מי צריך מזגן כשאפשר לקפוץ לנהר: ניקוי הסן הגיע בתזמון מושלם לפריזאים
החודש נפתחו שלושה אתרי רחצה לאורך נהר הסן, זה הקיץ השני ברציפות ולאחר מאה שנים בהן היה אסור לרחוץ בנהר, שהפך מזוהם ומסוכן. השינוי התאפשר הודות לאולימפיאדת פריז ב-2024 שהובילה למבצע תיקון במיליארדי יורו. "זה מדהים לשחות בסן ולהביט על מגדל אייפל", התלהב תייר אוסטרלי
ביום קיץ חם במיוחד לפעמים הדבר שהכי רוצים לעשות הוא לקפוץ לטבילה מרעננת באגם או נחל, רצוי גם כזה שנקי יחסית ולא מזוהם. בצרפת, שחווה לאחרונה גלי חום קיצוניים בתדירות הולכת וגוברת, אפשר יהיה להגשים את הפנטזיה הזו. בתחילת החודש נפתחו בפריז שלושה אתרי רחצה לאורך נהר הסן, שיהוו תחליף מסוים להיעדר המזגנים בעיר - שינוי מרענן בהחלט לתושבים ולתיירים לאחר עשורים שבהם הסן היה אסור לרחצה בשל זיהום.
זה רק הקיץ השני שבו נפתח הסן לרחצה, והשנה העירייה מציעה שלושה אתרי רחצה ציבוריים נפרדים ללא תשלום: בברא מארי, מתחת לגשר דה לואי-פיליפ בסמוך לנוטרדאם; בגרנל, שם אפשר לשחות עם נוף ישיר למגדל אייפל; ובברסי במזרח פריז. שלושת האתרים יהיו פתוחים לאורך כל הקיץ בהתבסס על איכות המים ותנאי מזג האוויר, והם יכללו שירותי הצלה.
"זה מדהים לשחות בסן ולהביט על מגדל אייפל", אמר ל-AP התייר האוסטרלי סטיוארט טלבוט. "זה אולי לא טוב כמו האוקיינוס באוסטרליה, אבל בהחלט עדיף על הנהרות שלנו". המחמאות הגיעו גם מתושבי העיר. "אני אוהבת שכולם יכולים להיכנס למים – סבתות, ילדים, זה ממש נחמד", הוסיפה הרמיין ז'גו בת ה-19.
ההתרגשות אמנם בשיאה, במיוחד לנוכח גלי החום שמביאים עמם טמפרטורות של מעל 40 מעלות לעיר שידועה בכך שאין בדירות שלה מזגנים, אך למעשה לא מדובר בקונספט חדשני במיוחד, והיו תקופות לאורך ההיסטוריה של פריז שהנהר היה מרכז חברתי שוקק. כבר במאה ה-17 התפתח נוהג של רחצה בעירום מהגדות, אך הוא נאסר ב-1716 מטעמים מובנים של שמירה על צניעות הציבור. מגבלה זו הוחלפה במאה ה-18 במרחצאות צפים: סירות בעלות קרקעית שטוחה המכוסות ביריעות ברזנט, שמהן ירדו הרוחצים בסולמות פנימיים כדי לשחות ישירות בזרם הנהר בתוך מתחם בטיחות מגודר.
במהלך המאה ה-19, הרחצה בנהר התפתחה מטבילת התרעננות מהירה לאירוע חברתי וספורטיבי מרכזי, ולאורך הגדות נפתחו מסעדות, בתי קפה ובתי ספר לשחייה. אחד מהם, בריכת דליני (Piscine Deligny), הפך לאחד המקומות האופנתיים ביותר בעיר, ובסופו של דבר אף אירח את תחרויות השחייה של אולימפיאדת פריז 1900.
