לוגיסטיקה מנצחת מלחמות: הטכנולוגיה לבדה לא מספיקה
נשיא ארה”ב דונלד טראמפ הטיח בפיט הגסת’, שר ההגנה — או כפי שהוא מעדיף לכנות את עצמו, שר “המלחמה” — כי לא שוקפה בפניו תמונת המצב המלאה לגבי מלאי המיירטים, וכי היה סבור ש”הבעיה כבר נפתרה”. על פי פרסומים של מקור בוושינגטון, המחסור בטילים ארוכי טווח ובמיירטים היה בין השיקולים שהגבילו תקיפות מסיביות נוספות נגד איראן. וזה בדיוק העניין: גם לצבא החזק והמתקדם בעולם די בצוואר בקבוק אחד בשרשרת האספקה כדי להגביל את יכולת הפעולה שלו. בסוף, אדוני הנשיא, זה עניין של לוגיסטיקה.
המשבר הלוגיסטי שחווה ארה”ב בייצור ובאספקת מיירטים נותן את אותותיו גם על בעלות בריתה. אוקראינה הודתה לאחרונה כי בשל המחסור והצורך לנהל בקפדנות את מלאי החימושים, יצא מיירט אחד על כל 27 טילים ששוגרו לעברה מרוסיה. גם ישראל, שאינה נוהגת לחשוף את מלאי החימושים שלה, דיווחה לארה”ב, על פי מקורות זרים, כי מלאי המיירטים שלה הגיע לרמות שפל.
בעודנו חווים את תוצאות המערכה המתמשכת עם איראן, מתחדדת אמת פשוטה: במלחמות ההווה מדינות לא יפסידו בהכרח משום שחסרים להן מטוסים, טנקים או טכנולוגיה מתקדמת. הן עלולות להפסיד משום שהשרשרת הלוגיסטית שמאחוריהן אינה מצליחה להמשיך לתפקד תחת אש.
רבים מדברים על הצורך בעליונות טכנולוגית, אבל המשפט אינו שלם בלי שתי מילים נוספות: עליונות לוגיסטית. מספיק ששבב בקרה למטוס מתעכב בהגעה, שחלק חילוף לטנק חסר או שהרכש אינו מזהה בזמן את הצורך, כדי שמערכת נשק בשווי מיליונים תושבת. החוליה החלשה שמשנה את כללי המשחק אינה תמיד בשדה הקרב; לעיתים היא נמצאת במחסן, במפעל או במשאית שלא הגיעה בזמן.
טבח 7 באוקטובר צרב את נשמת המשפחות השכולות ואת נשמתה של מדינה שלמה. באותו בוקר התגלו גם כשלים קשים בתפקוד המערכות. לא היה ניהול במדינה, כמעט ולא נמצא משרד ממשלתי שתיפקד. חיילים שנלחמו בגבורה מצאו את עצמם ללא יכולת לקבל באופן מיידי ציוד ממחסני החירום, ובמקרים רבים ומקוממים חיכו שעות עד שהגיע המפתח לאותם ימ”חים. כך חלפו שעות קשות מהרגע שהסדירים והמילואימניקים הוקפצו ועד שניתן היה לשלוח אותם מצוידים לעוטף.
את חשיבותה של הלוגיסטיקה ניתן לראות גם במלחמה באוקראינה. אוקראינה הוכיחה כי היא יודעת לשלוט במערכת שינוע של חימושים מכל אירופה, לנהל מלאים, לשלב חברות סייבר אזרחיות ולהיות חלק משרשרת אספקה בינלאומית. כל אלה מאפשרים לה עמידה עיקשת מול רוסיה, ואלמלא המחסור במיירטים אמריקאיים, ייתכן שתמונת הקרבות הייתה שונה.
ובחזרה למערך הלוגיסטי האמריקאי: יש עוד דבר שארה”ב צריכה להבין. כאשר קבוצות טרור, שלוחותיה של איראן, מחליטות כי הן בעלות הבית החדשות של נתיבי השיט בים האדום, לא רק מחיר הנפט בתחנת הדלק באיידהו עולה, אלא הלוגיסטיקה העולמית כולה מתחילה להשתבש — וכך גם העלויות למשק העולמי.
זה הזמן להבין שבעולם המלחמות העכשווי אין עוד מקום לסיסמאות של “זבנג וגמרנו”. צבאות לבדם אינם יכולים להילחם ללא מערך לוגיסטי רב־תחומי ושיתוף של מערך אזרחי, שבנוסף לפעילותו היומיומית יעמיד ציוד, ידע וכוח אדם שניתן להפעיל באופן מיידי. נכון, זה עולה כסף, ולא מעט. אך בחירום תמיד מוכנים לשלם יותר. זו תמצית העניין: כדי לגבור על היריב, עליונות צבאית לא תספיק ללא עליונות לוגיסטית.
נחמה רונן היא יו”ר ממן
