למי קראת שיקסע? סדרת הלהיט של נטפליקס "רק לא זה" חוזרת
עונה חדשה לקומדיה הרומנטית של שירות הסטרימינג, שהפכה להצלחה מסחררת, עם אדם ברודי כרבי החתיך וקריסטן בל כגיבורה שמתאהבת בו, מציגה יהדות חמה ומכילה - ולכן כל כך אקזוטית וזרה עבורנו
מיהו יהודי? או יותר נכון יהודייה? סוגייה פוליטית ישראלית שנידונה עד לעייפה, אבל ב"רק לא זה", הסדרה המצליחה מאוד של נטפליקס, שחוזרת היום בעונה שנייה, יש תשובה. היא מופיעה בפרק העשירי, האחרון של העונה, שאליו מגיעים - לא נעים להודות - ביום שמתחילים לצפות בפרק הראשון שלה. אין כאן ספוילרים, גם לא עובדות, אבל הנה ההסבר שמספקת אסתר היהודייה (ג'קי טוהן, "גלואו") לג'ו-אן ששוקלת אם להמיר את דעתה ליהדות (קריסטן בל, "ורוניקה מארס") מתוך אהבה לנואה הרבי החתיך (אדם ברודי, "האו-סי").
"אני מרגישה שהתפיסה שלך בקשר למה זה להיות יהודייה היא הרבה יותר מסובכת ממה שזה צריך להיות", היא אומרת לה. "את חמימה ונעימה", שזאת לדעתה תכונה יהודית. ואז ממשיכה: "את מצחיקה - זה יהודי"... "את אוהבת לדבר יותר מדי על העניינים שלך"... "את תמיד מתערבת בעניינים של אחרים. את יודעת מה זה ינטע? את ינטע, את מתעסקת כל הזמן במשפחה שלך למרות שהם משוגעים. גם זה יהודי". ואם רשימת הסטריאוטיפים הזאת לא הספיקה - "את אוכלת את החלה לפני הזמן בארוחת שישי. ממש כמונו". נו שוין, כמו שאומרים ביידיש.
"רק לא זה" (Nobody Wants This) במקור היתה אמורה להיקרא בביטוי יידישאי אחר - שיקסע, שלמי שלא יודע זה כינוי לגויה בלונדינית, לרוב. בנטפליקס, גוף השידור היחיד שרצה בסדרה, העדיפו שם אחר, מתוך חשש שהשם ביידיש לא יובן במדינות רבות בעולם המנויות לשירות. כנראה טוב עשו, כי הקומדיה הרומנטית הזאת על אישה נוצרייה, המגדירה את עצמה חסרת דת, שלה ולאחותה יש פודקאסט על יחסים, ומתאהבת ברב, הפכה בשנה שעברה להצלחה מסחררת. הביקורות היללו. הצופים נדבקו למסך. היא היתה ברשימת העשירייה הכי נצפית אצל 89 מדינות והחזיקה מעמד שם במשך שישה שבועות, וכן היתה מועמדת לפרסים בכמעט כל טקס יוקרתי מהאמי דרך גלובוס הזהב ועד לטקס אגודת התסריטאים האמריקאית.
הסדרה המהנה כל כך היא של ארין פוסטר, שבעצמה התגיירה כדי להינשא לבעלה היהודי, ונעזרה ביוצרים כמו ג'ני קונר וברוס אריק קפלן, ששניהם עבדו על הסדרה האיקונית "בנות". משהו מהאווירה של הסדרה הניו יורקית הגיע ללוס אנג'לס שבה מתרחשת "רק לא זה"; מהיחסים בין האחיות ג'ו-אן ומורגן (ג'סטין לופה, "יורשים"), דרך הבחירות שלהם בבני זוג (מורגן בוחרת בד"ר אנדי, אריאן מואיד ששיחק לצד לופה ב"יורשים"), וההומור של הקשרים האלה, מהדהד את הטון של הסדרה ההיא. בעונה הזאת יש דגש גדול יותר על הזוגיות של מורגן - דמות מעולה - וגם על זו של סשה (טימותי סימונס, "ויפ" הענק), אח של נואה, לצד הקונפליקט המרכזי, שעוד לא נפתר בסדרה של הזוג הראשי - התזנח ג'ו-אן את סנטה קלאוס או לא.
