בגיל 99 מל ברוקס עדיין קורע מצחוק
הדוקו החדש של ג’אד אפאטו על מל ברוקס הוא מכתב אהבה לגאון קומי. וגם כשגדולי הקומדיה לצידו, מסיינפלד ועד בן סטילר, ברוקס גונב את ההצג
המערכון שפרסם את מל ברוקס בשנות ה־60 נקרא "האיש בן ה־2,000" שאותו הוא ביצע עם הפרטנר שלו דאז, קרל ריינר. במערכון, ריינר ראיין את ברוקס כבן אדם שראה את כל ההיסטוריה לאורך ימי חייו ולא מאוד התפעל מהמאורעות שראה ומהאנשים שפגש. ג'אד אפטאו, שביים את הסרט התיעודי החדש על ברוקס, קרא לו "האיש בן ה־99".
ברוקס, יבדל"א, יחגוג ביוני הקרוב יום הולדת 100, והמערכון שהוא הגה עם ריינר, שהלך לעולמו ב־2020 בגיל 98, הולך והופך למציאות. ברוקס, שחתום על "ההיסטוריה המטורפת של העולם" כבמאי, תסריטאי ושחקן, היה שחקן ראשי בהיסטוריה המטורפת של המאה ה־20, ושיהיה בריא, הוא עדיין חי ובועט. סרט חדש שלו, "שיגעון בחלל 2", אמור לצאת השנה.
אפטאו, יחד עם מייקל בונפיליו, יצר סרט בן שלוש שעות וחצי על ברוקס, שעלה בשני חלקים בשירות HBO Max (אם התלבטתם האם לעשות לשירות מינוי ניסיון, הסרט הזה מצדיק אותו לגמרי). זהו מכתב אהבה קורע מצחוק שמדגיש שוב ושוב, להנאתי הרבה, את העובדה שההומור של ברוקס הוא קודם כל יהודי. הסרט, שגם מספר את סיפור חייו מלא הטלטלות של ברוקס - שנולד בברוקלין בשם מלווין קמינסקי — מזכיר שהאיש הזה גאון קומי. כשהוא יושב בפאנל לצד גדולי הקומדיה האמריקאית, הוא בקלות גונב מכולם את ההצגה.
ברוקס התחיל לכתוב מערכונים לבדרן האמריקאי סיד סיזר (בחדר הכותבים ישבו גם וודי אלן וניל סיימון) וזכה באוסקר על התסריט של "המפיקים", שהוא עבורי אחד הסרטים הכי מצחיקים שאי פעם נוצרו. אבל הוא זכה להצלחה כלכלית רק בגיל 48, כשב־1974 יצאו סרטיו "אוכפים לוהטים" ו"פרנקנשטיין הצעיר" ששינו את פני הקומדיה הקולנועית האמריקאית.
הסרט הזה הוא בראש ובראשונה עבור כל מי שעבר את גיל 50 וגדל על ההומור של ברוקס. הוא גם מנסה להסביר לדור צעיר איך ברוקס שבר מוסכמות כשהירבה לצחוק על היטלר ב"המפיקים" ויצר סרט אנטי־גזענות ב"אוכפים לוהטים", אבל כזה שמלא בשימוש ב"מילת ה־N". דייב שאפל מתראיין כמי שנותן לברוקס גושפנקה קומית להשתמש במילה הזאת, כיהודי לבן, ואולי מתוך חשש שדור המילניאלים ייחשף לסרטיו הישנים ללא הכנה מוקדמת וינסה לקנסל אותם.
אני לא הייתי צריך את הנוכחות של אדם סנדלר, ג'רי סיינפלד, בן סטילר, פאטון אוסוולד, איימי שומר, שרה סילברמן וקומיקאים רבים נוספים שיסבירו לי את הבדיחות של ברוקס. השיחה של ברוקס עם אפטאו ומאות קטעי הארכיון המבריקים, חלקם נדירים ונפלאים, עשו את העבודה וגרמו לי להתפקע מצחוק, גם מסצנות שאני כבר יודע בעל פה. "מל ברוקס: האיש בן ה־99" הוא לא רק ביוגרפיה ומחווה, אלא בגילו המתקדם זו יכולה להיות גם החבצלת שלו, הספד המוכן מראש שמדפיסים כשאדם מוכר מת. אלא שברוקס הוא השורד האולטימטיבי. אפטאו מראיין את דיוויד לינץ', שברוקס בחר בו לביים את "איש הפיל", רגע לפני מותו. רוב ריינר ז"ל, חבר קרוב של משפחת ברוקס, זוכה לדקות מסך משמעותיות, שמעניקות לסרט ממד טרגי לא צפוי ועצוב, ללמדנו שיש כאלה שמתים מוקדם מדי, ואחרים - כמו מל ברוקס - שאולי יחיו לנצח.
