הליכות במנהרה ושגרת אימונים: כך סייעה פעילות גופנית לחטופים ששרדו את השבי
"הרגשתי שהפעילות הגופנית מצילה לי את החיים": עדויות של חטופים, שבויים ואסירים, המגובות גם במחקרים, מוכיחות כי פעילות גופנית תרמה ליכולתם לשרוד ולהתמודד עם התקופה הנוראה, ולחזק את הגוף והנפש. למשל גדי מוזס בן ה־80 מניר עוז שצעד בשבי בכל יום 7 ק"מ בתוך חדר קטנטן
זמן קצר לאחר שהשתחרר מהכלא במצרים ב־2004, נכנס עזאם עזאם בשעריו של מלון אגמים בעיר אילת. שם המתין לו רופא מטעם שירות הביטחון הכללי שתפקידו היה להעריך את כשירותו הגופנית אחרי השנים הארוכות שבהן היה כלוא. עזאם בן העיר הגלילית מע'אר הואשם בריגול חמור למען ישראל ונידון לשמונה שנות מאסר. "הלב שלך פועם כמו של נער בן 18", זרק לעברו הרופא הנדהם בעת שהקשיב ללבו.
עזאם לא היה מופתע. לאחר שהבריח לתאו הפצפון (5 מ"ר) חבל כביסה מאולתר, החל האסיר הישראלי, שסבל מדיכאון חמור בכלא המצרי הנוקשה, לבסס שגרת קפיצות אינטנסיבית מעל אותו חבל. מה שהחל במספר קפיצות בודדות שבוצעו בקושי רב ונועדו "לנסות ולייצר סדר יום כלשהו שיאפשר לי לשרוד את המאסר בחיים למען המשפחה שחיכתה לי", כפי שסיפר לי לפני כמה שנים, התקדם בהדרגה לשגרה מפרכת שבה הקדיש לעתים שעה ביום לקפיצה יחפה מעל החבל. "זה תרם באופן מכריע לעובדה ששמרתי שם על בריאותי הנפשית והפיזית", טען, "הרגשתי שהפעילות מצילה לי את החיים וגם את כל המערכות של הגוף".
לא יהיה מופרך לשער שגם שתי המשוחררות הטריות משבי חמאס, התצפיתנית נעמה לוי ודורון שטיינברכר מקיבוץ כפר עזה, היו מתחברות לדבריו של עזאם. ידיעה קטנטונת דיווחה כי גם שתיהן התאמנו יחדיו בשבי וניסו לשמור על שגרה ספורטיבית כלשהי. לוי, טרם גיוסה, היתה ספורטאית פעילה ובילדותה עסקה באופן תחרותי בענף הטריאתלון. שטיינברכר, כך מסופר, נהגה לרוץ להנאתה. "דורון אוהבת ספורט ובמיוחד לרוץ", גילתה אמה לפני כמה חודשים, בעת שהזניקה את מרוץ אייל ברמת השרון, "היינו נפגשות בכל שבת לריצה והליכה סביב הקיבוץ".
טרם סופר מה כללה אותה שגרה ספורטיבית שלוי ושטיינברכר הצליחו לאמץ בשבי, אך ניתן בזהירות להניח שהדבר סייע לחוסנן הנפשי והגופני. עולם המחקר הספורטיבי מתפקע ממחקרים המראים את השפעתה החיובית של הפעילות הגופנית — כמעט כל פעילות גופנית שניתן להעלות על הדעת – על מצב הרוח וכמובן שעל מדדים פיזיולוגיים רבים.