זאת סדרה על אהבה, וגם על "אהבה" (המבוטא במלרע), בית הכנסת שהקים הרב ניל, בגילומו של סת רוגן, עוד תו תקן להצלחתה של הסדרה. רוגן כעת הוא כוכב השעה עם הצלחת הסדרה שלו "הסטודיו", שקבעה שיאים בקבלת פרסים, ו"אפלטונים" המעולה שבה הוא מככב. נוכחותו פה - סליחה על הדימוי הנוצרי - היא איסטר אג.
במפגש של הרב נואה עם בית הכנסת האלטרנטיבי, הרב ניל מסביר לו למה הוא רוצה בו לבית הכנסת שלהם. "ראיתי את הדרשה שנתת בט'ו בשבט בבית הכנסת חי לפני כמה שנים". זה שינה אצלו משהו משמעותי, הוא מסביר. "בתור ילד יהודי לבית מאוד שמרני, לא הלכתי למסיבות שישי, לא ראיתי טלוויזיה… אבל כאן הקמנו מקום שבו נוכל לקחת ברצינות את הכתובים שניתנו לנו לפני אלפי שנים, אבל גם מרחיבים את משמעותן כך שיתאימו לאידיאלים מודרניים".
בסדרה, מעצם הז'אנר שלה, האהבה מנצחת את "אהבה". כלומר המתח הרומנטי גובר על הדיונים על אידיאלים וכתובים. בעונה הזאת הדמות של בינה, האמא הכל-יהודית החונקת ומגוחכת, מתונה יותר. כל ההורים משוגעים בדרכם, יהודים וגויים כאחד, לא הבחנתי בגילומים אנטישמיים, וכידוע היום - כאשר הריבוי במקרים כאלה במציאות גדל - לא קשה למצוא אותם.
הנושא של "רק לא זה" אינו חדש ובאחרונה עולה לשולחן השבת. בשנות השבעים היתה סדרה אמריקאית על נושא דומה "ברידג'ט אוהבת את ברני", שהצליחה מאוד אך ירדה משידור לאחר התנגדות נחרצת מטעם ארגונים יהודיים שחששו מהתבוללות. במשך שנים דובר על כך שכדי להצליח בהוליווד צריך להצניע סממנים יהודיים. לכן ג'ון סטיוארט שינה את שמו מג'ון לייבוביץ', וכך עשו גם קירק דגלאס, מל ברוקס, ג'ואן ריברס ורבים אחרים. לכן ב"סיינפלד" המשפחה של ג'ורג' היתה יוונית בכלל. אבל כעת הכל גלוי. הקיץ עלתה בנטפליקס הסדרה "אז בקיצור" - על משפחת שוומפר היהודית - שם שבהחלט מצריך אינגלוז. היא הצטרפה ל"גב' מייזל המופלאה", "פליישמן בצרות", ועד סרטו של אדם סנדלר "את מה זה לא מוזמנת לבת מצווה שלי".
כפי שאפשר ללמוד מהשמות של המשפחות בסדרות האלה ושל יוצריהם, וגם לפי עדותו של נואה שמדבר על המנהגים האשכנזים שלו, מדובר בחלק מסוים של היהדות - זו האשכנזית. וגם המאוד אמריקאית, שמעניין לבחון אותה בתקופה שטוענים כי ישראל התרחקה מהיהדות הזאת והיא מישראל. גם אם התפיסה של בית הכנסת "אהבה" היא מוזרה בעיני הרב נואה, הוא מקבל ומכיל אותה. הפתיחות והנאורות שלו, חוסר השיפוטיות שלו, התפיסה של הדת והמנהגים היהודיים כעניין של בחירה ולא כפייה, לצד החשיבות בעיניו בתור רב שבת זוגו תשקול המרה, מרגישים גם למי שחיים במדינת היהודים, כמעט כמו משהו אקזוטי. משהו חמים ונעים וכה זר.
