"בחורים טובים 3": צפוי, נוסחתי - אבל עם לב
הסרט השלישי בסדרה מעביר את העלילה לניו יורק ומגייס את מייקל רפפורט כשחקן חיזוק. מתחת לנוסחתיות שלו, מסתתרת אמירה רומנטית כמעט חילונית
אם אתם מבין 300 אלף רוכשי הכרטיסים שראו ב־2022 את ״בחורים טובים״ וב־2024 את ״בחורים טובים 2״, אין שום סיבה, למרות תחושת דז׳ה וו חזקה, שלא תחבבו גם את ״בחורים טובים 3״. גם הוא כמו קודמיו מספק בידור סימפטי, משעשע, רומנטי ומלוטש מאוד. סרטי ״בחורים טובים״ הם אומנם מוצרים מסחריים נוסחתיים למדי, אבל בזכות הבמאי ארז תדמור יש בהם לא מעט כישרון קולנועי, ובעיקר לב נטול ציניות. סרטיו של תדמור נעים בין בידור אינטליגנטי, למשל ב״סיפור גדול״, ובין דרמות חברתיות כואבות כמו ״ארץ פצועה״ (שעליו זכה בפרס אופיר לבימוי) ו״סודה״.
״בחורים טובים״ הראשון שנוצר ביוזמתו של איש העסקים החרדי יקי רייסנר (שגם מגלם בסדרה את בעלה של השדכנית), היה ערבוב נדוש של יותר מדי בדיחות ממוחזרות מתוך 60 שנות קומדיות ישראליות עממיות, כמו סצנות לצופים שמעולם לא ראו סרטים. הסיפור על בחור הישיבה החרדי האשכנזי שצריך להעמיד פנים שהוא עיוור, כדי שיהיה לו סיכוי להתחתן עם בחירת לבו המזרחית, היה שרמנטי למראה, אבל מתסכל מרוב שהיה צפוי.
סרט ההמשך מלפני שנתיים, שהוא הטוב מבין השלושה, היה שדרוג משמעותי, בזכות טירוף כאוטי שניכרים בו גם ההומור, גם הדמויות וגם הצילום המסחרר של סער מזרחי. הסרט החדש מנסה להגדיל את ערכי ההפקה, וכמו כמעט כל הסרטים המסחריים של יונייטד קינג מהשנים האחרונות, מאז ״לשחרר את שולי״, מטיס את גיבוריו להרפתקה בחו״ל — הפעם בניו יורק. כשחקן חיזוק הובא מייקל רפפורט (״אפרודיטה הגדולה״), שמאז 7 באוקטובר היה אחד מכוכבי הקולנוע והטלוויזיה הבודדים שהתגייסו להגן על ישראל. כעת הוא הוזעק למילואים כדי להציל גם את הקולנוע הישראלי. רפפורט מגלם גביר חרדי שמנסה לפתות את ברוך (מאור שוויצר) לעבור לניו יורק כדי לעבוד אצלו, ובעצם לשדך בינו ובין בתו, ברכה. אלא שברוך מאוהב ברות (ניב סולטן), ועל גיבורנו להחליט מה חשוב לו יותר — כסף או אהבה. וכאן הסרט חוזר לטריטוריה צפויה.
למעשה ״בחורים טובים 3״ הוא לא באמת סרט המשך אלא ספין־אוף. הוא מתמקד בסיפורו של ברוך, דמות משנה בסרט הראשון. זה כאילו מארוול היו מחליטים לעשות ״איירון מן 3״ שעוסק רק בדמות של גווינת’ פאלטרו, בלי להביא בכלל את רוברט דאוני ג׳וניור אפילו לסצנה אחת. חבל, כי מבחינה קומית, הרגעים הכי מצחיקים בסרטים הקודמים היו של רועי אסף וגיא לואל, שנעלמו כעת לחלוטין.
כשמסתכלים על שלושת הסרטים ברצף מתברר שבסדרה שנוצרה מתוך ההוויה החרדית, מאת מפיק חרדי, יש אמירה רומנטית כמעט חילונית. שלושה סרטים שעוסקים בשידוכים במגזר, בעולם שבו אהבה וחתונה נקבעות על ידי הורים ושדכנים שאמורים לדעת טוב יותר מילדיהם מה טוב עבורם — ושלושתם דווקא חוגגים את האהבות הספונטניות, את האהבות ה״לא נכונות״ ואת העובדה שהשדכנים בעצם לא יודעים כלום. היהדות מדגישה את הבחירה החופשית שיש לאדם, ושזו אינה דת דטרמיניסטית. המפיק יקי רייסנר — בצעד אמיץ מצד אדם חרדי — קורא בסרטיו להחיל את הבחירה החופשית הזאת גם על אהבה ונישואים.
