הקיצוצים והמלחמה הכניעו את הפרינג': אנסמבל אספמיה בסכנת סגירה
דליה שימקו ייסדה את האנסמבל לפני 23 שנה ועיצבה לו שפה אמנותית ייחודית המשלבת תיאטרון, מוזיקה וספרות - אבל קיצוצי משרד התרבות הורידו את התמיכה מ-480 אלף שקל לכ-350 אלף. "זה מפעל חיי", אמרה שימקו, שצברה חוב של 80 אלף שקל ופונה כעת לגיוס המונים
אחרי שנים של יצירה עצמאית ופעילות רציפה בזירת הפרינג' הישראלית, אנסמבל אספמיה ניצב בימים אלה בפני איום קיומי של ממש. המלחמה המתמשכת, לצד קיצוצים נרחבים בתקציבי התרבות והפגיעה המתמשכת בהכנסות, הותירו את האנסמבל במאבק הישרדותי ומעלים חשש ממשי לסגירתו - ולכן הוא פונה לגיוס המונים. עבור רבים מיוצריו ותומכיו, מדובר לא רק במשבר כלכלי, אלא בסכנה לאובדן של בית אמנותי ייחודי, שבמשך שנים העניק במה ליצירה מקורית, ניסיונית ורב־תחומית.
אנסמבל אספמיה נחשב לאחד הייחודיים בעולם הפרינג' הישראלי, בזכות יצירות המשלבות תיאטרון, מוזיקה, ספרות ואמנות. לאורך השנים העלה שורה של הפקות מקור שזכו להערכה בהן "חלום ליל קיץ", "המהפכניות", "אחוזת וייס", "השתקפויות", "חיי נישואים", "זמן געגוע" ועוד, וביסס שפה אמנותית עצמאית עם פרשנות מקורית לנושאים חברתיים ותרבותיים. בין השחקנים שהיו חברים בו במשך השנים נמנים אסתי זקהיים, אייל שכטר, שלום שמואלוב, עודד מנסטר ודליה שימקו.
שימקו היא גם המייסדת והמנהלת אמנותית של האנסמבל, והיום היא נאלצה בכאב רב לפנות לגיוס המונים. "לפני 23 שנים הקמתי את אנסמבל אספמיה מתוך אמונה עמוקה בכוחו של תיאטרון לגעת, לטלטל ולחבר בין אנשים", כתבה שימקו. "מאז יצרנו בית לתיאטרון עצמאי, אמיץ ובלתי מתפשר - בית שנתן מקום לקולות נשיים, לסיפורים שלא תמיד נשמעים, ולחגיגת השפה העברית. היום הבית הזה נמצא בסכנה קיומית. לאחר שנים של מאבק הולך וגובר להמשיך ליצור תיאטרון בישראל, אנו ניצבים בפני איום ממשי על המשך קיומנו".
שימקו פונה לקהל הרחב בבקשה: "אם מצאתם.ן באספמיה השראה, נחמה, מחשבה או התרגשות, אנא עזרו לנו להמשיך. כל תרומה היא הרבה יותר מסיוע כספי - היא אמירה שתרבות עצמאית, יצירה חופשית ואמנות חיה עדיין רלוונטיות ומשמעותיות. תודה מעומק הלב על האמון, התמיכה והשותפות בדרך".
תעשיית הפרינג' ספגה בשנת 2025 מכה חזקה בשל קיצוץ רוחבי בתמיכת משרד התרבות בקבוצות תיאטרון.לצד קיצוץ של כ-2 מיליון שקל, צורפו קבוצות נוספות לתמיכה מבלי להגדיל את עוגת התקציב, כך שחלקה של כל קבוצה קטן בהתאם לקריטריונים לתמיכה עליהם היא נסמכת. אספמיה היא מהקבוצות הוותיקות, המובילות והאיכותיות בישראל, והיא הולכת ונשחקת כבר הרבה שנים.
"האנסמבל ירד מתמיכה של 480 אלף שקל לשנה על ידי משרד התרבות לפני חמש שנים, עד לכ-350 אלף שקל השנה", סיפרה שימקו לכלכליסט. "התקציב שלי כיום לא רחוק מהתקציב שלי ב-2013. ב-2015 העליתי עם תקציב של 350 אלף שקל את "חלום ליל קיץ", אחת ההפקות המפוארות שלנו לאורך השנים עם 12 שחקנים. היום אני פחות או יותר עומדת על אותו תקציב ועברו יותר מעשר שנים. אז מה שאני יכולה לעשות עם התקציב הזה בלתי אפשרי".
