ניב מג'ר חושף: השילוב המפתיע בין משחק ובימוי להייטק
קורות החיים של השחקן, הבמאי והתסריטאי כוללים סדרות ותוכניות כמו "ילד חרא", "ארץ נהדרת" ו"על הספקטרום", אבל הוא גם עובד במחלקת הקריאייטיב של חברת סימפלי, שמפתחת אפליקציות ללימוד מוזיקה וציור; הוא מספר מה היה צריך ללמוד כדי להשתלב בעולם ההייטק, ומתייחס לשילוב AI בקמפיינים: "זה לא יוצא טוב"
ניב מג'ר (42) הוא שחקן, במאי, תסריטאי ויוצר, שבשנים האחרונות ביים את הסדרה "ילד חרא", מביים מערכונים ב"ארץ נהדרת" ושיחק בסדרות "יקומות", "על הספקטרום", "קופה ראשית" ובסרט "בית". הוא מוכר גם מסדרת הרשת "ניצה ולחם" שיצר עם רועי כפרי. אבל לצד כל אלה, יש לו גם עבודה קבועה בהייטק.
אחרי שנים שבהן נע בין הפקות טלוויזיה, פרסומות ופרויקטים עצמאיים, הצטרף מג'ר לפני ארבע שנים למחלקת הקריאייטיב של חברת הטכנולוגיה הישראלית סימפלי (Simply) שמפתחת אפליקציות ללימוד מוזיקה וציור. מבחינתו, העבודה בהייטק לא באה על חשבון הקריירה האמנותית שלו, אלא מאפשרת לו לשלב בין יצירה עצמאית לבין יציבות תעסוקתית.
"כולנו יודעים שאי אפשר לעשות קריירה אך ורק מאמנות, זה מעולם לא היה ככה, אז חיפשתי עוד משהו. אחרי הרבה שנים של קפיצה מפרויקט לפרויקט הרגשתי שאני רוצה לעבוד עם חברה קבועה, שאני גם מאמין במוצר שלה וחושב שיש בו פוטנציאל גבוה, וגם עם אנשים שנעים לי לעבוד איתם ביום יום".
סימפלי הוקמה על ידי האחים יובל ויגאל קמינקא ורועי איצקובסקי ז"ל, ומפתחת אפליקציות ללימוד פסנתר, גיטרה, שירה וציור. החברה מעסיקה כ-200 עובדים בתל אביב, ומוצריה משמשים עשרות מיליוני משתמשים ביותר מ-180 מדינות. ב-2021 גייסה 50 מיליון דולר לפי שווי של מיליארד דולר, בסבב שהובילה GV ,זרוע ההשקעות של גוגל.
"הכרתי את סימפלי לפני שעבדתי בה ופזלתי לכיוון כי ידעתי שזו חברה מגניבה, וגם מתעסקת במוזיקה, שבתור מתופף זה משך אותי. אחרי שהיא התפתחה ונכנסה לעולם הציור, הבנתי שאני חייב להגיע לעבוד כאן יום אחד. יש לי חברים שעובדים פה וראיתי את הקריאייטיב שהם מעלים, אז אם לעבוד בחברה פול טיים ג'וב זה נראה לי כמו המקום הכי מגניב שיש".
מה היה האתגר הגדול ביותר במעבר מיוצר עצמאי לעובד בחברת הייטק?
"אני ממשיך ליצור כל הזמן במקביל. בשנה שעברה עלתה הסדרה "ילד חרא" שביימתי, שיחקתי ב"יקומות", אני ממשיך לביים ב"ארץ נהדרת", לא עשיתי לגמרי שינוי, אבל אני צריך לקום כל יום בבוקר, שזה משהו שהתחיל לקרות בכל מקרה כשהפכתי לאבא.
"הסיבה שבחרתי לעבוד פה היא כי בניגוד לחברות אחרות, יש בסימפלי הרבה דברים לעשות תחת המטריה של איש קריאייטיב. כל פעם יש פרויקט חדש הכולל צילומי אולפן, צילומים של אנשים, תקשורת עם real users שמשתמשים במוצר. אני לא הולך ומביים אותם כמו שחקנים אלא מבקש מהם לספר על החוויה שלהם, יותר באווירה של דוקו. אופי הפרויקטים פה שונה וגם עבודת הקריאייטיב מאוד מיוחדת, היא A-Z. אנחנו עושים יחד סיעור מוחות, מתסרטים, מביימים בעצמנו את הפרויקט, עורכים, יוצאים לסיורי לוקיישן. זה לא שאני רק במאי או רק עורך וידיאו, אז המעבר לעבוד בדיי ג'וב היה הרבה יותר טבעי, כי זה ממשיך להיות פרויקטים מסוגים שונים ואופי שונה".
