיה, הגדלת הפריון והגדלת שיעור ההשתתפות של גברים חרדים ונשים ערביות בשוק העבודה. "אופטימיות זהירה, לנשום עמוק, ואני מקווה שיהיה פה איזשהו שינוי".
