שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
ספורט ישראלי

מפיז"ה לפיפ"א: בלימודים ובספורט, מבחן התוצאה לא מספיק

הידרדרות ישראל במבחני פיז"ה והירידה של הנבחרת בדירוג פיפ"א נעות בקווים מקבילים, שממחישים את קושי מערכות החינוך והספורט להוביל תהליכי למידה. כמו בכיתה, גם במגרש: האימונים צריכים להתמקד בהרבה מעבר למבחן התוצאה

ניב נחליאלי 07:3605.02.20

בסוף שנת 2019 התפרסמו ציוני פיז"ה, מבחן המועבר אחת לשלוש שנים על ידי ה־OECD - ונועד לבחון את ההישגים הלימודיים במדינות מפותחות. לטובת מי שפספס, ישראל במגמת ירידה בולטת, והפידבק המרכזי הוא שהתלמידים משננים חומר ולא מפתחים יכולות חקר וחשיבה עצמאית הנדרשים במציאות של ימינו. בקצרה, אנחנו מתקשים ללמוד, ומי שלא מפתח כישורי למידה נשאר מאחור. איך זה קשור לספורט? אולי נכון לשאול איך זה לא קשור לספורט, כיוון שגם בספורט נדרשת יכולת של למידה, ומועדונים מובילים בעולם הבינו מזמן שתפקידם הוא בהובלת תהליכי למידה ופיתוח ספורטאים חושבים.

 

בחינת המדינות שהצטיינו בשיעור השיפור במבחני פיז"ה אל מול השיפור בדירוג פיפ"א של נבחרות הכדורגל שלהן מעלה תמונה מעניינת. ההשוואה אינה "נקייה", כיוון שתקופת ההשוואה בדירוג פיפ"א אינה אחידה ויש גם מדינה אחת (מולדובה, מקום 4 בשיפור בדירוג פיז"ה) שמדשדשת לאורך זמן בדירוג פיפ"א, אך צפה כאן מגמה.

 

באופן דומה, מעניינת ההתאמה בין המדינות שהציגו את הירידה הגדולה ביותר במבחני פיז"ה בתחום הקריאה, לבין הירידה המקבילה שלהן בדירוג פיפ"א.

 

שחקנים צעירים בספרד. ברוב המקרים לא מבוצע תהליך הפקת לקחים מתוצאות המבחן שחקנים צעירים בספרד. ברוב המקרים לא מבוצע תהליך הפקת לקחים מתוצאות המבחן צילום: רויטרס

 

היכן נבחרת ישראל? אנחנו מקום 93 בדירוג האחרון של פיפ"א, ירידה של 77 מקומות בהשוואה לדירוג המחמיא (מחמיא מדי?) משנת 2008. חשוב לציין שאין כאן כדי להראות קשר סיבתי ונדרש מחקר מעמיק יותר (לדוגמה, השוואה על פני תקופת מחקר אחידה, שחקני נבחרות כדורגל ממדינות קטנות הרוכשים יכולות למידה במועדונים מובילים בחו"ל, ועוד), אבל המסר הוא פשוט וקצר – אנחנו מתקשים ללמוד והדבר ניכר בבתי הספר כמו גם במגרשי הכדורגל, וכנראה בעוד תחומים.

 

תוצאות עגומות

 

התוצאות הללו לא אמורות להפתיע את מי שמכיר את המערכות האלה. להלן דוגמאות מתחום החינוך ומתחום הספורט המציגות תהליכי למידה שבורים שמייצרים מציאות עגומה בישראל:

 

1. ניהול תהליכי למידה והפקת לקחים בסיסיים:

אם מטרת המבחן, בוודאי בכיתות הנמוכות, היא למידה ולא ציון גבוה, הרי שתהליך הלמידה אינו מסתיים במבחן עצמו. לפי לוגיקה זו, המורה אמור להגיש חזרה לתלמידים את המבחן עם הערות ולבקש מהם לתקן את המבחן כדי לוודא הפנמה של החומר הנלמד. הדברים מקבלים משנה תוקף במקצועות שבהם למידת שלב חדש מתבססת על למידה של השלב הקודם (חשבון, אנגלית וכו'). מה קורה בפועל? ברוב המקרים התלמידים מקבלים את תוצאות המבחן וממשיכים הלאה ללא תהליך של הפקת לקחים בסיסי. מדוע? כי אין זמן.