לצד אנשי הטכנולוגיה עובדים בחברה מוזיקאים ויוצרים, בהם עידן רבינוביץ' מלהקת הקולקטיב, מהעובדים הוותיקים בחברה, שמשתתף גם בתכנים המופיעים באפליקציות. "יש פה אווירה אמנותית במסדרונות זה גם משהו שגורם להרגיש הרבה יותר בבית מאשר אם הייתי יושב עם אנשים שמתעסקים רק בטכנולוגיה. פה הטכנולוגיה נתמכת על אמנות ויצירה.
"התפקיד שלי הוא פחות טכנולוגי, אבל העבודה שלי כאיש קריאייטיב מאוד נתמכת וברמה יומיומית יש לנו קשר גם עם אנשי הדאטה, כי אנחנו כל הזמן לומדים על הנתונים כדי לעשות קריאייטיב יותר מוצלח וממוקד, וגם עם אנשי הפרודקט והמוזיקאים שעובדים פה. הכל מאוד הוליסטי. זה לא שאני יושב רק על הפרימייר (תוכנת עריכה), אלא נפגש עם כל הצדדים של הדבר בשביל להעמיק".
מה היית צריך ללמוד כדי להשתלב בעולם ההייטק?
"כל הלינגו של חברת הייטק - קצת על הטכנולוגיה, מונחים של דאטה, אלה דברים שנתקלתי בהם פעם ראשונה ולא היתה לי שום נגיעה לזה. אני ברמה היומיומית בקשר עם אנשי האקוויזישן כדי להבין לאן התוכן והפרסומות שאנחנו עושים מגיעים, איך האלגוריתם של גוגל עובד".
אחד ההבדלים המשמעותיים מבחינתו הוא שהפקת הקמפיינים מתבצעת בתוך החברה. "זה כאילו לעשות פרסומת לאותו מוצר כל פעם, אבל מה ששונה זה שאין את חברת ההפקה באמצע. זה מאוד שונה מבחינת העבודה שלי מחוץ לסימפלי, שבה כל האחריות וקבלת ההחלטות עלינו. בכל חלק בתהליך אתה גם הלקוח של עצמך באיזשהו מקום. זה מאתגר אבל גם מאפשר לצלול הרבה יותר לעומק כי אתה בעצמך צריך לדעת מה יותר טוב לחברה וכל הזמן לומד ומיישם את זה".
האפליקציות מיועדות לילדים ולמבוגרים, ומציעות מסלולי לימוד למתחילים ולמתקדמים. חלק מהקמפיינים פונים דווקא לאנשים מבוגרים שרוצים לחזור לנגן אחרי שנים, או למי שהתייאשו בעבר מלימוד תווים בשיטות מסורתיות. הטכנולוגיה משלבת למידה אינטראקטיבית, זיהוי קול ותמונה ומשוב על הביצוע, כדי לאפשר למשתמשים לתרגל בקצב שלהם.
אחד הפרויקטים שהוא גאה בהם במיוחד הוא קמפיין שנועד לעודד אנשים להתחיל ללמוד לנגן גם בגיל מבוגר. הרעיון היה להתמודד עם החשש של אנשים להתחיל משהו חדש. מג'ר וחבריו לצוות יצרו פרסומת בסגנון סדרת המתח האמריקאית "הומלנד". סוכן ותיק מעניק לסוכנת צעירה זהות חדשה, ומודיע לה שבמסגרת חייה החדשים היא גם מנגנת בפסנתר. כשהיא נלחצת ומסבירה שמעולם לא ניגנה, הוא פותח את תא המטען של מכונית מנהלים ומציג לה את Simply Piano והיא מצליחה להתחיל לנגן. "זה פרויקט ששילב מצוין גם את הקולנוען שבי וגם את העבודה על המוצר. דוגמה מעולה לסינרגיה".
אתה מרגיש שהעבודה במשרה מלאה באה על חשבון היצירה האישית שלך?
"לא. באופן כללי כשמתבגרים דברים משתנים. לפני שהייתי פה ביימתי בעיקר פרויקטים שהם לא שלי, זה לא שאז היה לי יותר חופש. היצירה שלי מאוד חשובה לי ותמיד תהיה קיימת, ואני מוצא את הדרך להגיע אליה. מה שהשתנה הוא שהדברים שאני עושה, והם לא שלי, הם למוצר שאני יותר אוהב. זה דווקא שינוי לטובה".
