מה היה קורה לו נשים היו שולטות בעולם? תערוכה ראשונה לג'ודי שיקגו בישראל
גם בגיל 86 האמנית פורצת הדרך ג'ודי שיקגו, ממייסדות הזרם הפמיניסטי באמנות, היא אחת האמניות המשפיעות בעולם. קשר מיוחד שיצר עימה הגלריסט סטיב נסימה הביא לתערוכת היחיד הראשונה שלה בארץ
ג׳ודי שיקגו, מהאמניות האמריקאיות המשפיעות במאה ה־20, גרה ויוצרת בקצה התרבות המערבית, בעיירה הקטנטנה בלן במדינת ניו־מקסיקו בארה״ב. אבל כעת היא מציגה תערוכת יחיד בקרן האמנות נסימה־לנדאו בתל־אביב, שגם מסתעפת לתוך מוזיאון תל־אביב. ובזמן שעולם האמנות הבינלאומי ניתק כמעט כל מגע עם הגלריות והמוזיאונים המקומיים בשל המלחמה בשנתיים האחרונות, החלו דווקא עבודותיה של שיקגו, שמוצאה ממשפחה יהודית, לעשות את דרכן לכאן לגלריה שבאחד העם.
שיקגו (86), מעמודי התווך ומהאמהות המייסדות של האמנות המושגית הפמיניסטית בסוף שנות ה־60, גרה ויוצרת ב"הוטל בלן". זה היה מלון מתפורר בעיירה הנידחת ששיפצה עם בן זוגה, והפכה אותו לביתה ולסטודיו ענק, ובו היא יוצרת ביחד עם צוותה פסלים, הדפסים, ציורים וטקסטילים. למרות ריחוקה הגיאוגרפי מבחירה מניו־יורק, לוס־אנג׳לס ומרכזי האמנות בעולם, הרי ששיקגו נותרה אמנית פעילה ומהפכנית, המשפיעה על דורות של אמניות, כותבות וחוקרות מגדר ומיניות נשית.
האספן והגלריסט סטיב נסימה מספר כי נוצר בינו לבין שיקגו קשר חזק. "אחרי הרבה גישושים עם הסטודיו שלה נקבעה לי פגישה של חצי שעה איתה. טסתי 22 שעות כדי לפגוש אותה בבלן, אבל החיבור שלנו הפך ממפגש של חצי שעה ליום שלם. אמרתי לה שיש לה אוצר בסטודיו ובמחסן - 60 שנה של יצירה. לא הצלחנו להיפרד, סיימנו בארוחת ערב במסעדה יחד עם בן זוגה, הצלם דונלד וודמן. הזכות שהייתה לי להיכנס לסטודיו גדולה במיוחד מכיון שלאיש כמעט אין גישה לשם מלבד לצוות. היה מרגש לצפות כיצד היא עובדת עם הצוות ומעורבת לחלוטין בהפקת העבודות. ולמרות שהיא רחוקה מהדת, היא מאוד גאה בזהות היהודית שלה".
2 צפייה בגלריה
“לוּ נשים היו שולטות בעולם?". יש בתערוכה גם התייחסות לעבודתה המונומנטלית "מסיבת ארוחת הערב"
(צילום: Adam Reich)
שיקגו, שנולדה ג׳ודי כהן, פרצה בעיקר באמצעות השימוש החתרני בחומרים שנחשבו נשיים ונמוכים עד אז באמנות, כמו רקמה וטקסטילים, וכן בעבודות בקרמיקה. בשיערה הצבעוני, ובצבעוניות העזה והזוהרת לא פחות של יצירותיה, היא נהנתה לאתגר את גבולות הטעם הטוב, בשנים הסגפניות של האמנות המושגית הרזה והאנינה. כיום העבודות שלה מוצגות בעשרות ספרים ותערוכות רטרוספקטיביות ברחבי העולם, והיא נבחרה ב־2018 לאחת ממאה הדמויות המשפיעות ביותר של מגזין “טיים”, ואף הופיעה על השער. יצירתה המוכרת ביותר היא "מסיבת ארוחת הערב" (1974-1979) המונמנטלית המוצגת במוזיאון ברוקלין בניו־יורק. היא כוללת שולחן משולש שאורכו ארבעים מטר עם 39 מקומות לנשים החשובות בהיסטוריה ובמיתולוגיות שונות, והן מיוצגות על ידי דימויים וגינליים על צלחות ורקמות. ה"ארוחה" הפרובוקטיבית היא זו שהפכה את שיקגו לכוכבת בינלאומית, ולאם הגדולה של אמנות הנשים, התובעת את מקומן בחזרה בהיסטוריה הנשלטת בידי גברים. אבל נראה שגם כעת, ארבעים וחמש שנה אחרי ה"ארוחה", הנושא עדיין מעסיק אותה באובססיביות, כפי שניכר משם התערוכה בתל־אביב, ששואלת - "לוּ נשים היו שולטות בעולם?".