 

גם בגילאים הצעירים בכדורגל המטרה צריכה להיות למידה ללא קשר לתוצאה שהושגה בשבת. מה קורה בפועל? אתם כבר יודעים את התשובה כפי שמשתקפת במחלקות נוער רבות מדי בארץ.

 

2. למידה של המורה/מאמן:

מערכת החינוך מפעילה את מבחני המיצ"ב הידועים. אם מטרת המיצ"ב היא למידה, הרי כל מנהל בית ספר צריך לאתר את המורים שהשיגו תוצאות נמוכות, לשבת איתם ולברר כיצד הם יכולים להעלות את רמת ההוראה והלמידה בכיתה. דברו עם מנהלי בית ספר ותשמעו פחות או יותר שזה נכון, אבל לא מבוצע לעומק כי... אין זמן. כך גם הדבר לגבי צפייה של גורם מקצועי בשיעור של מורה ומתן פידבק. על הנייר זה קיים, אך בפועל מורים לאחר הסמכתם יכולים לסיים קריירה שלמה ללא פעם אחת שבה גורם מקצועי צופה ומעריך את יכולתם בפועל ומתקיים פידבק למטרת למידה ושיפור.

 

בספורט המצב חמור בהרבה: קורסי מאמנים שבהם כל הנרשמים מקבלים באורח פלא את התעודה הנכספת, יותר מדי הרצאות פרונטליות תיאורטיות, מאמנים רבים שלא קיבלו פידבק מגורם מקצועי מוסמך שצפה באימונים שלהם, ועוד.

 

מה אפשר לעשות?

 

לפי דו”ח מקינזי (2007) שכלל ניתוח גורמי הצלחה של מערכות החינוך הטובות בעולם, המסקנה המרכזית בדו"ח היתה כי "איכותה של מערכת חינוך אינה יכולה לעלות על איכות מוריה". כלומר, הדגש צריך להיות על המורה ועל שיפור איכות ההוראה. בהקבלה לספורט, המאמן הוא התפקיד החשוב ביותר והדגש צריך להיות על שיפור איכות האימון.

 

איך זה יתקיים? בהגדרה מחדש של קורסי המדריכים והמאמנים וכיצד מייצרים למידה משמעותית (רמז, לא בהרצאות פרונטליות), בליווי שיטתי של המאמנים בשטח על ידי מנטורים מוסמכים (המודל של ההתאחדות האנגלית שבישראל החלו לצעוד לעברו), בפיתוח יכולות חקר עצמי ואינטרוספקציה של המאמנים בשילוב אמצעים טכנולוגיים (בסינגפור מורה מקבל פידבק על בסיס שיעור מצולם, בצרפת המאמן מנתח את האימון של עצמו על בסיס וידיאו ומקבל פידבק מעמיתים), בחשיפה למאמנים מובילים (גם מענפים אחרים!) וצפייה מונחית בהם, בפיתוח יכולות ניהוליות של מנהלים מקצועיים במחלקות הנוער, ביצירת מפגשים בין מאמנים מענפים שונים לשיח מקצועי על בסיס קבוע (כפי שקורה בהולנד ובמדינות אחרות) ובעוד גורמים רבים אחרים המצריכים כמה כתבות בנושא.

 

בפעם הבאה שתראו קבוצה ישראלית מתקשה נגד קבוצה אירופית, אל תאשימו את השחקנים. הם הקורבן. הבעיה שמולה אנחנו עומדים היא מערכתית ומצריכה טיפול רחב ועמוק עם מטרה אחת: יצירת סביבה לומדת.

 

הכותב הוא יועץ ארגוני בספורט ובארגונים עסקיים, מוביל תוכנית לניהול ספורט בתואר שני למינהל עסקים בקריה האקדמית אונו.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x