ריאיון
הממונה על התחרות: "הבנקים מנסים לשמור על המבצר סגור, אבל הוא מתחיל להיסדק"
מיכל כהן לא מתרגשת מביקורת בנק ישראל לאחר ההכרזה על הבנקים כקבוצת ריכוז. הוראותיה הופכות את הבנק לאקטיבי ביידוע הלקוח, ולדברי כהן מהות השינוי הוא מניעת אפליה, שהיא לדעתה "הלב של השקיפות"
בשבוע שעבר נפל דבר במשק הישראלי: רשות התחרות הכריזה על חמשת הבנקים הגדולים כקבוצת ריכוז בתחום השירותים הקמעונאיים, בתום תהליך בחינה שארך קרוב לשלוש שנים. ההכרזה עצמה אמנם לא התקבלה בהפתעה לשחקנים בענף - שכן זימון הבנקים לשימוע שני באוקטובר האחרון המחיש כי רשות התחרות מתקרבת להכרזה - אך מדובר בצעד חריג במשק וראשון מסוגו בענף הפיננסי.
המהלך עורר ביקורת חריפה מצד בנק ישראל, שכינה את ההחלטה "צעד קיצוני ולא מידתי" וטען כי מדובר ב"מהלך הצהרתי בלבד" שעלול להרתיע משקיעים מבלי להביא תועלת ממשית לצרכן. כעת, הממונה על התחרות מיכל כהן מתייחסת לראשונה להחלטה בראיון לכלכליסט.
כדי להכריז על קבוצת ריכוז, החוק דורש אחד משניים: קיומה של תחרות מועטה בפועל או קיומם של תנאים לתחרות מועטה. את טוענת שבשוק השירותים הבנקאיים למשקי בית, שני התנאים מתקיימים?
"נכון. החוק מגדיר 'תנאים לתחרות מועטה' דרך מאפיינים של שווקים ריכוזיים, כמו חסמי כניסה ומעבר גבוהים. אלו שווקים שמוגדרים כ'מועדים לתיאום' - כלומר, המבנה שלהם מאפשר לבנקים ליישר קו אסטרטגי גם בלי הסכם מפורש ביניהם. אנחנו טוענים שיש פה גם תחרות מועטה בפועל; בדרך כלל זה המצב, פשוט קשה יותר להוכיח אותו. לכן החוק מאפשר לממונה להכריז על קבוצת ריכוז גם אם לא הוכח תיאום בפועל, אלא על בסיס מבנה שוק שמעודד חוסר תחרות".
על פניו אפשר לטעון שיש תחרות: יש בנקים קטנים שמציעים פיקדונות בריבית אטרקטיבית, יש קרנות כספיות, יש היצע מוצרים שהציבור אינו משתמש בו. אבל את טוענת שמבנה השוק הוא זה שמפחית את מעורבות הלקוחות?
"עוד לפני מבנה השוק, ישנם מאפיינים אובייקטיביים של המוצר הפיננסי, שהוא מורכב להבנה מטבעו, ולא רק בישראל. אבל הטענה שלי היא שהבנקים, בהתנהלותם, עוזרים למוצר הזה להישאר לא ברור וגורמים ללקוחות להיות מעורבים עוד פחות. הבנקים מעודדים את הפסיביות של הציבור בכך שהם נמנעים מלשקף את המחירים האמיתיים. אם הייתה תחרות אמיתית, כל בנק היה רוצה שהלקוחות יידעו שאצלו הכי זול כדי למשוך אותם אליו. בפועל, הם מעדיפים שהלקוחות לא יידעו. היום, כדי להבין מה הריבית שלך, לא מספיק להיכנס לאתר הבנק - אתה צריך להזדהות, וגם אם אתה כן יכול לראות את הריביות שהבנקים מפרסמים באתר - ברגע שתתקשר תקבל הצעה אחרת. חוסר השקיפות הזה משרת את הבנקים".
תנאי נוסף להכרזה הוא נקיטת צעדים שימנעו פגיעה משמעותית בתחרות או יגבירו תחרות באופן משמעותי. קבעתם מספר צעדים בתחום הפיקדונות: איסור הפליה בריבית, הנגשת מידע על קרנות כספיות והקלות בניוד, וכן הגנה על "מרכזי כספים". הצעדים האלו באמת יכולים ליצור שינוי משמעותי?
"בסיטואציה התחרותית המורכבת הזו, ההוראות נותנות ערך מוסף משמעותי כי הן מאפשרות לדעת באמת כמה כל בנק נותן. היום אנחנו רחוקים מזה; אנשים לא יודעים כמה הם יכולים לקבל בבנק שלהם, ובטח לא בבנק אחר. המטרה היא שיהיה מוצר פשוט: שקיפות מהותית שבה אתה יודע שהמחיר פה הוא X ופה הוא Y, ושמישהו אחר לא יקבל מחיר טוב יותר רק כי הוא התמקח. הרי למה הבנקים מפלים? כי כשהם נותנים מחיר טוב רק למי שמתמקח, הם לא צריכים להתחרות בינם לבין עצמם על כלל הלקוחות. ברגע שיהיה מחיר אחיד, והלקוחות יראו שאפשר לקבל יותר במקום אחר — הם יתחילו לעזוב, והבנק יצטרך להתחרות ולעדכן את התנאים כדי לשמור עליהם".
