שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
ספורט ישראלי

למה ליגת העל לא היתה מתקבלת לבורסה לני"ע?

שקיפות בעייתית, בעלים משונים, קבוצות גדולות שמפסידות כספים, וניהול שמותיר קבוצות בחסדם של "בעלי הון". אלה ממאפייניה של ליגת העל. ועכשיו אייל סגל עוזב את מכבי נתניה ומותיר הרבה שאלות לגביה, שאין מי שיענה עליהן

אוריאל דסקל 16:1502.02.20

בסביבות 1896 הנרי היינץ - התעשיין האמריקאי שהיה אחראי על אימפריית המזון שעדיין נושאת את שמו - דרש שהקטשופ שלו יימכר בבקבוק זכוכית שקופה. הסיבה היתה שחברות מתחרות השתמשו בבקבוקים או כלים לא שקופים כדי להסתיר את הקטשופ שלהן, שבגלל רגולציה מינימלית היה מלא ברעלנים ודברים לא קשורים כמו גבס, אבק, אבנים ועוד דברים שכביכול היו אמורים להיות חומרים משמרים.

 

היינץ התעקש שהמסר העיקרי בבקבוק זכוכית שקוף הוא יהיה הכוח העיקרי של החברה שלו. ואכן, בסוף הקטשופ של היינץ זכה להיות סטנדרט לאיכות. רגולציה קפדנית יותר של הממשלה בארה"ב הובילה למחיקת המתחרות, שבנו על הסתרת האבק, אבנים וגבס בקטשופ (ובעצם הרעלת הלקוחות), כחלק מהמודל הכלכלי שלהן. קטשופ היינץ הוא כיום הנמכר ביותר בעולם ומכירותיו עומדות על כ-650 מיליון בקבוקים בשנה במעל ל-200 מדינות ברחבי העולם.

 

במנהלת הליגות בכדורגל מתגאים - ובצדק - בפרסום סטטיסטיקות ונתונים רבים באתר המנהלת. גם את מספר האוהדים שמגיעים למשחק מפרסמים ומתגאים במיוחד בשבירת שיאים. ואולם, את הנתונים החשובים באמת שומרים בבקבוקים מזכוכית עכורה.

 

הדוחות הכספיים שמתפרסמים באתר המנהלת מעלים יותר תהיות מאשר עונים על שאלות. הדוחות הללו, לא מלאים ברובם, מלמדים אותנו שקבוצות גדולות כגון בית"ר ירושלים הפסידו כ-15 מיליון שקל בעונה שעברה ושהפועל תל אביב רשמה הפסד של כ-7 מיליון שקל.

 

אנחנו גם יודעים מהם על הפסדים של הפועל חיפה (1.8 מיליון שקל) ורווחים אצל בני יהודה (2.8 מיליון שקל), הפועל חדרה (2.8 מיליון שקל), מ.ס אשדוד (1.4 מיליון שקל) וסקציה נס ציונה (110 אלף שקל). שאר הקבוצות - כולל ענקיות כגון מכבי חיפה, הפועל באר שבע ומכבי תל אביב? אין דוחות עליהן כי חברי המנהלת, בעלי הקבוצות ,שינו את התקנון שמחייב שקיפות מינימלית כדי לא לחשוף את רמת ההשקעה שלהם בקבוצה.

 

 

אייל סגל אייל סגל צילום: עוז מועלם

 

שקיפות עכורה

 

מיטשל גולדהאר, לא אוהד מכבי תל אביב, משקיע מזמנו, כספו ורצונו במכבי תל אביב ובלעדיו הקבוצה כנראה תתקשה לעמוד על הרגליים במתכונת הנוכחית. הקבוצה אמנם נבנתה לעמוד בתנאי הפייר פליי הפיננסי, אבל עדיין תלויה בקנדי.

 

במכבי חיפה עשויים לרשום הכנסות נאות ביותר ממכירת כרטיסים ומנויים אך על פי כל הערכות יעקב שחר עדיין מכניס כסף רב שבלעדיו הקבוצה לא היתה יכולה להתמודד במכבי חיפה. גם הפועל באר שבע עדיין תלויה בהכנסת היד לכיס של אלונה ברקת.

 

מה משותף לגולדהאר, שחר וברקת? מלבד הכסף הגדול, כולם גם לא ממש אוהדים את הקבוצות שהם הבעלים שלהן. משה חוגג, לא אוהד בית"ר ירושלים, הראה שהוא מוכן להשקיע כסף בקבוצה אבל לא ברור עוד כמה זמן ירצה לעשות זאת - בטח כשקיימת אכזבה ממספר הצופים באצטדיון. אולי מדובר באנשי עסקים לגיטימיים אבל אנחנו לא באמת יודעים למה הם בוחרים להיות בעלים של הקבוצה ובגלל שקיפות בעייתית אנחנו לא יודעים מה הם כן מרוויחים מההזדהות שלהם עם הקבוצות.

