האקטיביסטית, השף הסלב ומארי אנטואנט: שלושה סרטים חדשים ומדוברים בסטרימינג
סופיה קופולה חוזרת לארמון ורסאיי, אנתוני בורדיין לומד לבשל והבמאית זוכת האוסקר, שון הדר, משחזרת מחאה היסטורית
"Being Heumann״ (אפל TV)
לפני חמש שנים הפתיעה הבמאית שון הֶדֶר את העולם כשסרטה ״CODA״ זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר, והיא קיבלה את האוסקר לתסריט מעובד. השבוע עלה באפל TV הסרט החדש של הדר, שגם היה סרט הפתיחה של פסטיבל טורונטו לפני חודשיים, וגם הוא סרט עם תקוות אוסקר גדולות. תייקו אותו תחת הרובריקה של ״סרט חשוב״.
״Being Heumann״ הוא סרט תקופתי גדול ושאפתני בהרבה מ״CODA״, שהיה דרמה משפחתית קאמרית, אבל שניהם עושים דבר דומה: מפנים מבט לעבר אנשים עם מוגבלויות וניסיונם להשתלב לא רק בחברה ובקהילה, אלא גם בתוך המשפחה. בסרטה החדש הדר מספרת את סיפורה האמיתי והמרשים של ג׳ודי היומן, אקטיביסטית למען זכויות נכים ואנשים עם מוגבלויות, שמרותקת לכיסא גלגלים ונמאס לה שמדרכות ניו יורק לא מונגשות ולא מאפשרות לה לעלות ולרדת מהמדרכה למעבר החציה. ובכלל, מדרגות הן האויב שלה. ב־1977 היא וחבריה למחאה מתנחלים בבניין משרד הבריאות של הממשל הפדרלי בסן פרנסיסקו ולא מסכימים לזוז משם עד ששר הבריאות בממשל קרטר יחתום על התקנות שיפעילו את החוק שאוסר אפליה של נכים במוסדות ובגופים שמקבלים מימון פדרלי.
את היומן מגלמת רות מדלי, שחקנית בריטית נכה, וממש כמו שהיה ב״CODA״ גם הפעם הדר מקפידה ללהק לצידה רק שחקנים בעלי מוגבלויות לגלם דמויות עם מוגבלויות. המחאה ההיסטורית הזאת היתה הכיבוש הארוך ביותר של בניין פדרלי בתולדות אמריקה. את שר הבריאות, שנגדו היא כוונה, מגלם מארק רופאלו.
יש משהו מעט דידקטי בפתיחת הסרט שבו היומן הזועמת מגייסת סביבה אקטיביסטים נוספים, שכבר היו חלק מהמחאות למען שוויון לשחורים, שוויון לנשים ושוויון ללהט״בים. יחד הם מגלים שאת הנכים אפילו הפוליטיקאים הכי ליברלים לא סופרים. ברגעיו היותר מעניינים הסרט חושף שגם בין המוחים עצמם היו לא מעט חילוקי דעות לגבי מה הם דורשים, כי אנשי כיסאות הגלגלים, החירשים והעיוורים מפרשים כל אחד אחרת את מה שהם צריכים כדי לא להיות מופלים בחברה. אבל ככל שהסרט נמשך והמחאה הולכת וגוברת, כך הוא נהיה סוחף יותר לעבר קרשנדו מרגש. כמו הגיבורה שלו, הסרט מעורר מודעות למאבק שכיום נראה מובן מאליו, אבל התחולל לפני שנים לא רבות בכלל ושינה את העולם שבו אנחנו חיים.
״לעשות את מארי אנטואנט״ (MUBI)
לפני 20 שנה יצא סרטה המצוין של סופיה קופולה, ״מארי אנטואנט״, הראשון שביימה אחרי שזכתה באוסקר על התסריט של ״אבודים בטוקיו״. אמה, אלינור קופולה, תיעדה במצלמתה את ימי הצילום, בדיוק כפי שעשתה 30 שנה לפני כן על הסט של ״אפוקליפסה עכשיו״, שביים בעלה, פרנסיס פורד קופולה, אביה של סופיה. לפני שנתיים אלינור קופולה הלכה לעולמה בגיל 87, וסופיה החליטה לסיים את הסרט התיעודי שאמה תכננה לעשות על אחורי הקלעים של הסרט של בתה.
קירסטן דנסט וג׳ייסון שוורצמן ב״לעשות את מארי אנטואנט״. מחווה של קופולה לאמה
לכאורה, אין עניין גדול בסרט מייקינג־אוף של סרט שנעשה לפני 20 שנה. אבל מה שיפה ב״לעשות את מארי אנטואנט״ הוא שסופיה, יחד עם אחיה רומן קופולה, הפכה את התיעוד של אמם לסרט שהוא בעצם מחווה לאמא, ולא לבת. הסרט מכיל קטעים מתוך יומנה של אלינור, שאותם מקריאה דיאן ליין, ובהם אלינור לא רק דואגת לבתה, אלא גם כותבת על ההחמצות בחייה, כמי שהתמסרה לגידול המשפחה וויתרה על שאיפותיה האמנותיות. אלינור קלטה רגעים מקסימים מאחורי הקלעים, שבהם סופיה מגייסת לסרט את כל משפחתה וחבריה, ומביאה את כולם לסט המרשים בארמון ורסאיי, אירוע חסר תקדים בפני עצמו. תיעוד העבודה על ״מארי אנטואנט״ עושה בעיקר חשק גדול לחזור ולצפות בסרט עצמו.
״טוני״ (אמזון פריים וידיאו)
ב־2018 התאבד בצרפת אנתוני בורדיין, שף ניו־יורקי שהתפרסם בזכות נוכחותו הטלוויזיונית הכריזמטית וסדרות התעודה שלו על מסעותיו הקולינריים בעולם, אבל גם סבל מדיכאון והתמכרויות לסמים. אחרי סרט תיעודי טוב על חייו, מגיע כעת סרט עלילתי על התקופה שלפני שהתפרסם, המבוסס על קטעים מהממואר שלו.
דומיניק ססה ב״טוני״ כבורדיין הצעיר. מפוספס
דומיניק ססה (״נשארים לחג״) מוצלח מאוד בתור טוני בורדיין הצעיר, שחולם להיות סופר אבל עובר לניו אינגלנד בעקבות נערה שהוא מאוהב בה ומתחיל לעבוד במסעדת חוף (אנטוניו בנדרס הוא הבוס). בורדיין הצעיר, על פי עדותו, היה יהיר, עצלן ואנוכי. מאט ג׳ונסון (״הסרט המופרע בעולם״) ביים את הסרט הביוגרפי המפוספס מאוד הזה, שלא מצליח להסביר למה בורדיין הפך כה אהוב וכה מצליח כאישיות טלוויזיונית, ובעיקר מציג אותו כתינוק גבוה ומפונק.
