גם בזמן שטראמפ פותח את הורמוז, חברות הספנות ימשיכו לתמחר סכנה
בניגוד לאופטימיות בחוגים הדיפלומטיים בנוגע למזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן, בשוק הנפט ידרשו הבהרות לגבי היקף התנועה העתידי במצר ולוגיסטיקת הביטוח. אחרי 110 ימים של שיבושים קשים, כל עוד הפרמיות ימשיכו לשבור שיאים, המסחר הגלובלי לא באמת יחזור לשגרה
מזכר ההבנות בין ארצות הברית לאיראן שנחתם אתמול, אם אכן ייושם, צפוי להיות נקודת מפנה כלכלית משמעותית מאז פרוץ המלחמה לפני כ־110 ימים. אבל לצד האופטימיות בחוגים הדיפלומטיים, בשוק הנפט לא יסתפקו בהצהרות לגבי מצר הורמוז, אלא יבקשו לדעת כמה אוניות יעברו בו בפועל, מי יבטח אותן וכמה זמן יידרש כדי לפתוח את הפקק שנוצר.
הורמוז הוא, כידוע, אחד מצווארי הבקבוק החשובים בעולם. ב־2024 עברו בו כ־20 מיליון חביות נפט ותזקיקים ביום, לצד חלק משמעותי מסחר הגז הטבעי הנוזלי, בעיקר מקטאר. אבל אחרי יותר משלושה חודשים של שיבושים קשים, החזרתו לשגרה איננה פעולה טכנית. זהו תהליך מסחרי, ביטוחי, לוגיסטי ופוליטי, והוא יכול להיות איטי בהרבה מהתגובה הראשונית של מחירי הנפט.
אתמול ירדו מחירי הנפט בחדות, לכ־82 דולר לחבית מסוג ברנט, בשל נטרול גורם הפחד. אבל ירידת פרמיית הסיכון אין משמעה חזרה לשגרה. חברות ספנות צריכות להחליט אם הן מוכנות להכניס אוניות לאזור. חברות ביטוח צריכות לקבוע מחדש את פרמיות הסיכון. בתי זיקוק באסיה צריכים לדעת האם המטענים שהזמינו אכן יגיעו. חברות מסחר צריכות לסגור חוזים חדשים ובעלי אוניות ירצו להבין אם המעבר בהורמוז יתנהל במסלול חופשי, במסלול מפוקח או בתנאים שאיראן תנסה לעצב לטובתה.
כדי להבין את עומק המשבר, יש לרדת לרמת המכלית. לפי לוידס ליסט, מגופי המידע הוותיקים בעולם הספנות, בתחילת המשבר נתקעו במפרץ כ־200 מכליות נפט ותזקיקים שאינן קשורות לצי הצללים האיראני. בקבוצה הזו היו כ־60 מכליות ענק בעלות קיבולת של כ־2 מיליון חביות נפט כל אחת, שהיוו כמעט 8% מצי מכליות הענק העולמי שאינו נתון לסנקציות.
המספר הזה מסביר מדוע המשבר לא היה רק שאלה של חביות. מכלית תקועה איננה רק מטען תקוע. היא גם אונייה שלא זמינה להובלה אחרת, חוזה שאינו מבוצע, בית זיקוק שממתין לנפט וחברת ביטוח שדורשת מחיר גבוה יותר על כל הפלגה.
לפי לוידס ליסט, בין בעלי האוניות שנחשפו למשבר היתה סינוקור, חברה דרום־קוריאנית, עם שש מכליות ענק באזור. ככלל, שוק המכליות מחולק לפי גודל. מכלית ענק מיועדת להובלת נפט בכמויות עצומות למרחקים ארוכים, זאת לעומת מכלית "סואצמקס" הקטנה יותר, שנבנתה במקור כך שתוכל לעבור בתעלת סואץ. לכן, כאשר מדברים על היתקעות של מכליות ענק וסואצמקס, מדובר על חסימה של נכסים יקרים ומטענים בשווי מאות מיליוני דולרים.
החשיפה איננה רק של בעלי האוניות. מי שמחכה למטענים הם בעיקר בתי זיקוק ויבואני אנרגיה באסיה, כאשר סין, הודו, יפן ודרום קוריאה הן הלקוחות הגדולות. אם מטען נפט מסעודיה, עיראק, האמירויות או כווית מתעכב, בית זיקוק באסיה צריך למצוא חלופה, לשלם יותר, להשתמש במלאי, או לשנות תמהיל זיקוק. אם מטען גז מקטאר מתעכב, זה עשוי להשפיע על שוק החשמל. אם דלק סילוני או דיזל מתעכבים, ההשפעה מגיעה מהר יותר לתעופה, תחבורה וחקלאות.
