הדרישה החדשה של מנכ"ל צומת ספרים מטלטלת את ענף ההוצאה לאור
אבי שומר טלטל את שוק הספרים המקומי כשהודיע שהרשת תעדיף בחנויותיה ספרים שאינם ממומנים בידי מחבריהם. מו"לים ועורכים מסכימים שהעומס פוגע באיכות ושהסינון נדרש, אך שהאחריות לברור צריכה להישאר אצל ההוצאות. "הרשת כנראה במצוקה, וכל הענף מצוי במצוקת מיעוט הקוראים. זאת הבעיה"
סערה מתחוללת בענף הספרים מאז השבוע שעבר. מנכ"ל צומת ספרים אבי שומר הוציא מכתב להוצאות הספרים ובו הודיע על מדיניות סינון חדשה בהצגת הספרים בחנויות הרשת: העדפה לספרים שאינם ממומנים בידי המחברים. החל מהרבעון הקרוב תהיה הצגת הספרים בחנויות מותנית באישור מנהלי הרכש, שידרשו שקיפות מצד ההוצאה לגבי אופי מימון הספר.
המכתב עורר סערה בעיקר מפני שהוא נוגע בעצב חשוף: רוב ספרי הפרוזה המקוריים בשנים האחרונות ממומנים במידה זו או אחרת בידי מחבריהם. זה נכון גם לגבי סופרים מוכרים שכבר פרסמו ספר או שניים. הימים שבהם מו"ל שילם מקדמה לסופר כמעט חלפו מן העולם. התופעה של ספרים במימון המחבר אינה חדשה; היא רווחה בעיקר בתחום ספרי השירה והעיון, שנחשבים פחות מסחריים. אבל בפרוזה — סוגה שנוטה דווקא להימכר — זה הפך נפוץ בהיקפים מבהילים. הוצאה גדולה יכולה לבקש מסופר כמה עשרות אלפי שקלים תמורת פרסום, ומי שיש לו משלם.
7,000 כותרים חדשים בשנה
כך יוצא שענף הספרים מוצף בספרות מקור בינונית, בלי שהקוראים יכולים לדעת אם ספר נבחר לצאת לאור בגלל איכותו ואם עבר לקטורה ועריכה מקצועית. זהו מצב מורכב: מצד אחד נמצאת הדמוקרטיזציה של הספרות, הפתיחות לקולות רבים ומגוונים; ומצד אחר העומס יוצר קריסה, ובעיקר טעם תפל לספרות המקומית. לכך אפשר להוסיף גם את שנות המלחמה והבידוד התרבותי של ישראל, שהפחיתו משמעותית את מספר הספרים המתורגמים לעברית. במילים אחרות, נשארנו עם עצמנו. לפי דו"ח הספרייה הלאומית, ב־2025 יצאו לאור כ־7,000 כותרים חדשים, רובם המכריע בעברית.
במכתבו כתב שומר: "בשנים האחרונות אנחנו עדים לעלייה תלולה בהיקף 'הספרות הממומנת' — מודל שבו הכותרים יוצאים לאור ללא תהליך לקטורה מקצועי ומחייב... מגמה זו מייצרת אתגרים משמעותיים בניהול שטחי המדף ופוגעת ביכולתנו להציע לקהל תמהיל איכותי".
מעניין שדווקא אבי שומר — האיש שהמציא את מבצעי "ארבעה במאה" שהפכו את הספר למוצר, ואחר כך את מכירת שטחי התצוגה בחנויות ואת התמריצים למוכרים שימכרו ספרים מסוימים בשל הסכמים עם הוצאות — הוא זה שלוקח את תפקיד המגן בשער. אבל שומר צודק: שטחי התצוגה בחנויות הם ערך נדל"ני יקר, וריבוי הספרים מקשה לשרת את הקוראים ולהביא להם ספרות טובה.
"אין ספק שהמגמה של מימון ספרים משנה את פניה של ספרות המקור", אומרת עלמה כהן ורדי, עורכת ספרות מקור בספרייה לעם של עם עובד. "פעם המו"לים היו מין שומרי סף, היה ברור שהם בוחרים את הספרים לפי הערך התרבותי והערך הכלכלי שלהם, אבל כאן החנות, כלומר כוחות השוק, לוקחת את תפקיד שומר הסף של האיכות. המכתב מרתק מפני שהוא דוגמה לאופן שבו שוק חופשי מתקן את עצמו. זו שרשרת הייצור הידועה: אם גורם אחד בשרשרת אינו ממלא את תפקידו — במקרה זה המו"לים הגדולים — נכנס לחלל הזה גורם אחר שיש לו תמריץ".
