סגור
היוצרת אסתר שמיר פנאי
אסתר שמיר (צילום: יובל חן)

הזמרת והיוצרת אסתר שמיר נפטרה ממחלת הסרטן בגיל 71

שמיר, מחלוצות הרוק הנשי בישראל ויוצרת "במקום הכי נמוך בתל אביב", הייתה מהקולות הייחודיים והמשפיעים במוזיקה הישראלית במשך יותר מחמישה עשורים. הותירה אחריה בן זוג ושתי בנות

הזמרת, היוצרת והפזמונאית אסתר שמיר הלכה לעולמה בגיל 71, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. היא נפטרה בביתה כשהיא מוקפת במשפחתה. שמיר הייתה מהקולות הייחודיים והמשפיעים במוזיקה הישראלית במשך יותר מחמישה עשורים, ונחשבה לאחת הנשים הראשונות שסללו את דרכן כיוצרות עצמאיות בעולם הרוק המקומי.
שמיר נולדה בירושלים ב-1955 בשם אסתר הירשברג. את דרכה האמנותית החלה בלהקת הנח"ל, עם מיקי קם, יהודה עדר ואריק רודיך, שם הכירה את המוזיקאי אפרים שמיר, לימים בעלה הראשון ושותפה ליצירת אחד משיריה המזוהים ביותר, "עברתי רק כדי לראות". בהמשך פיתחה קריירה עצמאית כזמרת-יוצרת, בתקופה שבה נשים מעטות בלבד עמדו בחזית היצירה הרוקיסטית בישראל.
אלבום הסולו שלה "במקום הכי נמוך בתל אביב", שיצא ב-1982, נחשב לאבן דרך ברוק הישראלי ולפריצת דרך משמעותית עבור יוצרות נשים. לאורך השנים הוציאה שורה של אלבומים, כתבה והלחינה שירים לעצמה ולאמנים נוספים, ופיתחה קול אמנותי אישי, ישיר וחסר פשרות. בין הקלאסיקות שכתבה : "חזקה מהרוח", "עברתי רק כדי לראות" ו"עד קצה המסלול".
לצד פעילותה המוזיקלית עסקה גם בכתיבה, בשירה ובפיתוח שיטת טיפול קולית "קול הרוח", והמשיכה ליצור ולהופיע גם בשנים האחרונות. בשנים האחרונות גם ציירה והעלתה תערוכה ראשונה וב-2023 זכתה בפרס מיוחד מטעם אקו"ם על תרומה למוזיקה ולתרבות הישראלית.


בחודשים האחרונים דיברה בגלוי על התמודדותה עם מחלת הסרטן הגרורתית. בראיון שפורסם במאי האחרון סיפרה כי היא מביטה במצבה בצלילות ובאומץ יוצאי דופן, ואמרה: "אני לא רוצה לעזוב אתכם", לצד אמירות נוספות על החיים, המוות והיצירה.
למרות מחלתה המשיכה לעבוד עד ימיה האחרונים. רק בחודש שעבר השתתפה בהוצאת השיר "בצד השני של הפחד" עם יהל דורון, ואמרה כי "אופטימיות זה לא רק מצב תודעה, זה כלי עבודה".
אחרי טבח השבעה באוקטובר העלתה מדי יום פתקים עם שירים לעמוד הפייסבוק שלה ובהם שטחה את הכאב והכעס שלה על המצב. בראיון לכלכליסט אמרה "בפתקים שאני מפרסמת בפייסבוק אני כותבת את מה שאני מרגישה, ואם זה מנחם מישהו או מייצג ומדברר מישהו — אז הנה מצאתי את קטיף העגבניות שלי. אני לא רוצה להכאיב, אני רוצה לעזור". עוד אמרה "בתקופה הזאת יש מחשבות נוראיות כל כך שאני לא מאמינה שעוברות לי בראש כמו מה יותר נורא: להיות מתחת לאדמה במנהרות או להיות מתחת לאדמה בקבר".
הותירה אחריה בן זוג ושתי בנות.