פחות הבטחות, יותר הוכחות: כך משתנה המימון האירופי ל-Deep Tech בשנת 2027
טיוטת תוכנית העבודה של ה־EIC לשנת 2027 עדיין ממתינה לאישור סופי. עם זאת, כבר כעת מסתמן שרף ההוכחה הנדרש מחברות המבקשות מימון יעלה. חברות Deep Tech יידרשו להציג ראיות ממשיות להתקדמות הטכנולוגית והעסקית, לביקוש וליכולת הביצוע, ולחיבור ברור בין המימון המבוקש לבין אבני הדרך שהוא אמור לאפשר
עבור חברת Deep Tech ישראלית, מענק אירופי יכול להיות הרבה יותר ממקור מימון נוסף. כשהוא נבנה כחלק מתוכנית הפיתוח והמימון של החברה, הוא יכול לאפשר לה להפחית סיכון, לייצר את ההוכחות הנדרשות ולהגיע לשלב הבא מעמדה חזקה יותר. כדי לזכות במימון כזה, טכנולוגיה מצוינת והצעה כתובה היטב אינן מספיקות בפני עצמן. החברה נבחנת בשלושה יסודות מרכזיים: מצוינות, השפעה ויכולת ביצוע, וכל אחד מהם צריך להיות מגובה בראיות ברורות ומשכנעות.
הכיוון הזה מקבל ביטוי קונקרטי בטיוטת תוכנית העבודה של מועצת החדשנות האירופית, European Innovation Council לשנת 2027. בכמה מהמסלולים המרכזיים מוצעים שינויים בתהליכי ההגשה וההערכה, שמכניסים לתמונה יותר סינון מדורג, בדיקת ביקוש, יעדים מדידים ואימות של יכולת הביצוע.
״ככל שרף ההוכחה עולה, הבודק המקצועי מחפש פחות הצהרות ויותר ראיות שמתחברות לקייס עקבי״, אומרת ד״ר שרון דבירי, יועצת עסקית ואסטרטגית לחברות Deep Tech ששימשה גם בודקת מומחית עבור האיחוד האירופי. ״הטכנולוגיה, הביקוש, תוכנית העבודה, התקציב ואבני הדרך צריכים לתמוך באותו היגיון ולהראות שהמימון מפחית את הסיכון המרכזי ומקדם את החברה לשלב הבא. אם כל חלק מספר סיפור אחר, ניסוח מצוין לא יפתור את הפער״.
2 צפייה בגלריה
“ככל שהתחרות גדלה, יש פחות מקום להנחות שלא נבדקו ויותר צורך בראיות שמראות שהחברה באמת בדרך לשם”
(צילום: דוד כהן)
רף ההוכחה עולה, וכך זה נראה בפועל
ב־EIC Transition, למשל, הטיוטה דורשת לצרף מכתב כוונות מלקוח או ממשתמש פוטנציאלי ולהגדיר מראש יעדים טכנולוגיים ומדדי ביצוע לשנה הראשונה. ההתקדמות בפרויקט אמורה להיבחן מול אותם יעדים, כך שהחברה נדרשת להראות מראש כיצד תימדד התקדמות ממשית בפועל.
ב־Pathfinder Open מוצע מעבר להליך דו־שלבי שבסופו גם ריאיון. המשמעות אינה רק שינוי במבנה ההגשה, אלא הוספת שכבת בחינה שמחייבת את הצוות להסביר ולהגן על ההיגיון שמאחורי הפרויקט גם מעבר למסמך הכתוב. כיוון דומה כבר הופיע ב־EIC Accelerator ב־2026, מעבר שמתחיל להראות מגמתיות במסלולי מימון רבים.
גם ב־EIC Accelerator ניכרת חשיבות גדולה יותר להיערכות מוקדמת. מספר מועדי ההגשה המלאים צפוי לרדת משישה לארבעה. עבור חברות Deep Tech, המשמעות היא שתזמון ההגשה הופך לחלק מהאסטרטגיה, ויש לסנכרן בין אבני הדרך הטכנולוגיות, מצב הקניין הרוחני, ה־runway, סבב ההשקעה והנקודה שבה החברה באמת בשלה להיבחן.
בסופו של דבר, הרף עולה מהמילים בטופס הבקשה אל הראיות. פחות הבטחות, יותר הוכחות.
יותר קל להגיש, הרבה יותר קשה לבלוט
במקביל לשינויים המוצעים בהליכי ההגשה וההערכה של ה־EIC, כתיבת הצעות נעשית נגישה יותר בעזרת כלי בינה מלאכותית. מחקר של מרכז המחקר המשותף של הנציבות האירופית, שהתבסס על 29,228 הצעות של חברות ל־Horizon Europe בשנים 2021–2024, מצא כי עד סוף 2024 הופיעו סימנים לסיוע של מודלי שפה בכ־40% מתקצירי ההצעות.
