זאתי במקלט: מצחיקני הרשת שעושים צחוק מהמלחמה
מצחיקני הרשת הגיעו למלחמה מוכנים ויוצרים סרטונים על הווי המקלטים, ריבים משפחתיים בדרך לממ"ד ואכילה רגשית; "אירועי קיצון נותנים המון חומר חדש. לוקח רגע להבין מה מצחיק בזה", אומרת הסטנדאפיסטית נגה ד'אנג'לי; "יש ביקורת על זה שאני עושה צחוקים אבל אני מרגיש שאני ממתיק את התרופה", אומר הקומיקאי גיא אורדיבר
גלילה קלה ברשת מגלה כי המלחמה הנוכחית מייצרת גם הרבה צחוקים. סרטונים על אכילה רגשית, על הטיפוסים שפוגשים במקלטים, על הדינמיקה המשפחתית החדשה שהמצב מייצר. אחד הסרטונים המשעשעים והוויראליים של הימים האחרונים שייך לדור עזאמי, שחקן ויוצר תוכן בן 30. על רקע צלילי הדנובה הכחולה, הוא מציג בפנטומימה סיטואציה המוכרת כמעט בכל בית. יש התרעה, צריך להיכנס למרחב המוגן, אבל אבי המשפחה לוקח את הזמן. עזאמי מגלם את הבן ההיסטרי ואת האב שבדיוק מוצא הרבה מאוד דברים לעשות, עד שכבר מקבלים אישור לצאת מהמרחב המוגן.
עזאמי הוא רב סרן במילואים במערך ההגנה האווירית. בבוקר, לפני שהוא עולה על מדים, הוא עושה סרטון משעשע "כדי לייצר אסקפיזם, לספק נקודת אור בחושך", הוא אומר, ואז הולך למילואים. "אני מרגיש מחויב לקהל העוקבים בטיקטוק וגם כקצין שיש לו משימה".
הסרטון על האבא הסרבן זכה ל־2.5 מיליון צפיות בתוך 48 שעות. "כולם הזדהו עם המערכון שבסרט. תייגו את הבעלים, הסבים והאמהות", הוא מספר בשיחת טלפון. "לכל אחד יש במשפחה את הטיפוס הזה. אצלי זה האבא. אמא שלי חרדתית, היא הראשונה בממ"ד. הוא עוד יוצא לראות יירוטים".
יש ימים שבהם לא תעלה סרטון מצחיק?
"אחרי הנפילה בבת ים, למשל, שבה נהרגו אנשים, נזהרתי מלהעלות תוכן אסקפיסטי. הצופים ממש מחפשים את זה. קשה להם כל הזמן לשמוע את ההודעות, והרשת מוצפת בתכנים כאלה. כיוצר אני מרגיש מתי נכון למנן את זה".
סרטון חדש עולה: "שלום לכולם. בואו ניישר קו. דברים שלא עושים: לא לשלוח סרטונים של 'זה הזמן לייצר שליטה באין שליטה, שגרה באין שגרה', די כבר! השגרה היחידה שלנו זה בין אזעקות להתרעות. בין לבין אני כלי קיבול של קמפרי... לא, גננת, לא לשלוח סרטון שלך מברכת ב'בוקר טוב'. לאאאא. כל מה שעבד בקורונה, לא לעשות. אם אתם רוצים לחזור לקורונה, תיכנסו לבידוד".
נגה ד'אנג'לי, סטנדאפיסטית, שחקנית ויוצרת תוכן, בת 42, בעיקר מדברת את כל המחשבות, החרדות והפחדים של אשת משפחה, בשיא גידול הילדים שלה. "מאז הקורונה אנחנו במצבים לא נורמליים", היא אומרת. "ונראה לי שאירועי קיצון נותנים המון חומר חדש. לוקח רגע להבין מה מצחיק בזה. זה בא ממועקה וקושי וגם מהעובדה שכל ההופעות שלי התבטלו. כעצמאית אני שוב עוברת תקופה קשה. כשאני מעלה את הסרטונים, הרבה מתחברות ומגיבות, זה נותן לי שקט ותחושה מאוד מספקת".
קלאבר של מקלטים
"אני כל כך שמח שהאיראנים עברו לאזעקות של שבע בבוקר. פותח לך את היום. זה אזעקה של בריאות. ריצה קלה למקלט. עושה לך איזה קפה אחר כך. זה לא אזעקות של הילדים של שלוש בלילה. אנחנו כבר לא בגיל של השלוש בלילה. מה, אני קלאבר של מקלטים? לא. זה אזעקה של אנשים רציניים עם משכנתא".
