סגור
חיפוש

יום השואה
יהדות אירופה הותירה מורשת של מקצוענות בכדורגל האירופי

את הספורט המקצועני הגדירו הנאצים "שחיתות יהודית" - בעיקר מכיוון שקבוצת הכדורגל היהודית, הכח וינה, היתה מחלוצות המקצוענות בכדורגל האירופי

הנאצים היו אובססיביים עם "טוהר", וזה היה נכון לתורת הגזע שלהם, אבל גם לכל אספקט אחר בחיים. לכן הם היו נגד ספורט מקצועני - כי לא היה "טהור". את המקצוענות בספורט תיארו הנאצים כ"שחיתות יהודית", הנוגדת את רוח הספורט. הם הפכו את כל הליגות ששיחקו תחת כיבושם לחובבניות, ובגרמניה לא היתה ליגה מקצוענית בכדורגל (לפי חוק) עד שנות השישים של המאה ה-20.
אחת הסיבות לכך שאנחנו לא ממש יודעים כמה שערים בדיוק כבש יוזף ביצאן - כביכול הכובש הגדול בכל הזמנים - נובעת מהעובדה שבמהלך המלחמה הוא היה כדורגלן חובבן בליגה חובבנית. במהלך הכיבוש הנאצי הוא עבד, במקביל לקריירת הכדורגל שלו, בחברת מתכות.
יש סיבה נוספת לכך שהנאצים היו נגד ספורט מקצועני. היהודים היו טובים בזה, והיו חלוצים בכל הקשור להפיכת הספורט למקצוע שאפשר להרוויח בו כסף. בהרבה מובנים, הם היו פורצי דרך בעולם הכדורגל המקצועני.
השראה ממקס נורדאו
סיפורה של קבוצת הכח וינה הוא על העצמת יהודים דרך ספורט מקצועני - ועל הדרך שבה האנטישמיות והנאצים ריסקו זאת.
המועדון הוקם ב-1909 בידי שני אנשי עסקים יהודים - פריץ לוהנר-בדה ואיגנץ הרמן קרנר. השניים שאבו השראה ממקס נורדאו, הרופא ההונגרי-יהודי שקרא להעצמת היהודים באמצעות הספורט ולאורח חיים בריא. הסטריאוטיפ האנטישמי לגבי היהודים היה שהם אינם טובים בעבודות פיזיות ובספורט, ורעיון "יהדות השרירים" של נורדאו שימש זרז להקמת אגודות ספורט יהודיות ברחבי העולם. אלה נשאו שמות מייצגי כוח ועוצמה: "מכבי", "שמשון", "בר כוכבא ברלין" ו"הכח וינה".
הכח וינה היתה מועדון הספורט היהודי המפורסם ביותר. לוהנר-בדה, שכתב אופרות, מיזג רעיונות מעולם הבידור בהליכי ניהול קבוצת הכדורגל שלו. קרנר, שהיה רופא שיניים בעל קשרים נרחבים בהתאחדות לכדורגל האוסטרית (בעיקר באספקט הרפואי), שילב בקבוצה אלמנטים רבים מעולם הרפואה והכושר. הקבוצה שלהם שיחקה במדי תכלת-לבן עם מגן דוד גדול בצד שמאל של החולצה, שבמרכזו האות H. מבחינת מיתוג היה קל מאוד לזהות את שחקני הכח.

1 צפייה בגלריה
קלפים ישנים של שחקני הכח וינה
קלפים ישנים של שחקני הכח וינה
קלפים ישנים של שחקני הכח וינה
הכח הוקמה כמועדון ספורט - לא כקבוצת כדורגל - ואפשר היה להירשם בו לקבוצוהת היאבקות, סייף, שחייה ועוד. בתחילת המאה ה-20 וינה היתה מרכז יהדות מהגדולים באירופה, שכן הגירה ממזרח היבשת הובילה לכך שכ-10% מאוכלוסיית העיר היתה יהודית. הכח נהפכה לנציגה שלהם בעולם הכדורגל - שהיה לענף הפופולרי ביותר באזור הדנובה, ואפילו האינטלקטואלים של בתי הקפה התאהבו במשחק של מעמד הפועלים הבריטי.
כמו מרבית האירופים, גם האוסטרים חיפשו דרך להתמודד נגד הכדורגל הבריטי, שהיה מקצועני מ-1899, ויהודי אוסטריה אימצו את המקצוענות גם בכדורגל שלהם. זאת בזכות חלוצי כדורגל יהודים כמו הוגו מייזל, שהביא רעיונות מחבריו בכדורגל האיטלקי והבריטי. הרעיון היה פשוט: אם רוצים להצטיין בתחום כלשהו, צריך להתאמן ולהקדיש לכך כמה שיותר זמן, ומה יותר טוב מאשר להפוך למקצוען בתחום? הכח ידעה לגייס את הקהילה היהודית הדינמית בווינה, וזכתה הודות לכך בהכנסות גבוהות ממכירת כרטיסים ובתרומות מבכירי הקהילה. הכסף הזה שימש לתשלומים הגבוהים שנתנה הקבוצה לכדורגלניה.