AXS מארין, המספקת נתוני ספנות ומעקב אחר תנועת אוניות, דיווחה כי בין 4 במאי ל־10 ביוני נרשמו רק 140 מעברים מסחריים יוצאים בהורמוז. אם מוסיפים גם כניסות, מדובר בכ־220 מעברים. לשם השוואה, בתקופה המקבילה ב־2025 נרשמו 2,155 מעברים יוצאים. כלומר, התנועה היוצאת בתקופת המשבר היתה סביב 6%-7% מהרמה הרגילה.
מכליות עם תזקיקים נתקעו במפרץ
זהו נתון חריג ביותר. פירושו, שגם כאשר חלק מהאוניות הצליחו לצאת, הסחר לא חזר באמת. לפי לוידס ליסט, בשבועות האחרונים נרשמה עלייה מסוימת בתנועה שאיננה איראנית, אך היא עדיין היתה נמוכה במעל 90% מהרמות הרגילות.
המשבר לא עצר רק נפט גולמי. לפי S&P גלובל קומודיטי אינסייטס, כ־40 מכליות המובילות תזקיקים, ובכלל זה דיזל, דלק סילוני, נפטא (הנדרשת לתעשייה הפטרוכימית) ומוצרים מזוקקים נוספים, נתקעו במפרץ בשלב מסוים. ההבדל בין נפט גולמי לתזקיקים חשוב, שכן תזקיקים קשורים ללוחות זמנים קצרים יותר.
גם נושא הביטוח משמעותי. בזמן המשבר, פרמיית הסיכון המלחמתי קפצה לרמות חריגות. לפי S&P גלובל, היא אומנם ירדה בסוף מרץ מכ־2.5% מערך האונייה לכ־1%, אך גם רמה זו היתה גבוהה משמעותית מזו שקדמה למלחמה. היו אף מקרים שבהם מכליות תקועות שילמו עד 10% מערך האונייה כפרמיית סיכון מלחמתי. במקרה אחד של מכלית סואצמקס, דווח על פרמיה של כ־7.5 מיליון דולר, כלומר יותר מעלות ההובלה עצמה, שהוערכה בכ־6.5 מיליון דולר. זה נתון שמסביר מדוע הצהרות אינן מספיקות. כל עוד הביטוח יקר, הסחר לא חוזר באמת לשגרה והעלות תתגלגל למחיר הדלק או המוצר. לכן, אחד המדדים החשובים בשבועות הקרובים לא יהיה רק מחיר הברנט, אלא פרמיית הביטוח המלחמתי.
פגיעה גם במזון, דשנים ותעשייה
הפגיעה של המלחמה רחבה יותר משוק האנרגיה. "דאטה לאב", יחידת ניתוח הנתונים של ארגון הסחר העולמי, בשיתוף AXS מארין, הצביעו על צניחה של 95% בזרימת נפט גולמי שיצאה דרך הורמוז, ירידה של 99% ביצוא גז טבעי נוזלי וירידה של 87% במטענים הקשורים לדשנים. אלו נתונים משמעותיים במיוחד למדינות מתפתחות, משום שדשנים הם מרכיב מרכזי בעלויות החקלאות. בהינתן שגם היבוא החקלאי למפרץ ניזוק, המשבר בהורמוז איננו רק סיפור של נפט וגז אלא גם של מזון, דשנים, תעשייה ויכולת של מדינות המפרץ לתפקד תחת מצור ימי חלקי.
החשיפה הסינית ממחישה את ממדי הבעיה. סין מייבאת דרך הורמוז עד 40% מהנפט וכ־30% מהגז הטבעי הנוזלי. בין 23 ל־28 בפברואר, טרם המלחמה, עברו במצר יותר מ־49 אוניות תחת דגל סיני או דגל הונג קונג. מאז 1 במרץ נצפו רק שתיים תחת דגל סין ו־55 נותרו לכודות במפרץ. גם אם חלק מהתמונה מוסתר בגלל כיבוי משדרים, המסר ברור. אפילו סין, השחקן הכלכלי החזק ביותר המקורב לאיראן, לא הצליחה לחמוק מהשיבוש.
מכאן נובעת משמעות יישום מזכר ההבנות, המתחיל לשחרר אוניות, מטענים וחוזים. בטווח הקצר יכולה להיווצר תופעה כפולה: ירידה במחירי הנפט, אך גם תנודתיות בתעריפי הספנות, משום שמאות אוניות ינסו לצאת, לפרוק, להיטען מחדש או לקבל אישורי ביטוח. השוק יקבל יותר חביות, אבל לא בהכרח באופן מסודר.
