רק אני מולו בקהל: מתי כספי הצליח לרגש כמו שאף אחד אחר לא הצליח
כספי יצר בשירתו מנעד נדיר של רגשות שגרם לי לבכות. לא מעצב, לא משמחה - מהתרגשות. אף אמן אחר לא הצליח להגיע לרמת הדיוק הזו ולחדור כך עמוק לנשמה
12 פעמים הלכתי לראות הופעות של מתי כספי. התדירות הלכה וגברה בשנים האחרונות, מתוך איזו הבנה פשוטה שיום אחד זה ייגמר. כמו כולם, אני מכירה את המילים בעל פה, אבל תמיד ביקשתי בנימוס מאלה שהתלוו אליי לא להצטרף לשירים, כי באתי לשמוע את מתי ולא אותם שרים. ראיתי אותו עם הפילהרמונית, במופע משותף עם ריקי גל, עם שלום חנוך, במפגש עם יואב קוטנר, ובפעמיים האחרונות עם תזמורת הקאמרטה - אז כבר אפשר היה להבחין שהוא לא לגמרי מצליח להגיע לצלילים הגבוהים. דווקא משום כך הייתי נחושה ללכת לראות בפעם השלישית את ההופעה עם הקאמרטה, בסוף ספטמבר 2024, אלא שהיא בוטלה. שמונה חודשים לאחר מכן הוא הודיע על ביטול כל הופעותיו כדי להתמקד בטיפולים.
מאז נשאר לי בעיקר הגעגוע. געגוע לשבת באולם ולשמוע יוצר מנגן בפסנתר או בגיטרה, ושר. פשוט מנגן ושר - ובכל זאת לא פשוט כלל, כי כספי הצליח ליצור סביב שירתו מנעד נדיר של רגשות, שתמיד גרם לי לבכות. לא מעצב, לא משמחה. מהתרגשות. אף אמן ישראלי אחר לא הצליח להגיע לרמת הדיוק הזו של רטט הקול, ולא לעומק המלטף של הצליל שבקע ממנו וחדר עמוק פנימה לתוך הנשמה, יוצר אצלי תחושה שרק אני מולו בקהל.
באוגוסט האחרון הלכתי למופע ההצדעה שאמני ישראל ארגנו לו. הוא כבר היה חולה מאוד, אבל איפשהו בלב דגדגה התקווה שאולי. שבכל זאת יצליח לעשות מחווה גדולה אחרונה ויעלה לבמה לבצע שיר אחד. ידעתי שזו משאלת לב מופרכת. ובכל זאת קיוויתי, לא זזתי מהכיסא. עד הרגע שבו ראיתי שמובילים אותו מהשורה הראשונה בקהל שבה ישב, בחושך, בכיסא גלגלים, דרך שער היציאה אל מחוץ לאמפי ברעננה. לא הורדתי את מבטי עד שנעלם משדה הראייה. זאת היתה פרידה כואבת במיוחד, כשברקע התנגנו על הבמה מיטב השירים שהלחין, בביצוע מיטב האמנים – מה שרק המחיש את החלל העצום שעומד להיפער בחיי.
מאותו יום לא היו עוד הופעות של כספי, ולא מחוות, רק המתנה לסוף איום וידוע מראש. הגעגוע שלי התחיל כבר אז, קצת כמו געגוע לאדם שהתרגלת לחיות לצדו – במקרה הזה לצד שיריו והופעותיו – ויום אחד נעלם מחייך. ונשארו הזיכרונות, והשירים בספוטיפיי, והתקליטים שעוד שמורים אצלי מתקופת התיכון, והספרים עם האקורדים משיעורי הגיטרה, וגם, לשמחתי הגדולה, הדור הצעיר של הילדים בבית, שנהנה להשמיע בנסיעה באוטו את ההקלטה המקורית של "הנה הנה", דווקא משום שהיא נפתחת עם כיוון הכלים של התזמורת.
ועדיין, כל אלה לא יהיו תחליף לפרפורמר האגדי שהיה. זמר שהפך על הבמה את היצירות המופלאות שלו לבעלות חיים משל עצמן. אמן שמרגע שעלה להופיע הצליח לרגש כמו שאף אחד אחר לא הצליח.
