בית קטן נגד הפרוגרס: העיבוד החדש לסדרת הלהיט מה-70 מגיעה לנטפליקס
גרסה חדשה ל"בית קטן בערבה" עולה השבוע בנטפליקס, והימין השמרני האמריקאי נערך לקרב. אלא שהיא נאמנה יותר לספרים ולהיסטוריה, וחושפת שאמריקה שהרפובליקנים מתרפקים עליה מעולם לא היתה גדולה
העיבוד החדש ל"בית קטן בערבה", סדרת הלהיט משנות ה־70, שמגיעה לנטפליקס ביום חמישי (9 ביולי), כבר מעורר מחלוקת פוליטית בארה"ב. מייגן קלי, שהיתה כוכבת רשת פוקס הטראמפיסטית, איימה ברשת X: "נטפליקס, אם תהפכו את 'בית קטן בערבה' ל־woke, אהפוך את הריסת הפרויקט שלכם למשימתי האחת והיחידה". בימין השמרני האמריקאי מודאגים מחדירת ערכים פרוגרסיביים לסדרה, שתיארה את חייה של משפחת חלוצים אמריקאית המפריחה את השממה במאה ה־19, אחרי מלחמת האזרחים.
מליסה גילברט, שגילמה את לורה אינגלס בסדרה המקורית, הגיבה לקלי: "צפי שוב במקור. יצירה טלוויזיונית לא יכולה להיות יותר woke ממה שאנחנו עשינו. התמודדנו עם נושאים כמו גזענות, התמכרות, עוינות למהגרים, אנטישמיות, מיזוגיניה, אונס, אלימות בין בני זוג וכל נושא woke אחר שעולה בדעתך". הסדרה המקורית, בת 204 פרקים, המבוססת על סדרת הספרים הביוגרפיים למחצה של לורה אינגלס ויילדר, שודרה מ־1974 עד 1983. היא היתה הצלחה יוצאת דופן וזכתה בארבעה פרסי אמי, אבל בעיקר דורות של ילדים גדלו עליה. הפופולריות שלה נמשכת עד היום: לפי נילסן, ב־2024 לבדה נצפתה הסדרה המקורית בשירות הסטרימינג פיקוק, במשך 13.25 מיליארד דקות. בישראל שודרה בשנות ה־80 בערוץ הטלוויזיה היחיד, וגם כאן זכתה להצלחה גדולה.
הסדרה החדשה צפויה דווקא להיות נאמנה בהרבה למקור הספרותי. "בית קטן בערבה" של שנות ה־70 התרחקה עם השנים מהספרים: סרט הפיילוט, שכתבה יוצרת הסדרה בלאנש האנאליס, עקב נאמנה אחר הספר השלישי. בהמשך מייקל לנדון, שגילם את אב המשפחה גם ביים פרקים והפיק אותה, והיא הפכה ליצירה מקורית ברובה שנשענה על הספרים באופן חופשי בלבד. הסדרה החדשה, לעומת זאת, עוקבת באדיקות אחר הכרונולוגיה של הספרים, כך לטענת היוצרת רבקה זוננשיין ("הבנים", "יומני הערפד"). למשל, קארי אינגלס, אחותה הקטנה של לורה (אליס הולסי), לא תופיע בעונה הראשונה, שכן בפתיחת העונה היא עוד לא נולדה. גם נלי אולסון, הילדה שלורה והצופים אהבו לשנוא, תגיע רק בעונה השנייה, שכבר אושרה. הפעם תגלם אותה וילה דאן מ"רק רוצחים בבניין", ולידיעת מייגן קלי, היא תהיה דמות מרובדת ועגולה יותר, ולא רק מעצבנת ומפונקת.
עוד שינויים כוללים ייצוג למשפחה ילידית משבט האוסייג' בקנזס, ותיאור נאמן יותר למה שעבר על בני השבט. יש גם דמות של רופא שחור, ד"ר ג'ורג' טאן (בגילומו של ג'וקו סימס מ"ניו אמסטרדם"), המבוססת על רופא אמיתי שהציל את משפחת אינגלס כולה כשחלתה במלריה.
מדוע הוחלט לחדש את הסדרה דווקא עכשיו? ראשית, ישנה הסיבה הברורה מאליה: ארצות הברית חגגה רק אתמול, ב־4 ביולי, 250 שנה להכרזת העצמאות שלה, וזה רק טבעי לחגוג עם סדרה המספרת על האנשים שהקימו אותה. תשעת הספרים של לורה אינגלס ויילדר, שהראשון בהם פורסם ב־1932, הם חלק מהקאנון של ספרות הילדים האמריקאית. הם מגוללים היסטוריה, ובניגוד לסדרה המקורית הם מציאותיים ופחות מיופים, בדיוק כפי שמבטיחה הסדרה החדשה.
העיבוד החדש משתלב היטב בגל הנוכחי של נוסטלגיה לאמריקה של פעם, שבא לידי ביטוי גם בסיסמת הבחירות של טראמפ "Make America Great Again", וגם בסדרות הניאו־מערבון המצליחות מאוד של טיילור שרידן, שהחלו עם "ילוסטון" וצמחו לאימפריה שלמה של סדרות. עוד טרנד שמתכתב עם הרצון להחזיר את "בית קטן בערבה" הוא ההומסטדינג (Homesteading), תנועה המקדמת אורח חיים של הסתמכות עצמית וקיימות, שבו המשפחה מגדלת בעצמה את המזון, תופרת את בגדיה ובונה את ביתה, ממש כמו בספרים ובסדרה. טרנד נוסף הוא ה־tradwives, הלחם של traditional wives (רעיות מסורתיות): נשים שאימצו את חלוקת התפקידים המסורתית וממתגות את חיי הבית כאידיליה, חובצות חמאה לבדן, אופות לחם, חולבות פרות ומעלות הכל לסטורי בטיקטוק ובאינסטגרם. שני הטרנדים האחרונים הם בעיקר אסתטיקה ויראלית של הרשתות, אבל כמו המערבונים של שרידן וסיסמת MAGA הם נשענים על אותם כיסופים שמרניים לאמריקה מדומיינת, וזה מה שהופך את "בית קטן בערבה" לשדה קרב תרבותי עוד לפני שעלתה.
