פרשנות
בלוקצ'יין נגד סנקציות? החזון של נתניהו מבשר רעות לכלכלת ישראל
רה"מ מציע שימוש בבלוקצ'יין כדי לעקוף סנקציות על המערכת הבנקאית, וכבר נערך לסיום הסיוע הביטחוני מארה"ב בהיקף של 3.8 מיליארד דולר בשנה. אלא שפתרון טכנולוגי לא יוכל לחלץ את ישראל מבידוד פיננסי, והחשש מסנקציות עלול להרחיק משקיעים וחברות בינ"ל עוד לפני שיוטלו. את מחיר הבידוד הכלכלי נשלם כולנו
שתי אמירות של נתניהו בריאיון לרועי כ”ץ בערוץ 10 עשויות לסמן את הכיוון שאליו תלך הכלכלה הישראלית אם ממשלת ישראל תשמור על הקו הנוכחי שלה אחרי ה-27 באוקטובר - שתיהן לא מבשרות טובות ושולחות את ישראל לבידוד עולמי סטייל צפון קוריאה ולמשבר כלכלי חסר תקדים.
האמירה הראשונה מדברת על הפסקת הסיוע הצבאי מארה”ב. אין כאן משהו חדש. כבר בינואר התבטא נתניהו בנושא בריאיון לאקונומיסט ואמר שכלכלת ישראל התפתחה לכזו שכבר לא תזדקק לסיוע הזה בהמשך וכי הוא עצמו “מעוניין לבטל את הסיוע בעוד עשר שנים”. האמירה הזו כבר אז נשמעה תלושה מהמציאות, והיום התברר סופית שחזון הניתוק של ישראל מהסיוע האמריקאי לא בא מגדולת הכלכלה הישראלית, כפי שנתניהו ניסה לרמוז, אלא כצפוי - מכך שארה”ב כבר אינה ששה להעניק אותו לישראל.
“ארה”ב השתנתה”, אומר נתניהו בריאיון לכ”ץ. וזה מעלה את השאלה כיצד ייתכן שארה”ב של טראמפ, בו תמך נתניהו לאורך כל הדרך, כבר לא ששה להעניק לנו סיוע צבאי. וזו שאלה לוועדת החקירה הממלכתית שצריכה לקום ולחקור את טבח 7 באוקטובר והמלחמה שאחריו, שכן אובדן התמיכה הוא חלק בלתי נפרד מתוצרי המדיניות של ממשלת ישראל בשנים האחרונות.
ולא מדובר בכסף קטן. הסכם הסיוע האחרון שנחתם ב-2016 נותן לישראל סיוע ביטחוני בהיקף של 3.8 מיליארד דולר מדי שנה למשך עשור. כשמדברים על כסף למסוקי אפאצ’י, מטוסי F-35 או מערכות יירוט, חלק מהם מגיעים מהסיוע הזה. ההסכם הזה יסתיים ב-2028 ולמרות המאמצים שמוביל מנכ”ל משרד הביטחון, אמיר ברעם, לחדש אותו באופן כזה או אחר, נראה שנתניהו עצמו לא מאמין בהצלחתו. בהנחה שההסכם לא יחודש, מדובר ביותר מ-11 מיליארד שקל מדי שנה שייגרעו מתקציב ההתחמשות של צה”ל. מאיפה הם יגיעו? ויתרה מכך, בזמן שנתניהו מבטיח עוד תקציב לביטחון ובהיעדר הסיוע האמריקאי, כמה עוד תיפגע ההוצאה האזרחית בישראל שנחתכה מהותית בשנות המלחמה?
האמירה השנייה והחמורה יותר היא הדרך שבה נתניהו מתייחס לאפשרות של סנקציות מצד מדינות המערב. כשנתניהו מדבר על שימוש בבלוקצ’יין כדרך עוקפת סנקציות, הוא ככל הנראה מתייחס לתרחיש בלהות שבו ישראל תנותק ממערכת הסוויפט (SWIFT), המשמשת להעברת כספים בין בנקים ברחבי העולם.
מדובר במערכת קריטית לתפקודה של הכלכלה המקומית. אחרי פלישת רוסיה לאוקראינה ב-2022 נותקו בנקים רוסיים מרכזיים מהמערכת במטרה להפעיל עליה לחץ כלכלי. מדובר בצעד קיצוני וחריג שזכה לכינוי “נשק יום הדין”. מהלך כזה פוגע בתוצר ומוביל לבריחת הון מהמדינה. במידה ותרחיש כזה יתממש בישראל, הוא עלול להיות הרסני, כזה שאפילו “כלכלת ספרטה” של נתניהו היא משחק ילדים לידו. והשימוש בבלוקצ’יין, אותו מציע נתניהו כפתרון, הוא לא עוקף סנקציות אלא דרך לזרות חול בעיני הציבור מהסכנות העצומות שמייצרת מדיניות הממשלה ביחסים הבינלאומיים באמצעות סיסמאות.
אבל עוד לפני שאנחנו מגיעים לנקודת האל-חזור הזאת, המסר שמשדר נתניהו למשק כבר מייצר נזקים. הוא למעשה אומר לחברות בינלאומיות וליזמים שאם יוטלו סנקציות כאלו, אין להן מה לחפש כאן. כפי שנחשף בכלכליסט, בשנים האחרונות כבר נרשמה נדידה של יזמים ישראלים לרשום את החברות שלהם בארה”ב על חשבון ישראל בעקבות מהלכי ההפיכה המשטרית שהובילה ממשלת נתניהו והמלחמה. זה מהלך שירתיע משקיעים מלשים כאן את כספם ומחברות גלובליות מלהרחיב את מרכזי הפיתוח שלהם כאן. המשך המדיניות הזו אחרי הבחירות, לצד הכישלון המפואר של משרד החוץ שהתבטא בקריסת מעמדה של ישראל בעולם, עלולים לייצר סחף שיהיה קשה לעצור אותו. יהיו לכך השלכות על התוצר, על הכנסות המדינה ממסים, על ההוצאה האזרחית ועל רמת החיים בישראל.