"שומר אינו אוסר על התופעה של מימון עצמי של ספרים. הוא רוצה לייצר שקיפות. זה כלי קלאסי מהעולמות הקפיטליסטיים — לפתור בעיות של א־סימטריה באמצעות מנגנון שמנסה להחזיר איזון. הוא מגיב לעומס גדול על המדף, שנעשה פחות מבוקר מבחינה איכותית. אני משערת שאנשים נכנסים לחנויות, ויש הרבה ספרים שנמצאים שם מתוקף ההסכמים עם ההוצאות, ובסוף אף אחד לא מרים אותם. הקורא מריח שזה לא זה.
עם זאת, ספרים ממומנים אינם בהכרח ספרים לא טובים.
"כדאי להבחין בין מה שקורה בתחום הזה בהוצאות הגדולות ובין מה שקורה בהוצאות הקטנות. רוב ההוצאות הקטנות החברות בקולקטיב הספרותי מעבירות לכותבים את המימון, אבל הן בוחרות את הספרים האלה ועומדות מאחוריהם. הן מוציאות מראש ספרות ספציפית, לא קונבנציונלית, לא שבלונית, מסקרנת, ומצליחות לשמור על מיתוג גבוה. זה תהליך שקוף, כי ידוע שהן קטנות וזקוקות למימון המחבר. לעומת זאת בהוצאות הגדולות אומנם יש סלקציה מסוימת, אבל בכל זאת רואים אור ספרים שבלעדיו לא היו יוצאים — או משום שלא היו מחזירים את העלויות, או משום שהם בינוניים מאוד, ולפעמים זה גם וגם. וזה לדעתי מה שיוצר את הבעיה".
3 צפייה בגלריה
מימין: רקפת זוהר, מנכ"לית הקיבוץ המאוחד; אורנה לנדאו, מו"לית התחנה; ואוריאל קון, מו"ל תשע נשמות. "הסינון ישקף יחסי כוח וכסף בשוק"
(צילומים: הילה שילוני יח"צ)
דב איכנולד, מנכ"ל ידיעות ספרים, מצדד בצעד של שומר, ועדיין סבור שלספרים ממומנים יש מקום על המדפים. "לרשת יש זכות ואפילו חובה להיות סלקטיבית", הוא אומר, "אבל מכאן ועד הקביעה שספר ממומן אינו ראוי למדף — המרחק גדול. אני בעד סינון, רק רצוי שהמסננת תהיה איכות ואחריות מקצועית של ההוצאה.
כמעט כל ההוצאות, גם ידיעות ספרים, מוציאות ספרים במימון המחבר או בהשתתפותו.
"זו בעיה כללית. השאלה העמוקה יותר היא מי נושא באחריות המקצועית לכך שספר יהיה ראוי להגיע למדף. השאלה אינה מי שילם על הספר אלא מי לוקח עליו אחריות מקצועית — אם היתה לקטורה, עריכה, הגהה, אם ההוצאה שמה את השם שלה על הספר. כי מה יש לנו כהוצאה? מוניטין ושם. כסף יכול לפעמים להשתתף בהוצאת ספר, אבל אסור לו לקנות את ההחלטה אם להוציאו לאור".
רקפת זוהר, מנכ"לית הקיבוץ המאוחד, מספרת שכתגובה למצב בענף החליטו בהוצאה לצמצם את מספר הכותרים החדשים. "אנחנו בישראל חנוקים עם החרם מבחוץ וחנוקים מבפנים עם ביטולי פרסים. הקוראים מתמעטים, איך אנחנו אמורים לממן את הספרים? החלטנו לצמצם את היקף ההדפסה. אנחנו מוציאים בערך 100 ספרים בשנה, זה הרבה פחות ממה שהיינו מוציאים בעבר.
3 צפייה בגלריה
דב איכנולד, מנכ"ל ידיעות ספרים (מימין); ועלמה כהן ורדי, עורכת בעם עובד. "פעם המו"לים היו שומרי הסף. עכשיו החנות לוקחת את התפקיד הזה"
(צילומים: יאיר שגיא יונתן כהן)
"יש עניין של ביקוש והיצע. יש ביקוש של סופרים להדפיס את ספריהם, אז אם יש ביקוש — מישהו יציע. אבל מדף הספרים בחנות הוא נדל"ן יקר, שולחנות הספרים זה הגביע הקדוש. כשיש לנו הפצה חדשה אנחנו מכתתים רגליים לרשתות ומנסים להגיע לתצוגה. הסינון הוא בסך הכל טוב מבחינתנו, אבל צריך לחדד את הקריטריונים. אין כמעט ספרי שירה לא ממומנים, כנ״ל עיון, אז לא יהיה בצומת עיון ושירה? אני מאוד מאמינה בעורכים. אנחנו בפרוזה לא מבקשים השתתפות של המחברים".