לצד העבודה בסימפלי הוא ממשיך לפתח רעיונות לסדרות ולסדרות רשת, לנגן בתופים ולהשתתף בפרויקטים מוזיקליים. עם אסף קפלנסקי ואורי ברד הוא יוצר את הפודקאסט "קותלי חזיר", אם כי כיום בתדירות נמוכה יותר. הוא גם עוסק מדי פעם באנימציה, תחום נוסף שלמד בעצמו. למעשה, את כל מקצועות היצירה שבהם הוא עוסק רכש ללא לימודים פורמליים. "אני אוטודידקט. נתתי לניסיון ללמד"
לאחרונה השתתף בסרט ביכורים של אחינועם קפון, פרויקט שהיה חשוב לו במיוחד. "אני מוצא את דרכי לעשות דברים שאני רוצה שלא במסגרת העבודה, אני לא מרגיש שצריך לוותר זה על זה. הסרט של אחינועם הוא פרויקט שמאוד רציתי אז מצאתי את הדרך לעשות גם אותו. מסתדרים".
ובחברה מאפשרים לך?
"כן, זה לא משהו שפוגע בעבודה. כל עוד אין חפיפה או התנגשות אז מרוצים. ב'ילד חרא' יש אפילו קרדיט עם תודה רבה לסימפלי. הכל בחברותא".
אושרת בנימין, סמנכ"לית משאבי האנוש (VP People) בסימפלי, אומרת כי "אחד היתרונות הגדולים בסימפלי הוא החיבור בין טכנולוגיה, מוצר ויצירה. אנחנו מפתחים מוצרים שעוזרים לאנשים ליצור, ולכן נקודות מבט יצירתיות מעשירות את העבודה שלנו. השילוב הזה יוצר סביבת עבודה ייחודית שבה חברי הצוות מחוברים למשימה המשותפת, מביאים את החוזקות שלהם ומקבלים משמעות אמיתית מעצם ההשפעה על הארגון. ניב הוא דוגמה מצוינת לאופן שבו ניסיון מעולם היצירה יכול להשתלב בעבודה שלנו. הוא מביא איתו ניסיון עשיר ויודע לתרגם אותו לרעיונות ולתכנים שמגיעים ונוגעים במיליוני משתמשים ברחבי העולם".
אחד הנושאים שמעסיקים כיום את אנשי הקריאייטיב הוא כניסת הבינה המלאכותית לתחומים שבעבר היו נחלתם הבלעדית של יוצרים אנושיים. כלי AI כבר מסוגלים לכתוב טקסטים, לייצר תמונות ולערוך סרטונים, ומג'ר משתמש בחלקם בעבודתו, אך מבחין בין סיוע טכני לבין יצירת רעיון מקורי.
"AI זה דבר גדול ואנחנו כרגע במקום מעניין. בסוף הוא ישתלט על כולנו בכל תחום חיים ונהיה בפח, אבל עד אז אני מרגיש שאנחנו דווקא במקום שמשתמשים בו לדברים חיוביים. גם בתוכנה שאני משתמש לעריכה יש תוספים מבוססי AI, אבל אני יכול להשתמש בשביל לקצר תהליכים שפעם לא יכולנו לעשות, זה לא במקומי. גם באפליקציית הציור של סימפלי נעשה שימוש במודלים שמזהים ומנתחים ציורים שהמשתמש יוצר על דף נייר ומספקים לו משוב. משתמשים בכלי כדי לפתח את הכישרון האמיתי והפיזי. אנחנו גם לא באים להחליף מורים לפסנתר. אנחנו מספקים אמצעים לילד או למבוגר ללמוד לבד. גם מורים לפסנתר משתמשים באפליקציה כדי לאפשר לתלמידים לתרגל בין השיעורים".
אתם משתמשים בבינה מלאכותית גם לרעיונות לקמפיינים?
"פחות. זה לא יוצא טוב. זה כמו שאתה מקבל ברכת יומולדת ואתה יודע בבירור שהדוד השתמש ב-AI כי אין בה שום דבר אישי. זה יכול לעזור בארגון, בחיסכון זמן של עבודה סיזיפית של ארגון. למשל, אם בא לי לעשות פרסומת שהיא פרודיה על יוטיובר אמריקאי אז אני אשתמש בזה למצוא את הטופ 5 יוטיוברים אמריקאים שאני אוכל ללמוד מהם. אבל הבינה לא יכולה לכתוב את הרעיון כי זה יצא יבש, כמו בנאדם שמנסה להצחיק בלי להיות קומיקאי. ה-AI אחלה בדברים אחרים אבל בזה זה לא קורה ואני מקווה שכמה שפחות יקרה".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד כמה שנים?
"האמת שתיחזוק המודל הזה מרגיש לי מאוד נכון. להמשיך פה ובמקביל לעשות את סרטים וסדרות מאוד ישמח אותי וזו השאיפה שלי, כי אני חושב שהשילוב של משהו יציב, שבתוכו יש אתגרים והרפתקאות כל הזמן, יחד עם יצירה, שומר גם על שפיות".
