פרשנות
הגרעין הסעודי: שוק של עשרות מיליארדים והזדמנות לשחרר יותר נפט ליצוא
אישור ההסכם הגרעיני האזרחי בין ארה"ב לסעודיה, לתקופה של 30 שנה, פותח מרוץ מכרזים בתכנון, בנייה ותחזוקה שבו חברת ווסטינגהאוס צפויה להיות הנהנית המרכזית - וגם מסייע לריאד לצמצם את שריפת הנפט והגז לייצור חשמל
האישור האמריקני להסכם הגרעין האזרחי עם סעודיה, בהנחה שהקונגרס לא יבלום אותו, הוא הרבה מעבר להישג מדיני עבור ריאד. הוא עשוי לפתוח אחד משוקי התשתית הגדולים ביותר שנוצרו במזרח התיכון בשנים האחרונות. לפי הדיווחים, ההסכם יעמוד בתוקף ל-30 שנה, יעניק לחברות אמריקניות תפקיד מרכזי בפיתוח התוכנית הסעודית ויאפשר בעתיד גם בחינה משותפת של הקמת מתקן להעשרת אורניום בממלכה. שווי הפעילות הכוללת עשוי להגיע לעשרות מיליארדי דולרים.
מבחינה עסקית, המשמעות המיידית היא הסרת החסם המשפטי שמנע מארה"ב להעביר לסעודיה ציוד, טכנולוגיה ושירותים גרעיניים. מכאן מתחיל מרוץ ארוך של מכרזי תכנון, הנדסה, בנייה, מערכות בקרה, אבטחת סייבר, דלק גרעיני, תחזוקה, הכשרת כוח אדם וביטוח. חברת ווסטינגהאוס צפויה להיות בין הנהנות המרכזיות, אך גם ספקיות אמריקניות קטנות יותר עשויות להשתלב בשרשרת אספקה שתימשך עשרות שנים. פרויקט גרעיני אינו מסתיים במסירת הכור אלא הוא יוצר תלות ארוכת טווח בחלקי חילוף, ברישיונות, בדלק ובשירותי תפעול.
לסעודיה, הרווח הכלכלי המרכזי טמון בשינוי תמהיל האנרגיה. לפי מינהל המידע האמריקני לאנרגיה, הממלכה ייצרה בשנת 2023 כ-453 טרה-ואט שעה של חשמל, מהם 62% מגז טבעי ו-38% מנפט. מובן שהפעלת כורים גרעיניים אין משמעה שהם יחליפו במהירות את הנפט והגז, אך בטווח הארוך הם יוכלו לספק חשמל בסיסי קבוע, להפחית שריפת נפט בתחנות כוח ולשחרר יותר חביות ליצוא או לתעשייה הפטרוכימית. בתקופות שיא, שבהן הביקוש למיזוג אוויר מזנק, הערך הזה גבוה במיוחד.
החשמל הגרעיני עשוי גם לתמוך בשני מנועי צמיחה שסעודיה מנסה להרחיב לקראת השנים הבאות - התפלת מים ותשתיות דיגיטליות. מתקני התפלה דורשים אספקת חשמל יציבה וכך גם מרכזי נתונים, מחשוב ענן ופרויקטים של בינה מלאכותית. מבחינת ריאד, הגרעין יהווה שכבת תשתית שתאפשר להמשיך להקים ערים חדשות, אזורי תעשייה ומתקנים עתירי אנרגיה מבלי להגדיל באותו קצב את צריכת הפחמימנים המקומית.
ההסכם גם משנה במידה רבה את מאזן התחרות. רוסיה, סין, צרפת ודרום קוריאה חיזרו במשך שנים אחרי השוק הסעודי. מסגרת אמריקנית תקשה על מוסקבה ובייג'ינג להשתלט על תחום אסטרטגי זה ותעניק לוושינגטון השפעה על רגולציה, תקנים ושרשרת הדלק. עם זאת, ארה"ב תצטרך להציע יותר מטכנולוגיה. זה אומר שוושינגטון תצטרך להציע גם מימון תחרותי, ערבויות ולוחות זמנים אמינים – תחומים שדווקא התאגיד הרוסי רוסאטום וגם הספקים האסייתיים נהנים מניסיון באמצעות הצעות חבילות הכוללות אשראי ממשלתי, הקמה ותפעול.
נקודת החולשה היא המחיר. כורים דורשים השקעות עתק, תקופות הקמה ארוכות והתחייבויות ממשלתיות לתעריפי חשמל או לרכישת תפוקה. לכן, גם לאחר אישור ההסכם, ההחלטות החשובות יהיו מבנה המימון, שיעור הרכש המקומי וחלוקת הסיכונים בין המדינה, היזם והקבלנים. אם ריאד תדרוש העברת ידע וייצור מקומי, ההסכם עשוי להקים תעשייה סעודית חדשה. לעומת זאת, אם רוב הציוד והשירותים ייובאו, עיקר הערך יזרום לחברות האמריקניות.
סוגיית ההעשרה מוסיפה הזדמנות עסקית, אך גם סיכון. מתקן כזה ידרוש השקעות נוספות בכרייה, המרה, העשרה, פיקוח ואבטחה, אך הקמתו תארך שנים ואינה נחוצה להפעלת הכורים הראשונים. העובדה שההסכם, לפי הדיווחים, אינו כולל את "תקן הזהב" האוסר העשרה וגם לא את הפרוטוקול הנוסף של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית עלולה להגדיל את הסיכון הפוליטי והרגולטורי סביב הפרויקט. מבחינת המשקיעים, הדבר עשוי להתבטא בעלויות מימון וביטוח גבוהות יותר.
לכן, למרות אישור ההסכם, אין זה כלל בטוח שסעודיה תהפוך במהירות למעצמת גרעין אזרחית. הוא כן מעניק לה מסגרת לבנות משק חשמל מגוון יותר ומעניק לתעשייה האמריקנית הזדמנות לעגן את עצמה בשוק אנרגיה שילווה את הממלכה במשך שנים קדימה.
