פרשנות
המלחמה הכלכלית של טראמפ: התוכנית לסגירת "דרכי המילוט" של איראן
וושינגטון מנסה להפוך את המסחר עם טהראן למסוכן ויקר גם עבור הבנקים, החברות והמדינות שמאפשרים לה לעקוף את הסנקציות; אחרי איחוד האמירויות, המבחן המרכזי יהיה אם טראמפ יצליח לגרום גם לסין לצמצם את רכישות הנפט מאיראן
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריז הלילה על "המלחמה הכלכלית והבידוד בהיקף חסר תקדים" נגד איראן – הסלמה חדשה במסע שמנהל ממשלו מאז אפריל תחת השם "מבצע זעם כלכלי". מאחורי הניסוח הדרמטי מסתתר שינוי חשוב – וושינגטון אינה מסתפקת עוד בניסיון להעניש את איראן עצמה, אלא מאיימת להעניש את מי שמאפשר לה להמשיך לתפקד – בנקים, חברות, שדות תעופה, חברות קש, חלפני כספים, רישומי אוניות ומדינות שיושיטו לטהראן "חבל הצלה". ההכרזה הגיעה יומיים לאחר שוושינגטון השעתה את המגעים הדיפלומטיים עם טהראן, בעקבות מה שטראמפ כינה כישלון איראני "להגיע להסכם", לאחר שניתנה לה "ההזדמנות הגדולה ביותר".
זהו ההיגיון של סנקציות משניות כשהן מופעלות במלוא העוצמה – להפוך עסקה עם איראן להחלטה בין השוק האיראני לבין גישה לארה"ב ולמערכת הפיננסית הבינלאומית. משרד האוצר האמריקני כבר הכין בחודשים האחרונים חלק גדול מהתשתית באמצעות סנקציות על בתי זיקוק עצמאיים בסין הרוכשים נפט איראני מוזל, על צי הצללים, על חברות קש ועל חלפני כספים שמעבירים מיליארדי דולרים עבור הבנקים האיראניים. באפריל אף הזהיר האוצר מוסדות פיננסיים מפני עבודה עם בתי הזיקוק הסיניים והבהיר שקיימת אפשרות להטיל סנקציות משניות גם על בנקים זרים המסייעים להם.
הודעת איחוד האמירויות ביום שלישי ממחישה עד כמה המצב הפך כואב מבחינת איראן, אך גם כמה שברירי הוא. אבו דאבי הודיעה על הפסקת כל המסחר, הפעילות המסחרית והעסקאות הפיננסיות עם איראן עד להודעה חדשה, לאחר שלטענתה נורו לעברה שני טילים בליסטיים איראניים (טהראן מכחישה); זאת בהמשך לסדרת תקיפות על מכליות של חברת הנפט הממשלתית ADNOC בשבועות האחרונים. במילים אחרות, הצעד הזה נולד קודם כול משיקולים ביטחוניים, ולא רק מתיאום עם הקמפיין הכלכלי האמריקני, אך התוצאה זהה: דובאי, שהייתה במשך שנים אחד מצינורות החמצן החשובים של הכלכלה האיראנית ומרכז ליצוא מחדש של סחורות, תשלומים וחלפנות, סגרה את הדלת. בתקשורת הכלכלית האיראנית העריכו כי היקף המסחר בין המדינות לפני המלחמה הגיע לכ־25 מיליארד דולר, חלק גדול ממנו סחורות ממדינות שלישיות שעברו דרך האמירויות.
העיתוי קשה במיוחד מבחינת טהראן. הדולר בשוק החופשי נסחר כעת סביב 1.9 מיליון ריאל. לפי מרכז הסטטיסטיקה האיראני, האינפלציה השנתית הגיעה ביולי ל־66%, ומחירי המזון גבוהים ב־128% לעומת יולי אשתקד.
לאחר "הצטרפות" האמירויות, לטראמפ נותר יעד אחד שיכריע את סיכויי ההצלחה של המהלך החדש – סין. יותר מ־80% מהנפט האיראני המובל בים מגיע לסין. אם בתי הזיקוק והבנקים הסיניים ימשיכו לקנות ולשלם, איראן תשמור על מקור מטבע חוץ מרכזי. אם וושינגטון תצליח לגרום גם להם לסגת, הלחץ על טהראן יעלה מדרגה. אלא שאכיפה אגרסיבית נגד חברות ובנקים סיניים עלולה לפתוח חזית כלכלית חדשה מול בייג'ינג ולהביא לתגובה בתחומי סחר אחרים.
לאיראן עדיין נותרו דרכי מילוט. היא יכולה להעביר חלק גדול יותר מהמסחר דרך עיראק, טורקיה, פקיסטן, רוסיה ומרכז אסיה, להרחיב את השימוש ביואן, בזהב ובסחר חליפין ולהקים שכבות חדשות של חברות קש ומתווכים. אלא שכל מסלול כזה יקר ומסורבל יותר, וחשוב מכך – הוא תלוי בנכונות של מדינות, בנקים וחברות להסתכן בסנקציות אמריקניות. זו בדיוק הנקודה שטראמפ מנסה להדגיש כעת.
מיצר הורמוז מוסיף למשוואה ממד מורכב יותר. איראן כבר השתמשה במיצר כמנוף מרכזי במלחמה הנוכחית, והתנועה המסחרית בו מצומצמת מאז סוף פברואר. גם השבוע נמשכה תנועה מוגבלת ולא יציבה: לפי נתוני Kpler, תשע אוניות מטען עברו במיצר אתמול, לאחר שבימים קודמים נרשמו גם ימים שבהם כמעט שלא הייתה תנועה כלל. מחיר הברנט מתקרב היום ל־94 דולר לחבית. כלומר, טראמפ פותח חזית כלכלית חדשה כאשר אחד ממוקדי הלחץ המרכזיים על שוק האנרגיה העולמי כבר פעיל.
מבחינת טהראן, המשך ההגבלות בהורמוז הוא אחד הקלפים הבודדים שבאמצעותם היא יכולה לגרום גם לצד השני לשלם מחיר כלכלי. אבל זהו קלף יקר גם לאיראן, שכן ככל שהמסחר במפרץ נפגע, כך נפגעים גם קשריה עם שכנותיה וגדל הלחץ עליהן להתרחק ממנה. החלטת איחוד האמירויות השבוע להפסיק את הקשרים הכלכליים והפיננסיים עם איראן ממחישה את הסיכון הזה.
שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י כינה הבוקר את המהלך האמריקני "טרור כלכלי" וטען כי המשך המדיניות האמריקנית יביא לכישלונות נוספים. בתקשורת האיראנית מנסים להציג את החזרה לסנקציות כהוכחה לכך שוושינגטון לא הצליחה להשיג את מטרותיה באמצעים צבאיים. אבל מבחנה של האסטרטגיה החדשה יהיה מעשי הרבה יותר – האם ארה"ב תצליח לגרום לסין, לבנקים אזוריים, לחברות ספנות ולמרכזי הסחר שסביב איראן להחליט שהמשך העסקים עם טהראן פשוט יקר ומסוכן מדי. אם זה יקרה, איראן תוכל למצוא עוד נתיבי עקיפה, אך כל אחד מהם יהיה צר, יקר ופגיע יותר מקודמו.