 

הבקבוק עכור עוד יותר כשחושבים על הטיפוסים שמנהלים את הקבוצות. לא ברור בדיוק מה היכולות הכלכליות של האחים ניסנוב (הפועל תל אביב), כולם יודעים מה היכולות הכללית של איזי שרצקי אבל גם לכולם ברור שלמרות שהוא בעלים של עירוני קריית שמונה מאז תחילת שנות ה-2000, הקבוצה לא יכולה לעמוד על הרגליים בלעדיו; יואב כץ - שגדל בישראל וטס לארה"ב בשנות העשרים לחייו וכעת, איכשהו, מדבר עברית עם מבטא אמריקאי של יליד וושינגטון - כל כך לא אהוב על ידי אוהדי הקבוצה שלו, שרבים מהם החליטו להקים קבוצה חדשה; אשר אלון, לא אוהד את הפועל רעננה - אין לה הרבה אוהדים - הוא האיש החזק בקבוצה שבקושי מעניינת מישהו ברעננה; ברק אברמוב מבני יהודה הסתובב בשנה האחרונה בבתי משפט כשעל גבו חשדות שונים ומשונים; ג'קי בן זקן, האיש החזק במ.ס אשדוד, הורשע בעבר בשורה של עבירות ניירות ערך ומרמה, ולפני שנה, חדרה היתה כבר בדרך לפירוק על פי בקשת רשם העמותות אבל בסוף עניינים הסתדרו.

 

הקבוצה מנוהלת על ידי אורן גולן - אנחנו לא יודעים הרבה עליו. הקבוצה הזו - מעט מאוד אוהדים - במקום השישי בליגת העל. הפועל כפר סבא מנוהלת על ידי יצחק שום, שפיטר מאמן על כך שלא אפשר לנכד שלו לשחק. גם הוא מסוכסך עם אוהדי הפועל כפר סבא על מגוון נושאים.

 

בגדול, קשה מאוד להבין מדוע חלק מהבעלים הם בעלים של קבוצות בליגת העל אם הם רק מפסידים כסף (לפיהם ולפי חלק מהדוחות). האוהדים לא ממש מחבבים אותם ו/או הם לא ממש בונים משהו שיחזיק מעמד אחריהם.

 

הבעלים הטוב

 

ואז יש את אייל סגל, שבקיץ 2016, נכנס לניהול מכבי נתניה. סגל הוא איש עסקים שב-2016 מכר 60% מחברתו, מגאסון, לפי שווי חברה של 145 מיליון שקל, נכנס לקבוצה כדי להציל אותה מפשיטת רגל והעלמות מהמפה.

 

הוא אוהד הקבוצה. היה על היציעים לפני שאפילו חשב להיכנס לבעלות. הוא השקיע בין 10 ל-15 מיליון שקל מכספו כדי להתמודד עם הדרישות המקצועיות והכלכליות. הקבוצה שלו הפכה לקבוצה דרג ב' הכי טובה בישראל וגם הביאה לא מעט אוהדים לאצטדיון. ואולם, סגל שניסה להפוך את האוהדים לחלק מהבעלות בקבוצה, התעייף מההתנהלות של הכדורגל הישראל.

 

מהתנהלות חלק מהאוהדים, מהתקשורת ומהרשויות. הוא יעזוב את הקבוצה והכדורגל הישראלי יאבד את אחד מהבעלים היחידים בליגה שהוא בקבוצה שלו מתוך אהדה לקבוצה ולא אינטרסים אחרים שקשה להבין.

 

יש לציין שהצוות הניהולי של מכבי נתניה מאוד מצומצם וזה גם תורם לעתיד הלא ברור של הקבוצה. אבל בסופו של דבר, אם בהחלט סגל יעזוב כפי שהודיע היום - אז הכדורגל הישראלי מאבד בעלים טוב באופן יחסי.

 

אם ליגת העל היתה חברה, כשכל בעלים של כל קבוצה הוא חבר דירקטריון בה, ספק גדול אם היתה מקבלת אישור להיסחר בבורסה לניירות ערך. מודל כלכלי חלש, הרבה דירקטורים שפשוט לא היו מקבלים אישור להיות בעלים של חברה ציבורית והתשקיף היה מגלה הרבה דברים בעייתיים וגורמים שעשויים להשפיע על עתיד החברה. וכמובן השקיפות הפיננסית והניהולית - שקיפות עכורה.

 

וזה בסך הכל די אירוני שליגה שמקבלת חסות מהבורסה לניירות ערך, לא היתה יכולה להיסחר בבורסה לניירות הערך.

x