"פרויקט הֵייל מרי": להיתקע בחלל עם ריאן גוסלינג
סרט המדע הבדיוני ההוליוודי הוא סרט חלל מהנה ואינטליגנטי על למידה. הוא אומנם לא מגיע לרמה של ספילברג וזמקיס, אך מספק בידור מתוחכם
"פרויקט הֵייל מרי", סרט המדע הבדיוני בהנהגתו של ריאן גוסלינג, הוא האירוע הקולנועי הראשון ל־2026 והוא מגיע אלינו באיחור של חודש, בגלל סגירת בתי הקולנוע עקב המלחמה באיראן. זה סרט הוליוודי עשוי היטב, עם הפקה משובחת, תסריט שמצליח להיות בלתי צפוי לכל אורכו (כשעתיים וחצי), בימוי מפתיע במקוריותו ותוצאה סופית שהיא בראש ובראשונה מאוד מבדרת. הסרט נתלה על המון סרטי חלל קודמים, בעיקר אלה של סטיבן ספילברג ורוברט זמקיס - "מפגשים מהסוג השלישי" (שמוזכר באופן ישיר), "אי.טי" ו"קונטקט" (וגם, באופן מפתיע לטובה, "להתחיל מחדש", סרט האי הבודד של זמקיס עם טום הנקס) - אבל לא מצליח להגיע לרמתם. עם זאת, הוא נותר בידור אינטליגנטי משובח, שמשדר את רעיונותיו בכמה תדרים, חלקם פשוטים ופשטניים, חלקם מתוחכמים ומורכבים למדי.
התסריט של דרו גודארד מבוסס על ספרו של אנדי וויר, שכתב גם את "להציל את מארק וויטני", הלהיט שביים רידלי סקוט. הרבה רעיונות מהספר האחד חוזרים בשני, ובעיקר סיפורו של אסטרונאוט שתקוע בעל כורחו בחלל, ועליו ללמוד איך לשרוד ולתפקד, כשהתקשורת בינו לכדור הארץ מנותקת. ריאן גוסלינג מגלם את ריילנד גרייס, מורה למדעים בחטיבת ביניים שנשלח למשימה בחללית בשם הֵייל מרי, כדי למצוא פתרון איך לחסל זן חוצני של נבגים מהחלל שאוכלים את השמש ומסכנים את עתיד כדור הארץ. בנקודת היעד שלו הוא פוגש חייזר שמגיע לאותה נקודה בחלל עם אותה משימה בדיוק: למצוא דרך להציל את הכוכב שלו. למרבה המזל, מדובר בחייזר חמוד וידידותי.
בעוד סרטיו של ספילברג הם בוודאי ההשראה המיידית של הבמאים כריסטופר לורד ופיל מילר (צמד בדחנים, שמתמחים בעיקר באנימציה עם "סרט לגו" ו"ספיידרמן: ממד העכביש" שעליו זכו באוסקר), המבנה של הסיפור עוקב בצורה שנונה למדי אחר המהלך העלילתי של "2001: אודיסיאה בחלל". גרייס מתעורר בחלל אחרי שנים בקומה, כשהוא נראה כמו אדם פרה־היסטורי: שיערו מגודל, שריריו מנוונים והוא ללא יכולת דיבור או חשיבה צלולה. עליו ללמוד ללכת, לדבר, להיזכר מי הוא. הוא צריך ללמוד להיות בן אדם. ואז ללמוד להפוך לאסטרונאוט, שלמעשה חווה מפגש ראשון עם חייזר. מבלי לעשות ספוילרים, מי שעקבו אחרי המבנה של סרטו של קובריק יבחינו שגם סוף שני הסרטים האלה למעשה דומים.
הדבר היפה והנבון ב"פרויקט הֵייל מרי", שהופך אותו מבידור מוצלח ליצירה שיש בה תבונה ותחכום, הוא העובדה שזה למעשה סרט על למידה. הגיבור הוא מורה, והוא נזרק לסיטואציה שבה עליו להיות התלמיד: ללמוד להטיס חללית, ללמוד לשרוד בחלל, ללמוד שפה חדשה כדי לתקשר עם חייזר. הסרט מקדיש זמן רב לתהליכי למידה, קליטה ויישום, וסרט ששמו מבוסס על תפילה נוצרית וגיבורו נקרא גרייס, עוקף את רעיונות הדת (שאומנם נמצאים שם, אבל בהסתרה) ומתמקד בהישגי התבונה האנושית, ובמגבלותיה.
השימוש במורה כגיבור הסרט, והעובדה שבסופו של דבר כל מה שהדמות הזאת רוצה להיות זה רק מורה, גרמו לי לחשוב ש"הערת שוליים" - גם הוא סרט על מורה שרק רוצה להיות מורה - הוא השראה לא פחות גדולה על הסרט, ושיוסף סידר (שכבר ביים בסדרת המד"ב "קונסטליישן") היה יכול להיות במאי מצוין לסרט הזה. הוא היה בוודאי קורא לו "פרויקט שמע ישראל".