השימוש היה נפוץ יותר בקרב חברות צעירות ופחות חדשניות ובמדינות שבהן רמת השליטה באנגלית, ההכנסה וההשקעה במו״פ נמוכות יותר. החוקרים מציעים כי סיוע של מודלי שפה עשוי להפחית חסמי שפה, עלויות כתיבה ועומס אדמיניסטרטיבי, ובכך לאפשר ליותר חברות להשתתף בתחרות על מימון.
אבל הקלה על הכניסה אינה מבטיחה הצלחה. כאשר החוקרים בחנו הגשות חוזרות של אותו פרויקט, הם לא מצאו ראיה לכך שמעבר לשימוש בסיוע LLM השפיע כשלעצמו על תוצאות ההערכה.
המשמעות לחברות אינה שכתיבה טובה חדלה להיות חשובה, אלא שהיתרון התחרותי נשען יותר על מה שניתן לבסס מאחורי הטקסט: איכות הטכנולוגיה, הראיות, הביקוש, אבני הדרך והיכולת לבצע. על אף שהנציבות אינה קושרת בין שינויי EIC 2027 למגמות החדשות, בשני המקרים עולה החשיבות של ראיות שמאפשרות להבחין בין הצעה שמוצגת היטב לבין חדשנות ממשית ובשלה למימון.
2 צפייה בגלריה
ד"ר שרון דבירי: יועצת אסטרטגית למימון חדשנות ו־Deep Tech בישראל ובאירופה
(צילום: דוד כהן)
השאלה מתחילה לפני הקול הקורא
מה שהיה נכון גם בעבר הופך עכשיו לקריטי יותר: את אסטרטגיית המימון צריך לבנות מוקדם ובצמוד לתוכנית הפיתוח של החברה. עוד לפני שבוחרים מסלול, חשוב למפות מה כבר הוכח, מה עדיין צריך להוכיח, מהו הסיכון המרכזי, איזו אבן דרך צריכה להגיע בהמשך ואילו ראיות יידרשו כדי להראות שהחברה אכן התקדמה.
רק מתוך המיפוי הזה אפשר להחליט איזה מקור מימון מתאים ובאיזה תזמון. מענק עשוי להיות נכון אם הוא מממן ניסוי, פיילוט או שלב פיתוח שמפחיתים סיכון משמעותי ומקדמים את החברה לנקודת החלטה ברורה. במקרים אחרים, המתנה למסלול מסוים עלולה דווקא לעכב את הפיתוח או להסיט משאבים מפעילות חשובה יותר.
״מימון לא צריך להיבנות כתגובה לכך שהכסף עומד להיגמר״, אומרת ד״ר דבירי. ״צריך לחבר מראש בין תוכנית הפיתוח לבין ציר הזמן של המימון, להבין מה החברה צריכה להוכיח, מתי התהליך צריך להתחיל ואיזה מקור הון מתאים לכל שלב״.
זו למעשה ארכיטקטורת המימון של החברה: בקשת המימון היא תוצאה שלה, לא נקודת ההתחלה.
כך נראית ארכיטקטורת מימון בפועל
״באחד המקרים שליוויתי, חברת Medical Device שניגשה ל־EIC Accelerator הייתה במקביל בתהליך השקעה עם גורמים מהמזרח הרחוק״, מספרת ד״ר דבירי. ״מבחינת האיחוד האירופי עלו שתי שאלות: אם כבר נכנס הון פרטי משמעותי, מדוע נדרש גם מימון אירופי, והאם הקניין הרוחני או השליטה בטכנולוגיה עלולים לעבור מחוץ לאירופה.״
הפתרון היה ליצור הפרדה ברורה בין הפעילות האירופית לפעילויות האחרות, ולשייך כל מקור מימון לאבני הדרך שנועד לקדם, מניסוי קליני ב־Phase II ועד מעבר לייצור והקמת יכולת ייצור באיחוד האירופי. כך המענק וההשקעה הפרטית לא התחרו זה בזה, אלא השלימו זה את זה בתוך מהלך עסקי וטכנולוגי אחד.
בסופו של התהליך קיבלה החברה במסגרת EIC Accelerator מענק של 2.5 מיליון אירו והשקעה של 15 מיליון אירו. המקרה ממחיש כיצד ארכיטקטורת מימון נכונה יכולה להפוך מצב מורכב לקייס קוהרנטי, שבו לכל מקור הון יש תפקיד מוגדר.
מהשאיפה להוכחה
״אחרי שבוחנים הצעות רבות, לומדים לזהות מהר מאוד איפה נדרשת בדיקה נוספת״, אומרת ד״ר שרון דבירי. ״ככל שהתחרות גדלה, יש פחות מקום להנחות שלא נבדקו, לפערים שלא הוסברו או לטענות שאין מאחוריהן בסיס מספק. בסופו של דבר, ההבדל הוא בין חברה שיודעת לתאר לאן היא רוצה להגיע, לבין חברה שיודעת להוכיח שהיא בדרך לשם. בקשת המימון לא יוצרת את הבשלות הזאת, היא חושפת אם היא כבר קיימת״.