גיא אורדיבר, בן 37. קומיקאי ובעל משרד פרסום מתל אביב, יוצר סרטונים כבר 11 שנה. גם הוא, כמו ד'אנג'לי, קצת מובטל, ומנצל את הזמן לעשות סרטונים לרשת, 20 בשבוע. המציאות מייצרת סיטואציות מצחיקות, הוא מספר. כמו מפגש שלו ברחוב, בזמן אזעקה, עם מישהו שהכיר באזעקה קודמת במקלט. הוא שואל אותו אם הוא מצטרף אליו למקלט, והמכר החדש משיב לו שהוא מעדיף ללכת למקלט אחר, כי "יותר אווירה שם".
"עכשיו זה נהיה סוג של טרנד לעשות סרטונים על המלחמה", הוא אומר, "אבל אני עושה סרטונים שהם Real Time Marketing, כבר שנים. התחלתי כבר יומיים אחרי 7 באוקטובר. העליתי סרטונים של יואב גלנט מספר סיפורי ילדים. זה התפוצץ. היתה גם ביקורת על זה שאני עושה צחוקים בתקופה הקשה, אבל אני מרגיש שאני ממתיק את התרופה, עושה את זה בטקט, עוזר לאנשים להתמודד. אני לא שוחט פרות קדושות כי זה לא הזמן. היציאה מאזור הנוחות מוציאה ממני הרבה חומרים. מרוב שעמום אני פורה. אבל שיהיה ברור, אני רוצה שהמלחמה הזאת תיגמר".
זאתי במקלט
שחר כהן, יוצר תוכן וקומיקאי בן 35, מוכר כבר תקופה עם דמות "זאתי במשרד" שלו. כעת היא במקלט. לאלטר אגו שלו קוראים נופר לוי. נופר היא פשוט הוא בפאה של שיער שחור ארוך. זאתי מגיעה למקלט: "תראי אותו מפלרטט, אני לא מסוגלת. די, מלחמה, קצת לכבד. וגם יש לו מספיק זמן לשים חולצה, הוא מבחירה יורד ככה".
"נופר היא לא הישראלית המכוערת", הוא מקפיד לומר. "אני שומר על גבולות הגזרה שלה. יש לי צופים מכל העולם, ואני לא רוצה לגרום לאף אחד לא לאהוב אותנו". מאז 7 באוקטובר הוא מופיע בכל העולם עם מופע שנקרא "חיים שלי מיי לייף". "היא ואני הדמות היהודית הקומית הסברתית הכי מוכרת שיש בעולם. בכל מקום שיש בו יהודים, אני מופיע", הוא אומר.
"איראנים יקרים, לכוון למאיץ החלקיקים בוויצמן זה הדבר הכי מטומטם ששמעתי עליו. זה לא עובד. זה בכאילו. זה ליופי. זה אקססורי. שנתיים ניסיתי למצוא את הכניסה, ואין דלת", פנתה שחר הלוי לבכירים בטהראן אחרי הפגיעה בבניין במכון. הלוי, בת 31, ביולוגית וסטנדאפיסטית, סיימה את לימודי התואר השני בנוירו־אימונולוגיה במכון ויצמן. היא יצאה לשנה הפסקה לפני לימודי הדוקטורט. אחרי התואר השני החלה לעשות סטנד־אפ. עד המלחמה עם איראן העלתה לחשבון האינסטגרם בעיקר סרטונים מהופעותיה אבל כעת היא גם מעלה סרטונים הנוגעים למצב, המצחיקים הרבה מאוד אקדמאים בארץ ובחו"ל, וגם מי שלא עוסקים במחקר.
"מה קשור להרוג את החוקרים הראשיים של פרויקט הגרעין?", היא שואלת בסרטון ויראלי אחר שלה. "צר לי לבשר, אבל חוקר ראשי הוא הבן אדם שיודע הכי פחות על פרויקט שלא פורסם. הוא עסוק בגיוס גראנטים, בלערער לך על שאלת המחקר ולערער לך על קבוצת הביקורת. את יושבת פה ומסבירה לו שאת עשית את הניסוי ככה כי הוא אמר לך לעשות את הניסוי ככה, אבל הוא לא זוכר שהוא אמר לך לעשות את הניסוי ככה כי הוא לא יודע מי את בכלל".
"לפעמים קצת אסקפיזם הוא תרופה", היא אומרת. "הרבה אנשים שהמעבדות שלהם במכון נפגעו מצאו בזה משהו משעשע. התחושה עכשיו היא שהיקום קורס לתוך עצמו. האווירה הכללית במדינה היא שהיוצרים של הסרט הפסיקו להסתמך על הספר והתחילו לאלתר".