בבנק ישראל ביקרו בחריפות את המהלך וטענו שההוראות חופפות לצעדים שכבר נקטו ושמדובר במהלך הצהרתי בלבד. איך את עונה להם?
"התאמנו את עצמנו לאחר השימוע הראשון להערות בנק ישראל ויישרנו קו להוראות השקיפות שלו כדי להקל על הלקוח ולא לסבך את המערכת. אבל דבר אחד משמעותי שחסר אצלם זה איסור האפליה — וזה הלב של השקיפות. זה מה שהופך את השקיפות ממשהו שאתה מפרסם 'על הנייר' אבל הוא לא אמיתי כי המחיר משתנה בטלפון, למשהו שעומד בפני עצמו. איסור האפליה מבטיח שהמחיר שתראה באתר הוא המחיר שתקבל, ללא קשר לכישורי המשא ומתן שלך.
מעבר לכך, הוספנו דברים שבנק ישראל לא נגע בהם: החובה להודיע ללקוח באופן אקטיבי 'בצומתי החלטה' — הרי כמה פעמים שכחת שהפיקדון מתחדש והכסף פשוט נשאר שם? הוספנו גם את נושא 'מרכזי הכספים' שמאפשר לציבור להתאגד ולקבל ריבית של עסקים גדולים, ואת נושא הניוד. במקום שתצטרך 'לרוץ' אחרי הבנק יומיים לפני שהפיקדון נפתח, תוכל לסגור מראש עם הבנק החדש שהכסף יעבור אליו אוטומטית ברגע שהפיקדון יסתיים. אלו הכלים שבאמת משנים את מאזן הכוחות".
טענה נוקבת נוספת של בנק ישראל היא שהיית זקוקה להסכמתם כדי להטיל את ההוראות, ושההסכמה לא ניתנה. יש כאן עניין משפטי: בהוראות שנועדו לקדם תחרות, נדרשת הסכמה שלהם, ובהוראות שנועדו למנוע פגיעה בתחרות, את נדרשת רק להתייעץ עמם.
"אכן, אני מניחה שיהיו על זה דיונים משפטיים. אנחנו מכירים את הפסיקה וחושבים שהעמדה שלנו נכונה. בסופו של דבר, הבנקים היום מתנהגים באופן שפוגע בתחרות — השמירה על הלקוחות כלא מעורבים והאפליה הן חלק מהפגיעה הזו. איסור אפליה הוא כלי שנועד למנוע ניצול מעמד לרעה".
בסופו של דבר, הצלחת ההוראות תלויה במידה רבה באקטיביות הצרכנית, ואנחנו יודעים שקשה מאוד לייצר כזו בשוק הבנקאות. הצרכן הישראלי יתעורר?
"יש כאן שני דברים: הקושי הקיים במעבר בין בנקים, והאופן שבו התחנכנו לתפוס את המוצרים האלו — שהוא תוצאה ישירה של התנהלות הבנקים. נכון, הצרכן צריך לרצות בשינוי, אבל ככל שהתנהלות הבנקים תשתנה מתוך חובה, כך לאט־לאט גם הצרכנים יתחילו לפעול. ככל שזה יהיה קל יותר, יעשו את זה יותר. מה שהבנקים רוצים שלא ישתנה — אנחנו רוצים לשנות. מי שיבחר להיות מעורב כשהדבר כבר לא דורש עבודה קשה, ירוויח — והבנקים ירוויחו פחות. דרושה כאן מודעות, בזמן שמהצד השני הבנקים מתאמצים כדי שזה לא יקרה".
השימוש בכלי של הכרזה על "קבוצת ריכוז" כדי לתת הוראות אופרטיביות הוא ייחודי ביחס לעולם?
"בישראל מלכתחילה יש בחוק דברים שאין בעולם, כמו הכרזה על מונופול שאינה נובעת מהפרה של החוק. במדינות אחרות רשויות התחרות יכולות לתת המלצות לממשלות אבל אין להן סמכות לתת הוראות. פה יש משהו אופרטיבי שיוצא מזה — אנחנו יכולים להטיל הוראות למרות שאין כאן הפרה של החוק. אי אפשר להטיל עיצומים כי הם לא מונופול ולא קרטל, אבל כן אפשר להטיל הוראות".
כרגע ההוראות מתמקדות בפיקדונות, אבל בעמדה שפירסמתם נגעתם גם בהיעדר התחרות במסחר בניירות ערך ובאשראי. האם תרחיבו את ההוראות בהמשך?
"זה שסל המוצרים לא פריק היא בעיה משמעותית בשוק הפיננסי. השאיפה של הבנקים היא לשמור על המבצר הבנקאי סגור; הם סוגרים את הלקוח בפנים עם הסל שלו ואז המצב נוח לכולם. אנחנו מתחילים לראות פינטקים שסודקים את המעטפת הזו ומוציאים לקוחות לקנות מוצר יחיד. זה קורה בקרנות כספיות, וזה מה שההוראות שלנו מנסות לעשות — להפוך את הפיקדון למוצר פריק. ככל שהציבור יהיה יותר מודע, התחרות תתחיל גם שם. אם יהיה לנו בסיס להוראות נוספות, נשקול כל דבר שיעזור לתחרות ולצרכן וימנע מהבנקים לנצל את כוחם".