הקבוצה החלה את דרכה בליגה הרביעית ועלתה לליגה הראשונה אחרי שבע שנים. בעונת 1924/25 זכתה הכח באליפות הכדורגל המקצועית הראשונה של אוסטריה, עם כדורגל שתואר בעיתונים כ"יפהפה", "חדשני" ו"פורץ דרך".
הסיפור המפורסם ביותר ממשחק האליפות היה על השוער אלכסנדר פאביאן, ששבר את ידו, אך מאחר שבאותה תקופה חילופי שחקנים היו אסורים, התייצב בשער אחד משחקני השדה, בעוד פאביאן שיחק כשידו שבורה וכבש את שער הניצחון. בעונה לאחר מכן זכתה הכח באליפות השנייה שלה ברציפות.
הקבוצה התפרסמה בעולם בזכות הכסף הגדול ששילמה, ושיחקו בה היהודים המפורסמים ביותר - מקס גולד, מקס גרונוולד ויוסף אייזנהאור. השחקנים, כאמור, נהנו מסכומי כסף גדולים, והאימון היה, ככל הנראה, המתקדם ביותר בזמנו. אולם, האנטישמיות המשיכה לבעבע באירופה, והכדורגלנים היהודים הרגישו זאת במשחקים ובנסיעות ממקום למקום. בשלב מסוים חשו שחקני הכח מאוימים עד כדי כך בידי שחקנים ואוהדים במגרשים ברחבי אוסטריה, שהמתאבקים והמתאגרפים של מועדון הכח וינה החלו להתלוות אליהם למשחקי החוץ כשומרי ראש.
בזכות ההצלחה, הוזמנה הכח וינה למשחקים באירופה ובארה"ב, לגיוס כספים והפצת רעיון "יהדות השרירים". הכח היא הקבוצה האירופית הראשונה שניצחה קבוצה אנגלית באנגליה (1-5 על ווסטהאם), היא הביסה את סלאביה פראג - אולי הקבוצה החזקה ביותר באירופה באותם ימים, ובפריז היא שיחקה באחד המשחקים הראשונים בעולם תחת אור הזרקורים.
אוהדים הגיעו בהמוניהם כדי לראות את הכח, ששיחקה את הכדורגל הטוב ביותר בזמנו. וכמובן שהקהילות היהודיות בכל עיר הגיעו להפגין את תמיכתם הן ביציעים והן בתרומות. הטור המשיך גם מעבר לאוקיינוס האטלנטי - בדרום אמריקה ובארה"ב. יותר מ-240 אלף איש צפו בהם בטור בארה"ב, כולל 46 אלף איש במשחק אחד בניו יורק - שיא למשחק כדורגל בארה"ב עד שפלה הגיע לניו יורק קוסמוס בשנות השבעים. העיתונאים המקומיים התהלבו: "השחקנים של הכח הקפיצו את הכדור על הראש" ו"התמסרו זה עם זה במהירות".
הכח הפיצה את רעיון המקצוענות בטורים הבינלאומיים הללו. קבוצות מאוסטריה, צ'כוסלובקיה, אורוגוואי, קנדה, אירלנד וגם מישראל החלו במסעות משלהן ברחבי העולם, בזכות המסעות של הכח. באמצע שנות העשרים, לפי ההיסטוריון הבריטי וויליאם די באומן, כתבו עיתונים בגרמניה על כך שקבוצת הכח "הצליחה לבטל את האגדה על הנחיתות הפיזית של היהודים". אחרי הניצחון במסע לניו יורק, שיגר המנהיג הרביזיוניסטי זאב ז'בוטינסקי מכתב לקרנר ובו כתב: "אני עדיין תחת הרושם העצום של יום ראשון (הניצחון). עד כמה שזכור לי, זה עשרים שנה לא הייתי כה נפעם ונרגש. ברכותיי הלבביות ואיחוליי לשחקני הכח. אני גאה להיות בן דורם". פריץ לוהנר-בדה ואיגנץ הרמן קרנר השיגו בדיוק את המטרה שהציבו לעצמם.
אולם, הנסיעה לארה"ב גם פגעה מקצועית בקבוצה, כי השחקנים היהודים התלהבו מהאווירה נטולת האנטישמיות בניו יורק, ותשעה מהם החליטו להישאר בארה"ב, כולל בלה גוטמן - מי שיהפוך למאמן היהודי הגדול בכל הזמנים. העזיבה ההמונית הפכה את הכח וינה לקבוצה השלישית בגודלה בבירת אוסטריה - אחרי ראפיד ואוסטריה וינה.
