פרשנות
"המתקפה הפיננסית" של ארה"ב על איראן: עליית מדרגה, אבל המבחן יהיה בסין
שר האוצר האמריקאי הציג את התוכנית לבידוד כלכלת איראן; החידוש: הרחבת האפשרות להטיל סנקציות משניות על גורמים זרים הפועלים בחמישה מגזרים: ספנות, תעופה, טכנולוגיה, זהב ונכסים דיגיטליים; האם וושינגטון תפעל נגד גופים גדולים בסין - הלקוחה העיקרית של הנפט האיראני?
אחרי הכותרות על "D-Day כלכלי" ו"המתקפה הפיננסית הגדולה בהיסטוריה", החבילה שהציג הערב שר האוצר האמריקני סקוט בסנט הייתה פחות דרמטית מהרטוריקה שקדמה לה. וושינגטון לא הפעילה בשלב הראשון את הכלים החזקים ביותר נגד הגופים שמאפשרים לאיראן להמשיך לסחור, ובעיקר נגד מוסדות פיננסיים גדולים בסין. עם זאת, יש כאן עליית מדרגה שכן ארה"ב מרחיבה את מוקד הלחץ מאיראן עצמה אל חברות ובנקים בעולם שמאפשרים לה להמשיך לנהל פעילות כלכלית.
כמעט 60 חברות, אנשים וכלי שיט נוספו לרשימות הסנקציות, אבל ספק אם הרשימה הזאת לבדה תשנה את מצבה של איראן. טהרן חיה שנים תחת סנקציות כבדות ובנתה רשת של חברות קש, מתווכים, ערוצי תשלום חלופיים וצי מכליות שמחליף בעלויות ודגלים כדי לעקוף אותן. החידוש החשוב יותר הוא הרחבת האפשרות להטיל סנקציות משניות על גורמים זרים הפועלים בחמישה מגזרים: ספנות, תעופה, טכנולוגיה, זהב ונכסים דיגיטליים.
המשמעות היא שמשרד האוצר אינו חייב להתמקד רק בחברה שכבר זוהתה כחלק מרשת איראנית מסוימת. הוא מקבל מרחב גדול יותר לפעול נגד חברות זרות שמספקות שירותים למגזרים האלה. יודגש שארה"ב הייתה יכולה גם קודם להעניש חברות זרות שסייעו לאיראן לעקוף סנקציות או פעלו עם גופים איראניים שכבר הוכנסו לרשימות השחורות. החידוש כעת הוא הרחבת הבסיס המשפטי: וושינגטון הגדירה כאמור חמישה תחומים נוספים כמגזרים של הכלכלה האיראנית הנתונים לסנקציות. בכך היא מקלה על המשרד לבקרה על נכסים זרים (OFAC) לפעול נגד חברות זרות שפועלות במגזרים האלה או מספקות להם שירותים, גם בלי להוכיח בכל מקרה שהן חלק מרשת עקיפה שכבר זוהתה.
מדבריו של בסנט עולה כי הסנקציות אינן מוטלות אוטומטית על כל מי שעושה עסקים עם איראן, אבל הן מגדילות משמעותית את הסיכון. בנק, חברת ספנות או ספק טכנולוגיה צריכים להביא בחשבון שהמשך הפעילות מול איראן עלול לסכן את הגישה שלהם למערכת הפיננסית האמריקנית.
במסיבת העיתונאים חידד בסנט כי זה רק השלב הראשון. הוא אמר שהמדינות יקבלו פרק זמן מוגדר להפסיק פעילויות הקשורות לאיראן שוושינגטון כבר זיהתה, והבהיר שגם סין אינה מוחרגת. משמעותית עוד יותר הייתה הודעתו כי הוא מצפה שמוסד פיננסי גדול יעמוד בפני סנקציות עד סוף השבוע. אם הדבר אכן יקרה, ניתן יהיה להבין טוב יותר עד כמה הממשל מתכוון לממש את האיום ולא להסתפק בהרתעה.
כאן נמצא המבחן המרכזי של המהלך. סין היא כבר שנים הלקוחה הגדולה ביותר של הנפט האיראני. בתי הזיקוק הממשלתיים הגדולים נמנעים בדרך כלל מרכישות ישירות, אך בתי זיקוק עצמאיים ורשת של מתווכים ממשיכים לקלוט נפט איראני מוזל. וושינגטון כבר הענישה בתי זיקוק סיניים קטנים והזהירה שני בנקים גדולים במדינה, אך עד כה נמנעה מהכנסתם של הבנקים הגדולים לרשימות הסנקציות.
יש לכך גם סיבה. פעולה נגד בנק סיני גדול עלולה להפוך את המערכה נגד איראן לעימות כלכלי עם בייג'ינג. ארה"ב תידרש להחליט עד כמה היא מוכנה לסכן אינטרסים רחבים יותר מול סין כדי לחסום את ההכנסות האיראניות. זה הקו שמפריד בין איום נרחב לבין שינוי אמיתי ביכולת של איראן למכור נפט ולקבל תמורתו כסף.
גם נקודת הפתיחה השתנתה. לפי נתונים עדכניים, משלוחי הנפט האיראני לסין כבר ירדו מכ-823 אלף חביות ביום ביולי לכ-534 אלף חביות ביום באוגוסט, לאחר החמרת המצור האמריקאי. המשמעות היא שעוד סנקציות על חברות קטנות עשויות להוסיף לחץ, אבל הפגיעה הגדולה יותר תגיע אם ארה"ב תצליח לחסום את מנגנוני המימון והתשלום שמחזיקים את הסחר הזה בחיים.
בינתיים, שוק הנפט לא הגיב כאילו אספקה איראנית משמעותית עומדת להיעלם מיד. הברנט נסחר לאחר ההכרזה סביב 91-92 דולר לחבית, לאחר שרשם ירידה במהלך כל היום. זה מלמד שהשוק לא בפניקה והוא מחכה ללראות האם תהיה אכיפה ולא רק הצהרות.
מכאן שההכרזה של בסנט משמעותית בעיקר משום שהיא מרחיבה את הכלים שבידי וושינגטון ומנסה לגרום לחברות זרות לסגת מאיראן עוד לפני שיוטלו עליהן סנקציות. המבחן יגיע בשבועות הקרובים. אם בנקים, בתי זיקוק וחברות ספנות משמעותיים יתחילו להתרחק מאיראן מחשש לאבד גישה לדולר, הלחץ על טהרן יעלה מדרגה נוספת. אם האכיפה תישאר בעיקר נגד חברות קש, מתווכים ומכליות שקל יחסית להחליף, איראן תמשיך להסתגל - במחיר גבוה יותר, אבל בלי לאבד את עורקי המסחר שלה. סין היא המקום שבו יתברר איזה משני התרחישים האלה מתממש.