הוצאת ספרים כמו התחנה של אורנה לנדאו, שקמה מתוך מטרה לסייע לסופרי מקור להוציא את ספרם באיכות גבוהה — בתשלום. הסטנדרט נשמר: לקטורה של המו"לית ועריכה מוקפדת. המדיניות החדשה של צומת עלולה לייצר מתח בהוצאה מהסוג הזה. "המכתב אינו אומר 'אני אקצץ את הספרים הממומנים' אלא שתוקם ועדה שתבחן את הספרים על פי קריטריונים של התאמה לקהל, נראות מיטבית ושיקולים מסחריים. אני כמו"לית קוראת את זה ואומרת: אין בעיה. הספרים שלי מצוינים, נראים מעולה, ערוכים ברמה גבוהה, זכו בפרסים, נתמכים בידי קרנות — יש הכרה באיכותם. אם אלה הקריטריונים — אני בעד.
"בפועל, אני חוששת שהסינון ישקף יחסי כוח וכסף בשוק. צומת לא תוכל לומר לשותפיה בהוצאת כנרת שלא תציג ספרים ממומנים שלה, ובכלל לא תוכל לסרב לשום הוצאה גדולה, כי אז יוכלו לומר לה — אם לא תציגו את איקס, לא ניתן לכם 'כראמל' או אסף ענברי או הארי פוטר. מי ייפגע? הוצאות קטנות, חדשות יותר. האם 30 הספרים בשנה שהתחנה מוציאה, בסלקציה קפדנית, הם אלה שמציפים וממוטטים את השוק?”.
“מה לגבי ספרות רומנטית?”
מה רע בכך ששומר מבקש שקיפות?
"לא זכור לי שצומת או סטימצקי או עברית משתפות מישהו בנתונים הכלכליים שלהן. זה מוזר. בשם השקיפות, אולי תגיד כמה כסף שילמו לך לאורך השנים כדי להציג ספרים בקופה? אילו הסדרים יש לך עם השותפים ברשת? בכל מקרה הבקשה הזאת אינה רלבנטית, משום שהשיח על ספרים ממומנים מיושן ומיותר בעיניי. רוב הכותרים בעברית שרואים אור בכל ההוצאות, למעט הוצאות כתר ומודן, רואים אור במימון מלא או חלקי של המחברים, וזה כולל את ההוצאות המסורתיות. צומת היא עסק, ולכן השאלה היחידה שמעניינת אותה היא אילו ספרים מוכרים. מה שמוכר הוא סופר מוכר או ידוען, או שיווק טוב, או קליעה לרוח הזמן. זה יכול להתרחש בספר ממומן ובספר לא ממומן. אני מניחה שכל אחת מההוצאות הגדולות מוציאה פי ארבעה ספרים ממומנים בשנה. אבל זה לא באמת הסיפור. אני יודעת שאבי הוא איש ספר והספרות יקרה ללבו. הרשת כנראה במצוקה. וכל הענף מצוי במצוקת מיעוט הקוראים. זאת הבעיה".
"באופן כללי עדיף שספרים גרועים לא יגיעו לחנויות", אומר אוריאל קון, מו"ל תשע נשמות. "אלא שאם זה המדד, ספרות רומנטית, למשל, היתה צריכה להיפסל. רשתות הספרים תקועות בשנת 2000, החנויות אינן מזמינות, מוסר התשלומים גרוע, ובכלל, הן כבר אינן מוקד לרכישת ספרים. יש תזוזה ברורה בישראל לעבר רכישה ישירה או קנייה מחנויות ייחודיות. תשע נשמות מוכרת בחודש, במכירה ישירה, פי ארבעה ממה שמוכרים בסניפי צומת את הספרים שלה, וזה מתבטא בהכנסות פי שמונה. השאלה אינה כלכלת הספרים, אלא מה איכות העריכה, מה התוצר הספרותי, מה המשקל הסגולי האמנותי של הספרים, מה מידת האוניברסליות של הספרות, איך נראים העיצוב והחומרים, החשיפה וגובה ההדפסה. רשתות הספרים איבדו את הצפון, התרבות שמרנית ומפחדת משינויים, והקריאה בישראל מתרסקת. בכל מקרה כלל לא מעניין מי משלם את החשבון".
