הריקוד של סטיית׳אם: אקשן דחוס ואפקטיבי בסרט חדש
העלילה בסיסית והדיאלוגים פרימיטיביים אבל למי אכפת? ״נקמה בלב ים״ מגיש כוריאוגרפיית קרבות נטולת יומרה ושופעת טסטוסטרון, ובעיקר מהנה
לפני שלוש שנים יצא בארץ ״נחיתת חירום״, סרט אקשן קטן וקומפקטי בכיכובו של ג׳רארד באטלר, בבימויו של הצרפתי ז׳אן־פרנסואה רישה. הסרט הזה, שמתרחש כולו סביב מטוס שנחת — ניחשתם נכון — נחיתת חירום, מכר בישראל למעלה מ־200 אלף כרטיסים. עכשיו מגיע ארצה הסרט החדש של אותו ז׳אן־פרנסואה רישה. במקום מטוס, עלילת הסרט החדש מתרחשת על ספינה. במקום ג׳רארד באטלר, בתפקיד הראשי תמצאו את ג׳ייסון סטיית׳אם, שהפך לז׳אנר של איש אחד. פעם אלה היו סטיבן סיגל, ז׳אן־קלוד ואן דאם וברוס וויליס, והיה רגע שגם ליאם ניסן כבש את הטייפקאסט הזה של הקשוח שלא מתעסקים איתו, אבל כבר 20 שנה שמי ששולט בז׳אנר הזה הוא ג׳ייסון סטיית׳אם, שחקן אקשן אמין שכנראה מעולם לא אמר לבמאי שלו את המילים ״אבל הסצנה הזאת לא הגיונית״. אם היה שם אגרוף או אקדח, הסצנה היתה בשבילו.
כמו ב״פיוז״, עוד סרט אקשן סימפטי ורב־תפניות שמציג עכשיו בארץ, גם ״נקמה בלב ים״ נפתח במזימה שנרקמה בין יוצאי צבא שנפגשו באפגניסטן. זו הקלישאה החדשה של סרטי אקשן. במקום החיילים השרוטים שיצאו מווייטנאם, עכשיו יש חיילים, מכוחות צבא בינלאומיים, שהחור השחור בעבר שלהם הוא אפגניסטן — מקום שבו חיילים צברו מיומנות קרבית, אבל גם הרגישו שהם לא נלחמים באויב אלא מתפקדים כשכירי חרב של ממשלות, בלי להבין מה הם בעצם עושים שם. אחרי הנסיגה, את הניסיון המבצעי שלהם, כמו גם הציניות כלפי ממסד או מוסר, הם מגייסים לפעילויות קומנדו מסוכנות ומרובות נשק לטובת התעשרות אישית. שוד בנק ב״פיוז״, הברחות אדם לא חוקיות ב״נקמה בלב ים״.
סטיית׳אם מגלם בסרט שוטר בריטי לשעבר שעובד כיום כשומר ראש של הבעלים של חברת ספנות תאילנדית. כשהבוס שלו נרצח, סטיית׳אם מחליט להתגנב לספינת מטען מתוך אמונה שהוא ימצא עליה את המתנקשים שלו. כאן מתחיל סרט אקשן דחוס ואפקטיבי, 95 דקות בסך הכל, שמתרחש כמעט כולו על ספינת המטען, בעלילה שנמסרת כמעט בזמן אמת. רישה וסטיית׳אם חוקרים יפה את כל הטופוגרפיה של ספינת המטען ומשתמשים בכל חלקיה, מחרטום עד ירכתיים, מקיל עד סיפון. כל אזור בספינה מקבל סצנת אקשן משלו. זה, בעצם, התסריט של הסרט. לא מהלך מובנה של אירועים הגיוניים, אלא היכולת להנדס כוריאוגרפיית קרבות בכל פעם בחלק אחר של הספינה. היה רגע בסרט שהייתי צריך להודות שאני לא מאמין כמה אני נהנה מסרט כה שטותי ופרימיטיבי, סרט שבו הגיבור נשאל למה הוא עושה את מה שהוא עושה והוא עונה — בקלוז־אפ אימתני — ״בשביל הנקמה״. אבל רישה כבר הוכיח שהוא במאי לא מתחכם ולא מתוחכם, יעיל, אפקטיבי, נטול יומרה, שנסמך על עריכה מצוינת, ומייצר הצגות יומיות עם שפע טסטוסטרון, ולא מתעסק יותר מדי אם הסצנה הגיונית או לא. אחרי מטוס וספינה, אני מקווה שהסרט הבא שלו יהיה על רכבת.