בשנת 2018 עלתה "המהפכניות" שרצה עד היום בהצלחה. שימקו סיפרה כי "השחקנים בהצגה מקבלים 400 שקל להצגה, ומדובר על גוורדיה מבוגרת, לא כאלה שסיימו אתמול בית ספר למשחק – אסתי זקהיים, חי לויט, אייל שכטר, שלום שמואלוב. לא העליתי להם את השכר מ-2018 כי לא יכולתי. יש איזה גבול שאתה יכול למשוך. נוצרו חובות כיוון שהעלות של להריץ הצגה כמו מהפכניות היא כ-10 אלף שקל לערב. אין לי. גם אם הייתי מוכרת 90 מקומות בתמונע ב-80 שקל זה לא מכסה. תיאטרון אמנותי לא מכסה את עצמו, לא בפרינג' ולא ברפרטוארי. זה נתמך על ידי מדינות בכל רחבי העולם. בידור אמור להביא רווחים, אבל לא תיאטרון אמנותי".
שימקו מציינת שנוצרו שיבושים בתמיכה גם בשל כך ששנת 2024 לא היתה שנת הערכה בגלל המלחמה שהובילה לסגירת תיאטרונים בצפון ובדרום. על פי מבחן תמיכה בתאטרון פרינג' של משרד התרבות והספורט, שנת הערכה קובעת מספר משתנים, בהם ניקוד הפקות על פי קריטריונים שונים, בהם מספר הפקות, מספר הרצות ומורכבות הפקתית.
"ב-2024, שנת מלחמה, העליתי את 'הנערה', הצגה מושקעת לשמונה שחקנים", סיפרה שימקו. "אם זו היתה שנת הערכה, היא היתה אמורה לקבל ניקוד גבוה, וניקוד מכניס כסף. ברגע שהשנה נמחקה משנת הערכה, אז הפקה מהגדולות שאספמיה עשתה נמחקה. באותו רגע נוצר לי בור. יש לי היום חוב של 80 אלף שקל. כל זה בנוסף לתמיכה הנמוכה שאיתה אני אמורה להפיק הפקה חדשה, להחזיק את ההפקות הקיימות ולהחזיק צוות אדמניסטרטיבי, שיווק, רואה חשבון. זה בלתי אפשרי. גם התמיכה של עיריית תל אביב קוצצה כי נכנסו עוד גופי פרינג' . לצערי היא לא משמעותית מאוד אבל היא ירדה מ-49 אלף שקל ל-40 אלף שקל. כל אגורה במקרה של תקציב כל כך נמוך היא משמעותית".
הרגע שבו שימקו הרגישה שהיא לא יכולה להמשיך והיא פונה לעזרת הציבור הגיע בהדרגה. זה החל בכך שהבינה שירדה מרף ה-400 אלף תמיכה ממשרד התרבות; גם הירידה בהקצבה של עיריית תל אביב השפיעה, אבל הקש ששבר את גב הגמל היה השנה. "כתבתי מחזה עם עידו סתר, 'להרוג את מקבת'. זה מחזה לחמישה שחקנים. אי אפשר לעשות שנה אחרי שנה הצגות קטנות כי מבחינת הניקוד זה יוריד שוב את רף התמיכה. זה ביצה ותרנגולת. כתבתי מחזה שאני מאוד גאה בו וההפקה הזו דורשת במינימום 100 אלף שקל כדי להעלות אותה בצורה נורמלית - ואין לי את זה. אני יכולה לעשות כרגע הפקה של 50-40 אלף שקל גג. אני לא יודעת איך להמשיך לפעול אם אני לא משיגה את הכסף הזה. זה מפעל חיי".
סגירה של קבוצת תיאטרון בישראל היא הרבה יותר מהיעלמות של גוף אמנותי. מדובר באובדן של קול יצירתי, של בית לאמנים ושל מרחב המאפשר לסיפורים ולזהויות שונות לקבל ביטוי על הבמה. כאשר קבוצת תיאטרון נאלצת להפסיק את פעילותה בשל קשיים כלכליים, הדבר מעיד על השבריריות שבה פועלת התרבות העצמאית בישראל ועל הקושי לקיים יצירה לאורך זמן בתנאים של חוסר ודאות תקציבית. מעבר לפגיעה ביוצרים ובקהל, זה גם תמרור אזהרה לגבי היכולת לשמר תרבות, שהיא חלק בלתי נפרד מהחוסן של החברה הישראלית.