הוכחה מהלכת לכך היא גדי מוזס. עם שחרורו המבורך של האיש בן ה־80, שנחטף בברוטליות מקיבוץ ניר עוז, התברר ששגרתו, לפחות בחלק מתקופת השבי, כללה הליכה בלתי נתפסת של 7 ק"מ מדי יום בתוך חדרון מזערי. חישוב מרחק ההליכה, כך עלה מהדיווח החדשותי, בוצע על ידי "ספירת בלטות". על פי גורמי הרפואה, מוזס, שהקפיד גם לבצע תרגילי חישוב מתמטיים, חזר מהשבי בבריאות סבירה ונראה חיוני ואיתן עד כמה שניתן. עדינה משה בת ה־73 היא שורדת שבי נוספת מניר עוז, ששוחררה בעסקה הראשונה, ודיווחה כי ביצעה הליכות במנהרה שבה הוחזקה כדי לשמור עד כמה שניתן על בריאותה ומצב לבה. באחת מאותן הליכות אף הבחינה כי ירדן ביבס ועופר קלדרון מוחזקים בתוך תא באחד ממסדרונות המנהרה. גם החטופים התאילנדים ששוחררו סיפרו שהעבירו את הזמן בצעידה בחדר שהיה בינוני בגודלו ובתרגילי ספורט. החטוף הפיליפיני ג'ימי פאצ'קו, ששוחרר בנובמבר, סיפר שהיה עושה תרגילי זומבה מאולתרים עם ירדן ועופר, בשלב אחר של שביים.
למרבה הצער, המשוחררים הנוכחיים לא היו הראשונים שחיפשו אמצעי תעסוקה בריא במבוכיה של עזה. "נהגתי להכין כדור מגרביים או מחולצה ולזרוק אותו ללא הרף לפח האשפה או לכל מיני מקומות", סיפר גלעד שליט בראיונות על שגרתו כחטוף ברצועה, לאחר שהוחזק בשבי במשך 1,941 יום על ידי מחבלי חמאס.
לא חסרות דוגמאות לאלו שניסו לשמור על חייהם ושפיותם בשבי באמצעות שגרה ספורטיבית, אבל אחת הבולטות ואולי הפחות מוכרות לציבור הרחב היא זו של נלסון מנדלה — נשיאה לשעבר של דרום אפריקה, זוכה פרס נובל לשלום ואחד הלוחמים הבולטים ביותר נגד משטר האפרטהייד הרקוב. "התאמנתי בתא בגודל של קופסת גפרורים (2.1 מ"ר — א"ג)”, העיד מנדלה, מתאגרף בעברו, שנפטר ב־2013. תאו המחניק באי רובן, שם ריצה 18 מתוך 27 שנות מאסרו, היה המקום שבו הקפיד לרוץ 45 דקות במקום כמעט כל בוקר, בשעה 5:00 בדיוק. זאת אף שנכפתה עליו עבודת פרך כפועל וחוצב במחצבה. לכך הוסיף עוד 100 שכיבות שמיכה על קצות אצבעותיו, 200 כפיפות בטן, 50 סקווטים ועוד שלל תרגילי משקל גוף שנהג לעשות בימיו כמתאגרף. כך בדיוק נהג גם כששהה תקופות ממושכות בבידוד.
עבור מנדלה, כפי שסיפר לימים, וכך גם עבור שבויים אחרים שהצליחו לשרוד תקופות שבי ולשמור על שגרה מסוימת של פעילות גופנית, "עצם קיומה של הפעילות הוא גם דרך של הבעת התנגדות", כפי שסיפר לימים בזיכרונותיו, "כך אתה בעצם מראה שאתה זה שלוקח פיקוד על עצמך ועל הגוף שלך". לדבריו, זו גם היתה אחת הדרכים שלו לנתב את כעסיו וזעמו, להפחית את המתח האדיר שהצטבר בתוכו, מבלי שיצטרך להתעמת עם שוביו.
"הפעילות הגופנית בשבי גם אפשרה לי לחשוב בבהירות", העיד לימים, "להישאר חד. לשובים שלי זה היה מתסכל מאוד לראות שאני מצליח לשמור על מצב גופני ומנטלי חיובי. מלבד זאת, אפשר לומר שזה היה הקשר שלי לחיי הקודמים שלפני הכליאה. אני בטוח שזה סייע לי לצאת משם כמנהיג למרות התנאים הקשים".
