אמבטיות זהב ונשק להשמדה המונית: העצות המיתולוגיות של וורן באפט
עם פרישתו של וורן באפט מניהול ברקשייר האת'וויי, חזרו בגרדיאן למכתבים שלו למשקיעים - שחושפים את האסטרטגיה שלו; מההשוואה בין השקעות לסקס ועד הטעות התנ"כית שעלתה לו ביוקר
תם עידן בוול סטריט. לאחר שישה עשורים בראש החברה, וורן באפט מחזיר את המפתחות, מעביר את השליטה בברקשייר האת'וויי לגרג אבל ומשאיר אחריו נעליים גדולות למלא.
באפט (95) הפך את ברקשייר מחברת טקסטיל כושלת בניו אנגלנד לענקית פיננסית בשווי 1.1 טריליון דולר המתפרשת על פני חברות רכבות, תשתיות וביטוח. ברקשייר מחזיקה ב-350 מיליארד דולר במזומן ובאג"ח קצרות טווח, ועוד 283 מיליארד דולר במניות. "באפט לא היה רק משקיע גדול אלא מישהו שאנשים העריצו כי עשה את הדבר הנכון ועשה עסקאות הוגנות שהעניקו לברקשייר מרחב תמרון רב", אמר לפייננשל טיימס כריסטופר דיוויס, שותף בהדסון ווליו פרטנרס המושקעת בברקשייר.
מלבד השקעות באפט היה ידוע במכתבים השנתיים, שפרסם בפגישות בעלי המניות, וכללו תובנות ותחזיות. בנובמבר הודיע באפט כי לרגל הפרישה המתקרבת לא יכתוב עוד מכתבים, לאחר שכבר כתב 60. "לא אכתוב עוד את הדו"ח השנתי של ברקשייר או אדבר בלי סוף באסיפה השנתית. כפי שהבריטים היו אומרים – אני הופך לשקט (Going silent)".
על רקע הפרישה שלו בגרדיאן אספו כמה מהאמירות הבולטות ביותר מהמכתבים שפרסם לאורך השנים, שחושפות מעט מאסטרטגיית ההשקעות שלו, ובעיקר מעולם הדימויים העשיר שלו.
התנהלות תנ"כית לא מבורכת
במכתב מ-1982 הסביר באפט את סוד ההצלחה: "מה שבאמת גורם לנו לרקוד", כתב, הוא רכישת 100% מחברות טובות במחירים הגיוניים - דבר שהוא הגדיר כ"משימה קשה במיוחד".
ב-1998 הוא חשף את אחת השגיאות הגדולות שלו: תשלום במניות ולא במזומן. כך, הוא שילם 272 אלף מניות של ברקשייר עבור חברת ביטוח המשנה ז'נרל רה, מהלך שהודה שעלה למשקיעים שלו בהפסדים. "הטעות שלי גרמה לבעלי המניות של ברקשייר לתת הרבה יותר מה שהם קיבלו (התנהלות, שעל אף שקיבלה תמיכה תנ"כית, כלל אינה מבורכת כשקונים עסק").
היתרון בלהיות דו מיני
שלוש שנים לפני כן ב-1995 חשף באפט במכתב את אסטרטגיית ההשקעות הכפולה שלו: רכישת החזקות בחברות ציבוריות "נפלאות" ובמקביל ניסיונות לרכוש חברות דומות בשלמותן. "וודי אלן הסביר פעם מדוע אקלקטיות עובדות: 'היתרון האמיתי בלהיות דו מיני הוא שזה מכפיל את הסיכויים להשיג דייט לשבת בערב", כתב.
אחת העצות הידועות ביותר שלו פורסמה במכתב של 1986: "הישמרו מפני אנשים חמדניים, והיו חמדניים כשאחרים נשמרים", כתב. אזהרה נוספת פרסם ב-1994 אז הציע למנכ"לים של חברות להיזהר מעצות של יועצים כלכליים לביצוע רכישות, שעלולות לפגוע בשווי של בעלי המניות. "כשיועצים מעודדים מנכ"ל לעשות עסקאות, הוא מגיב בדומה לנער שאביו מעודד אותו לקיים חיי מין נורמלים. זו לא הדחיפה שהוא זקוק לה".