העבודה המרכזית שגם העניקה לתערוכה כולה את שמה היא שמיכת הטלאים מודפסת באופן דיגיטלי, המוצגת בשל גודלה העצום במוזיאון תל־אביב. היא מכילה את תמונותיהם ותשובות של מאות משתתפות ומשתתפים מכל העולם שניסו להשיב לשאלה - מה היה קורה לו נשים היו שולטות בעולם. היא נוצרה בשיתוף עם האמנית והאקטיביסטית נדיה טולוקוניקובה, מהצמד המוזיקלי הרוסי ״פוסי ריוט״, שהעזה לבקר את משטר פוטין ואף ישבה במאסר בשל פעולותיה נגדו. למראיה קשה שלא להיזכר שכבר ב־2016 יצרה האמנית הישראלית־גרמנית יעל ברתנא פרויקט משלה בדיוק באותו השם, שכלל פסלי ניאון ופרפורמנס מלהיבים ומאתגרים בהרבה מיצירתן המשותפת של שיקגו וטולוקניקובה, על אף שעסק באותם התכנים.
התערוכה בנסימה־לנדאו היא תערוכת היחיד הראשונה שלה בארץ. היא אצורה היטב ובנדיבות, וכוללת נקודות מפתח בקריירה של שיקגו. היא פותחת ב"נשים ועשן" (1972-1971) - מעבודות הוידיאו הידועות שלה. זהו תיעוד של אמניות פרפורמנס עירומות, שגופן נצבע בצבעים עזים והן מבצעות טקסי אש ועשן שמאניים ואטמוספריים במדבר הקליפורני. שיקגו יצרה אותה בתגובה לאמנות הנוף הגברית בשנות ה־70. לצידן מוצגים הדפסים צבעוניים וגיאומטריים שאיברי מין נשיים מרומזים בהם, אבל הם מבוצעים על גבי דגמים מוקטנים של מכסי מנוע שחורים, גם הם במעין תשובה משועשעת למופשט ה'גברי' והנשגב האמריקאי. החלל המרכזי בתערוכה מוקדש ל"מסיבת ארוחת הערב" שאותה לא ניתן להביא לישראל, ובכל זאת מוצגים כאן שיעתוקי דגמי הצלחות שנוצרו בסטודיו האמנית, וכך ניתן להביט מקרוב באיכויות הרישומיות עתירות הסמליות של שיקגו בעבודתה הידועה ביותר. בחלל זה גם מוצגות שש עבודות הטקסטיל המקוריות שהוצגו כשנחנכה ה”ארוחה” בסוף שנות ה־70, ומאז לא הוצגו כלל.
לאורך התערוכה מוצגים ההדפסים הגרפיים והאיוריים של שיקגו, שחלקם עוסקים בשיר השירים התנ״כי, והם נוצרו במהדורות מוגבלות שאזלו מזמן. בהדפס המרשים שבהם, מוצגת גם דמות אלוהים נשית עירומה שידיים רבות נשלחות אליה, כמו מבקשות ממנה גאולה. ואולי זו התשובה הטובה ביותר לשאלה ששואלת שיקגו, לו היו נשים שולטות בעולם.
