סגור

פרשנות
הגז המצרי בדרך ללבנון? כולם מחכים לביידן

למרות ההסכמה על הזרמת הגז המצרי ללבנון, משבר האנרגיה במדינה עוד רחוק מסיום. ממשל ביידן צריך לתת אור ירוק, הסורים מעלים דרישות משלהם, ולאף אחד אין באמת מושג מה מצב הצינורות העוברים בסוריה לאחר המלחמה

ההסכמה העקרונית שהושגה היום בין סוריה לבין לבנון על הזרמת הגז המצרי ללבנון דרך ירדן וסוריה אינה מבשרת עדיין את סוף משבר האנרגיה בארץ הארזים. ההסכמה הסורית הייתה החלק הקל והצפוי בפרויקט הזה שמימושו בנקודת הזמן הנוכחית תלויה במספר רב של גורמים ובעיקר בממשל ביידן.
סביר להניח שהמשלחת הלבנונית שיצאה לסוריה כדי לדון בהסכם לא הייתה עושה זאת ללא הבנה כי הדבר מקובל על וושינגטון. עם זאת, עד כה ארה"ב לא הודיעה רשמית ופומבית כי היא מעניקה ללבנון פטור לייבוא הגז המצרי דרך סוריה, מדינה עליה חלות סנקציות אמריקאיות חמורות. זה לא שהדבר בלתי אפשרי – ארה"ב מעניקה לעיראק פטור לייבוא גז טבעי מאיראן כדי להתמודד עם משבר החשמל אצלה למרות הסנקציות החריפות על טהראן.
1 צפייה בגלריה
הפגנות ב לבנון משבר כלכלי
הפגנות ב לבנון משבר כלכלי
מחאה בלבנון עקב המשבר הכלכלי
(צילום: איי פי)
הבעיה היא שמשבר החשמל נמצא בימים אלה בשיאו. צריכת החשמל במדינה מוערכת בכ-3,000 מגה-ואט אולם כמויות הדלק במדינה מספיקות לייצור 750 מגה-ואט בלבד, מה שגורם להפסקות חשמל ממושכות שהופכות את חיי האזרחים לבלתי נסבלים. גם אם הגז המצרי יוזרם זה ייקח עוד זמן שלא בטוח שללבנונים יש. זה מאפשר לגורמים שונים, ובמיוחד לחיזבאללה, לקדם צעדים פופוליסטיים כמו הצגת משלוחי דלק מאיראן כמי שיכולים לפתור את המצוקה.
יתרה מכך, כדי שהסכם הגז המצרי ייצא לפועל ארה"ב או מי מטעמה יצטרכו לדבר עם משטר אסד שמאז 2011 הפך למצורע עבור מרבית הקהילה הבינלאומית. עוד לפני ההסכמות של יום שבת, דיווחה התקשורת הסורית כי למשטר בדמשק יש תנאים ובראשם שגם משק החשמל הסורי ייהנה מההסכם וכן שעלויות תיקון ותחזוקת הצינורות תיעשה על ידי גורמים חיצוניים, ככל הנראה הבנק העולמי.
וכאן נכנסת סוגיה נוספת הקשורה למימוש ההסכם. לאיש כנראה חוץ מהסורים אין באמת מושג מה מצב הצינורות העוברים בשטחה מירדן ללבנון. בעשור האחרון מאז החלה מלחמת האזרחים בסוריה היו לא מעט דיווחים כי הצינור חובל ולכן נראה שדרושה עבודת שיקום. בהמשך אחד הצדדים גם יצטרך לדאוג לאבטחת הצינור ולשאת בעלויות לכך.
בנייתו של קו הצינורות המדובר – "קו הגז הערבי" – החלה בשנת 2000 מתוך מטרה ליצור אפיק לייצוא הגז ממדינות "המשרק" לאירופה, דרך טורקיה. זה נחשב לאחד הפרויקטים הכלכליים הערביים המשותפים המשמעותיים ביותר שהוקמו. אורכו הכולל של הצינור מגיע ל -1,200 קילומטרים, ועלות הקמתו עלתה על 1 מיליארד דולר. הוא יכול להזרים כ-10 מיליארד קוב גז מדי שנה. במקור התכניות כללו גם צירוף שתי יצרניות גדולות – עיראק וסעודיה - אך הדבר לא מומש. מה שכן מומש הוא הרחבה מאלעריש לאשקלון, צינור שדרכו מוזרם כיום גז ישראלי לצד המצרי.
בשנת 2003, הושלמה בניית המקטע הראשון בין אלעריש המצרית לבין עקבה בירדן. בשנת 2008, הושלמה בניית הקו בין סוריה לבין תחנת טריפולי בצפון לבנון. בבניית הקטע בתוך סוריה הייתה מעורבות רוסית.
בסוף קיץ שנת 2009, החלה הזרמת הגז ללבנון בהיקף של כ-30 מיליון רגל מעוקבת גז טבעי, אך ההזרמה נקטעה עם תחילת הכאוס הפנימי בסוריה.
* הכותב הנו מנהל חברת קונקורד המזה"ת