תור הזהב של הנהר הגיע לשיאו לקראת סוף המאה ה-19, אך בתחילת המאה ה-20 דעך בעקבות שורה של מקרי טביעה ותאונות שיט בנהר, שהובילו את ממשלת צרפת להטיל איסור מוחלט על הרחצה בשנת 1923. עם זאת, היו מי שבכל זאת הסתכנו ונכנסו לשחייה בנהר למרות האיסור, במיוחד בימים חמים, אך גם זה הופסק בסופו של דבר, וזאת בשל זיהום.
בשנות ה-70 הפך הסן למעשה לביוב עירוני זורם. יותר מחצי מהשפכים של המחוז הוזרמו ישירות אליו ללא כל טיפול. הפגיעה במערכת האקולוגית שלו הייתה כמעט אנושה, ובשנת 1970 הנהר הוגדר רשמית כמת ביולוגית, כאשר אוכלוסיית הדגים בו הצטמצמה לשלושה מינים עמידים בלבד.
במקביל, טיהור הנהר הפך להבטחה פוליטית ריקה מתוכן. כך, ב-1988 הבטיח ז'אק שיראק, שכיהן אז כראש העיר והתמודד על כהונה נוספת, כי בתוך שלוש שנים הוא עצמו ישחה בסן כדי להוכיח שהוא בטוח לרחצה. הוא חזר על ההבטחה הזו בריאיון לטלוויזיה ב-1990, אך עד מותו ב-2019 לא הספיק לממש אותה.
ההבטחה של שיראק התממשה בסוף בזכות אולימפיאדת 2024, שנערכה בפריז, וזאת על מנת שניתן יהיה לקיים בסן את תחרויות הטריאתלון והשחייה במים פתוחים. מיליארדי יורו הושקעו בפרויקט ההנדסי העצום לשדרוג מערכת הטיפול בשפכים וחיבור לראשונה של אלפי בתים לאורך הנהר לרשת הביוב המרכזית. בלב המבצע ההנדסי ניצב מאגר מים עצום, ברובו תת-קרקעי, שנחפר בסמוך לתחנת הרכבת גאר ד'אוסטרליץ (Gare d’Austerlitz). המבנה הוא גליל בטון ענק, ברוחב 50 מטרים ובעומק 30 מטרים, הנתמך בעמודי תווך שננעצו עמוק באדמה, ומסוגל להכיל 50 אלף מטרים מעוקבים של מי סערה – נפח השווה לכ-20 בריכות שחייה אולימפיות.
מכיוון שמערכת הביוב הקיימת של פריז, שנבנתה במאה ה-19, משלבת מי גשמים ומי שפכים באותם צינורות, גשם כבד תמיד הזרים את העודפים ישירות לנהר. כעת, העודפים הללו מופנים במקום זאת למאגר אוסטרליץ, שם הם נשמרים עמוק מתחת לאדמה עד שהשמיים מתבהרים, ואז נשאבים בהדרגה למתקני טיהור מחוץ לעיר. גורמים רשמיים מדווחים כי המערכת הפחיתה בהצלחה את מספר אירועי גלישת הביוב הגדולים לסן מ-15 בשנה לשניים בלבד.
המבצע הוגדר כהצלחה, וכ-100 אלף איש לקחו חלק בקיץ שעבר בעונת הרחצה הראשונה מאז 1923. השבוע אפילו נערכה בסן תחרות השחייה המאורגנת הראשונה זה 80 שנים בהשתתפות מאות שחיינים.
עם זאת, חשוב לזכור שלא מדובר בריביירה הצרפתית, והמים הם יותר בגווני חאקי מאשר טורקיז, ואף אפשר להיתקל לעיתים בפסולת צפה והריח לא תמיד מזמין. כמו כן, יש לקחת בחשבון שהפופולריות הגדולה באה לידי ביטוי בעומסים ותורים. כך, באתר בגרנל התפוסה המקסימלית עומדת על 200 מבקרים, ובכניסה הותקנה מערכת ניטור שעוקבת אחרי המספרים. אך עדיין, כשכל כך חם בחוץ, הטבילה במים מפצה על הכל.