ב-1938 הוביל האנשלוס - הסיפוח של אוסטריה בידי הרייך השלישי - לסגירת המועדון היהודי, ושחקניו ניסו לנצל את קשריהם ואת מקצועיותם למציאת קבוצות כדורגל באירופה. מקס שויר, הקפטן האגדי של הכח, ברח לצרפת והצטרף לאולימפיק מארסיי, בזכות חברו לשעבר בהכח, פרידריך דונפלד (שגם שיחק במכבי תל אביב). בעקבות הכיבוש הנאצי של צרפת, דונפלד הצטרף לרזיסטנס (תנועת ההתנגדות הצרפתית), ושויר נתפס בעודו מנסה לברוח לשווייץ.
שויר נרצח באושוויץ, ושישה שחקני הכח נוספים לא שרדו את המלחמה: אוסקר גרסגרון, ארנסנט הורוביץ, יוסף קוליסש, אוסקר פולאק, ארווין פולאק ואלי שונפלד. המייסד לוהנר-בדה הוכה למוות בידי שומר באושוויץ, והמייסד השני הרמן קרנר הצליח לברוח לישראל בשנות השלושים.
הכח נסגרה סופית ב-1949. בלי יהודים בווינה ובלי ממון, לא היתה לקבוצה משמעות. הכח רמת גן הוקמה 10 שנים לאחר סגירת הקבוצה בווינה. בתחילת המאה הנוכחית, בזכות כספים מתורמים אמריקאים, הצליחה הקהילה היהודית בווינה לרכוש את השטחים הישנים של הכח ולהקים את SC מכבי וינה, שמשחקת כיום בליגות החובבניות של אוסטריה.
היהודים לא טובים בספורט? אנטישמיות
אומרים על יהודים שהם אינם טובים בספורט, אך מדובר בשקר אנטישמי. היהודים מהווים 0.2% מאוכלוסיית העולם, אבל זכו ביותר מ-2% מהמדליות האולימפיות בהיסטוריה - אף שבמקומות רבים אסרו עליהם להתחרות. היהודים היו כוח אדיר בהפיכת ענפי ספורט למקצועניים ומקצועיים יותר. חלק מאמרגני האגרוף החשובים ביותר היו יהודים, וכך גם חלק גדול משחקני הבייסבול ומנהלי הבייסבול הגדולים עד היום. חלק גדול ממאמני הכדורסל, הג'רנל מנג'רים והבעלים של הקבוצות ב-NBA הם יהודים, ולפני מלחמת העולם השנייה חלק גדול מהאנשים החשובים ביותר בכדורגל האירופי היו יהודים.
כיום יותר מ-50% מבעלי הקבוצות ב-NBA הם יהודים, וחלק ניכר מבעלי הקבוצות ב-NFL וב-MLB הם יהודים. כ-35% מהבעלים של קבוצות הפרמיירליג - ליגת הכדורגל העשירה בעולם - הם יהודים. וכל זה הוא חלק מהמורשת העצומה של הכח וינה - וגם חלק גדול מהניצחון על הנאצים.
setTimeout(function() { let button = document.querySelector(".ArticleImageGalleryShareButtons .fbBtn") button && button.addEventListener('click', function(event) { window.dataLayer.push({ event: "Share_Events", Category: "Share", Action: "Photo Gallery", Label: "Facebook" }); }) button = document.querySelector(".ArticleImageGalleryShareButtons .twBtn") button && button.addEventListener('click', function(event) { window.dataLayer.push({ event: "Share_Events", Category: "Share", Action: "Photo Gallery", Label: "Twitter" }); }) button = document.querySelector(".ArticleImageGalleryShareButtons .mlBtn") button && button.addEventListener('click', function(event) { window.dataLayer.push({ event: "Share_Events", Category: "Share", Action: "Photo Gallery", Label: "Mail" }); }) button = document.querySelector(".share-icon.facebook") button && button.addEventListener('click', function(event) { window.dataLayer.push({ event: "Share_Events", Category: "Share", Action: "Photo Gallery", Label: "Facebook" }); }) button = document.querySelector(".share-icon.twitter") button && button.addEventListener('click', function(event) { window.dataLayer.push({ event: "Share_Events", Category: "Share", Action: "Photo Gallery", Label: "Twitter" }); }) button = document.querySelector(".share-icon.email") button && button.addEventListener('click', function(event) { window.dataLayer.push({ event: "Share_Events", Category: "Share", Action: "Photo Gallery", Label: "Mail" }); }) button = document.querySelector(".share-icon.print") button && button.addEventListener('click', function(event) { window.dataLayer.push({ event: "Share_Events", Category: "Share", Action: "Photo Gallery", Label: "Print" }); }) button = document.querySelector(".calcalistShare.fb") button && button.addEventListener('click', function(event) { window.dataLayer.push({ event: "Share_Events", Category: "Share", Action: "Photo Gallery", Label: "Facebook" }); }) button = document.querySelector(".calcalistShare.tw") button && button.addEventListener('click', function(event) { window.dataLayer.push({ event: "Share_Events", Category: "Share", Action: "Photo Gallery", Label: "Twitter" }); }) button = document.querySelector(".calcalistShare.mail") button && button.addEventListener('click', function(event) { window.dataLayer.push({ event: "Share_Events", Category: "Share", Action: "Photo Gallery", Label: "Mail" }); }) }, 3000);