שחייה בעירום
עסקי הביטוח מהווים חלק נכבד מהפעילות של ברקשייר, ואף שלרוב הם מספקים רווחים יפים, המצב משתנה כשאסון מכה. כך, ב-1992 הוריקן אנדרו עלה לברקשייר 125 מיליון דולר. הסופה הקשה גרמה להפסדים כבדים לתעשיית הביטוח כולה. "אנדרו הרסה מספר חברות ביטוח קטנות. מעבר לכך, היא גרמה לחלק מהחברות הגדולות יותר להבין שהגנת הביטוח המשנה שלהם מאסונות רחוקה מלהיות מספיקה (רק כשהגאות יורדת מגלים מי שחה בעירום)".
במכתב מ-2002 התייחס באפט למסחר בנגזרים והביע את דעתו השלילית עליו. "לתפיסתנו נגזרים הם נשק פיננסי להשמדה המונית, הטומנים בחובם סכנות, שכעת אמנם חבויות, אך בעלות פוטנציאל קטלני". האזהרה הזו של באפט שבה ועלתה ב-2008 לאור המשבר הפיננסי שפרץ. "מתוך המציאות המרגיזה הזו צומח החוק הראשון להישרדות תאגידית עבור מנכ"לים שאפתניים המעמיסים מינוף ומנהלים ספרי נגזרים ענקיים ובלתי נתפסים: חוסר כשירות צנוע פשוט לא יספיק; נדרשות פאשלות מנקרות עיניים (או עוצרות נשימה)".
באותה שנה הוא הוסיף וטען כי "הרשת המפחידה של תלות הדדית" שהתפתחה בין המוסדות הפיננסיים הגדולים הייתה בין הגורמים לפרוץ המשבר. "משתתפים ששואפים לחמוק מבעיות עומדים בפני אותה בעיה כמו מישהו שמנסה להימנע מהידבקות במחלות מין: לא מדובר רק במי שאתם שוכבים איתם, אלא גם מי שהם שכבו איתם".
עם זאת, באפט האמין שמשבר הוא גם הזדמנות, ולרוב בזמנים קשים הזהב נופל מהשמיים. כך, ב-2016 טען כי כשהשווי של חברות יורד "הקופה הרושמת מתחילה לעבוד". לכן הציע למשקיעים: "כשמבול מסוג כזה קורה, חשוב שנרוץ החוצה נושאים אמבטיות, ולא כפיות" לאסוף את אותו זהב שיפול מהשמיים.
עבודה אחרי המוות
ב-2007 התייחס באפט לפרישה האפשרית שלו: "בלית ברירה זנחתי את האפשרות לנהל את התיק גם לאחר מותי, וויתרתי על התקווה להעניק משמעות חדשה למושג 'לחשוב מחוץ לקופסה״.
עם זאת, ולאור הפרישה שהגיעה בסופו של דבר, אולי כדאי שייזכר בסיפורה של "גברת בי", שהוא חשף לאורך השנים במכתבים. אותה גברת בי הייתה מהגרת מרוסיה שפתחה חנות רהיטים בנברסקה עם 500 דולר בלבד, ובזכות מבצעים טובים הצליחה לייצר הכנסות שנתיות של יותר מ-100 מיליון דולר. ב-1992 היא מכרה את רוב העסק לבאפט, אבל המשיכה לעבוד גם אחרי גיל 100. ב-2011 חזר באפט שוב לסיפור שלה, כמה שנים לאחר מותה: "היא מכרה לי את ההחזקה שלנו כשהייתה בת 89 ועבדה עד גיל 103. היא מתה שנה אחרי שפרשה, רצף אירועים שאני אוהב לציין בפני כל מנהל בברקשייר שחושב על פרישה.
