האתגר המשותף של עומאן ואיראן: גביית "דמי שירות" לגיטימיים במצר הורמוז
בניגוד לשאיפה האיראנית לקבוע אגרה שרירותית, עומאן מקדמת תשלומים עבור תחזוקת מצופים, הסדרת נתיבים, שמירה על הסביבה ופינוי מפגעים. אבל בשורה התחתונה דמי השירות שישיתו המדינות יגדילו את העלויות לחברות הספנות
הדיון הגיאופוליטי סביב מצר הורמוז עובר בימים אלה תפנית. השאלה המרכזית המעסיקה כעת את הקהילה הבינלאומית איננה רק עצם היותו של נתיב השיט הקריטי פתוח לתנועה, אלא מי יהיה מוסמך לנהל את התנועה והאם ניתן יהיה לגבות תשלומי חובה בשם הבטיחות והגנת הסביבה.
בעוד הכוונות האיראניות ברורות — להפוך את מצר הורמוז לאפיק פיננסי שמייצר מיליוני דולרים ביום — המדינה השנייה שלחופי המצר, סולטנות עומאן, ניצבת בפני דילמה. עומאן נתפסה בתחילה כמי שמתנגדת לרעיון, אך באחרונה החלה לנהל מגעים רשמיים עם טהראן בנושא. מבחינת האיראנים, השותפות עם עומאן היא צורך אסטרטגי, שכן הם זקוקים ללגיטימציה שלה כדי לעגן מנגנון שלא ייתפס בעולם כיוזמה חד־צדדית וכוחנית.
הצהרה משותפת שפרסמו המדינות השבוע מעידה על כיוון המגעים. בהודעה נאמר, כי מדינות החוף של מצר הורמוז ימשיכו בדיאלוג במטרה להגיע להסכמה על הניהול העתידי של הניווט במצר, השירותים שיינתנו והעלויות הקשורות לכך, בהתאם לסטנדרטים הבינלאומיים. אף על פי שבאותה הצהרה הודגש כי הורמוז יישאר נתיב בטוח ופתוח לשיט בינלאומי, הניסוח המפותל עומד בלב העניין. עומאן איננה תומכת ברעיון שאיראן השתעשעה בו בעבר — גביית אגרת מעבר ישירה ושרירותית — אלא מנסה למסגר את הדיון סביב דמי שירות לגיטימיים, כמו תחזוקת מצופים, הסדרת נתיבים, פינוי מפגעים, שירותי הצלה ושמירה על הסביבה. מהלך זה תואם את התוכניות של איראן, המנסה לנצל את הדיון הטכני כדי לזכות בהכרה במעמדה כמנהלת מרכזית של הורמוז. בטהראן מעריכים, כי גביית כספים עבור שירותי בטיחות וסביבה יכולה לייצר עד 40 מיליארד דולר בשנה, סכום עתק ששתי המדינות זקוקות לו.
עומאן, המוכרת בדיפלומטיה הזהירה שלה, מנסה לבנות מרחב ביניים שיכלול הכרה בזכויות של מדינות החוף, בלי לאפשר לאיראן להפוך את המעבר עצמו למוצר בתשלום. עם זאת, הניסיון הזה מהלך על חבל דק. לפי מכון מחקר באבו דאבי, אמנת הים מאפשרת אומנם למדינות חוף לקבוע נתיבי שיט ולעסוק בבטיחות ימית, אבל אינה מעניקה להן זכות לשלוט במעבר או להפלות בין כלי שיט לפי דגל.
מבחינה תפעולית, מוסקט כבר הפכה לשחקן מרכזי. תוכנית הפרדת התנועה בהורמוז, שנועדה למנוע התנגשויות, הוצעה בעבר על ידי איראן ועומאן ואומצה עוד ב־1968. לאחרונה, בעקבות שיבושים, פעלה עומאן לפתיחת נתיבים זמניים, תוך הדגשה שהמעבר בהם לא ילווה באגרות.
במידה שהמדינות יגיעו להסכמות, הורמוז עלול להיכנס למשטר חדש של עלויות ניהול. גם אם לא תיקבע אגרה רשמית, דיון על דמי שירות או ביטוח חובה יוסיף שכבת עלות, יאריך זמני מעבר ויעלה את פרמיית הסיכון במפרץ. עבור עומאן, האתגר הוא להוביל הסדר שייראה חוקי ושקוף. עבור איראן, זו הזדמנות לתרגם מיקום גיאוגרפי להכנסה והשפעה. עבור שוקי האנרגיה, זהו מבחן לשאלה, האם הורמוז יישאר נתיב פתוח או יהפוך למרחב מנוהל ומתומחר.
