מציעים סיפור אחר: ההוצאה הליברלית שקמה מתוך המחאה
קרן ברל כצנלסון הקימה את הוצאת אופק, סדרת ספרים קצרים וזולים שמבקשים לתת למחנה הליברלי שפה, חזון וכיוון. "בלי לעסוק בחינוך, בזהות ובסיפור שאנחנו מספרים לדור הבא, אי אפשר באמת לנצח את המאבק על דמותה של המדינה", אומר רמי הוד, ממייסדי ההוצאה
קרן ברל כצנלסון אמנם קיימת מאז 1946, אבל נראה ששנת 2023 היתה נקודת מפנה בתולדותיה. פתאום, על רקע ניסיון ההפיכה המשטרית, המחנה הליברלי נדרש להתעורר ולהיאבק על הערכים שלו. כחלק מההתעוררות הזאת הקימה הקרן הוצאת ספרים חדשה,ִ הוצאת אופק - אולי התשובה של השמאל להוצאת הספרים הימנית המצליחה סלע-מאיר. הקרן היא חברה לתועלת הציבור שפועלת לקידום ערכי תנועת העבודה, ומפעילה מרכז מחקר, תוכניות מנהיגות, כנסים ופעילויות תרבות. מקור התקציב שלה הוא קמפוס מכללת בית ברל שבבעלותה, ותמיכות פילנתרופיות. היא גם הכריזה השנה על פרסים ספרותיים חדשים עם היוודע דבר ביטול פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים.
“ספר לא משנה מציאות לבד. אם ספרים היו מספיקים הדמוקרטיה שלנו היתה כנראה במצב יותר טוב”, אומר רמי הוד, מנכ"ל המרכז בקרן, ואחד ממייסדי הוצאת אופק.
“כשאני חושב על כוחם של ספרים לשנות מציאות אני תמיד חוזר לציונות. הסיפורים והרעיונות של הרצל ב’מדינת היהודים’ וב’אלטנוילנד’ איפשרו לאנשים לדמיין מציאות אחרת ולצאת לפעולה כדי להגשים אותה. ספר יכול לתת לאנשים שפה, חזון וכיוון. לחבר בין נקודות”.
הוצאת אופק מתעתדת להוציא לאור ספרים קצרים במחיר נמוך ובהם משניות פוליטיות ליברליות. ביום חמישי הקרוב בפסטיבל הסופרים הבינלאומי במשכנות שאננים בירושלים, ישוחח אסף ליברמן עם שלושה הוגים שספריהם פורסמו בסדרה - פרופ’ אסף שרון, פרופ' יופי תירוש ורמי הוד. שרון בספרו ״מלחמת אחים״ בחן איך משמש שיח האחדות להשתקת קולות ביקורתיים ממחנה השמאל. תירוש בספרה ״הופרדנו כך״ בונה איך ההפרדה המגדרית מחלחלת לחברה בכללותה. הוד בספרו "שעת אפס" מציג את "שורשי ההפקרה הליברלית” של מערכת החינוך.
בשבוע שבו הפוסט הוויראלי של לינוי בר גפן,ִ שהחליטה להוציא את הבן שלה ממערכת חינוך, עדיין מהדהד, אומר הוד כי חלק גדול מהציבור הליברלי בישראל התעורר מאוחר מדי להבין שהמאבק על הדמוקרטיה לא מתחיל בבית המשפט - אלא בכיתה. “בלי לעסוק בחינוך, בזהות, בערכים ובסיפור שאנחנו מספרים לדור הבא, אי אפשר באמת לנצח את המאבק על דמותה של המדינה”, הוא אומר. “במובן הזה,
הספר שלי הוא לא רק ביקורת על מה שקרה כאן, אלא גם ניסיון להציע סיפור אחר - סיפור של תיקון.
עד כמה אתה אופטימי לגבי האפשרות לשקם את מערכת החינוך?
“החינוך הממלכתי שלנו נמצא במשבר עמוק, וההזנחה שלו היא לא תקלה אלא תוצאה של החלטות פוליטיות. תלמיד בחינוך הממלכתי-דתי מקבל תקציב גבוה ב-26% מתלמיד בחינוך הממלכתי, יש לו 10 שעות נוספות בשבוע שמוקדשות לעיסוק בחינוך לערכים, והוא לומד בבתי ספר קטנים יותר ובכיתות פחות צפופות. זה משום שלחינוך הדתי והחרדי יש מפלגות שדואגות לו, ולחינוך הממלכתי אין. וזה בדיוק מה שצריך להשתנות. אני בהחלט אופטימי לגבי היכולת לתקן, כי אני פוגש אלפי אנשי חינוך מסורים שפועלים בשטח: מורים, מנהלים, צוותי חינוך בתנועות נוער ומסגרות קדם צבאיות. המחאה של השנים האחרונות גרמה לציבור החילוני-ליברלי להבין שחינוך הוא אחד ממוקדי הכוח החשובים ביותר בכל חברה. עכשיו, בטח בתקופת בחירות, אנחנו צריכים לדרוש מהמפלגות הדמוקרטיות-ליברליות להסתער על תיק החינוך, כפי שהמפלגות הדתיות והחרדיות עושות, ולהוביל בו שינויים משמעותיים”.
