שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
רכישות

"הדורסנות" של יובנטוס היא רק תסמין לשוק מקולקל

הפערים הכלכליים מפרים כל איזון תחרותי שיש בכדורגל האיטלקי, אירופאי והעולמי. הפערים הכלכלים הללו נוצרים בעיקר בגלל שוק העברות השחקנים

אוריאל דסקל 14:1921.02.19

בפרויקט שהכינו בעיתון הספורט הצרפתי, ל'אקיפ - עשו רשימה של הקבוצות בעלות ההכנסות הגבוהות ביותר בעולם הכדורגל לפני 30 שנה. דומה מאוד לליגת הכסף של דלויט - רק של 1989. אז במקום הראשון ברשימת המועדונים העשירים, עם הכנסה של 44.1 מיליון דולר, עמדה מילאן הגדולה של אריגו סאקי וסילביו ברלוסקוני. במקום השני ישבה ברצלונה של יוהן קרויף עם הכנסות של 31.3 מיליון דולר. במקום השלישי נאפולי של דייגו מראדונה (31 מיליון דולר) ואת החמישייה הראשונה סגרו האימפריות האיטלקיות הנוספות: אינטר (28.3 מיליון דולר) ויובנטוס (25.3 מיליון דולר). ריאל מדריד (23.9), רומא (20.9), בורדו (17.9), פיורנטינה (17.7) ומארסיי (17.6) סגרו את העשירייה הראשונה הראשונה. 6 מ-10 העשירות ביותר היו איטלקיות.

 

 

 

 

יובנטוס נגד אתלטיקו מדריד. יובה דומיננטית בסריה A יובנטוס נגד אתלטיקו מדריד. יובה דומיננטית בסריה A צילום: גטי אימג'ס

 

כמה הכל השתנה מאז. ב-1989 רוב הכסף של הקבוצות הגיע ממכירת כרטיסים, השחקנים לא שלטו בגורלם בגלל שהיו שייכים כנכסים לקבוצות גם לאחר שהחוזים שלהם הסתיימו, היו רק 2-3 זרים בכל קבוצה. הקבוצות האנגליות הורחקו מאירופה בגלל אסון הייזל והתבוססו בדם של אסונות הילסבורו וברדפורד. 30 שנים אחרי וברצלונה עדיין במקום השני בליגת הכסף - וזה בערך הדבר היחיד שנשאר כמו פעם. ריאל מדריד ראשונה ואין אף קבוצה איטלקית ב-10 הקבוצות המכניסות ביותר באירופה. אפילו יובנטוס - שמכניסה 57% יותר ממה שהאיטלקית השנייה ברשימה מכניסה (רומא) - לא מצליחה לפרוץ את העשירייה הראשונה שבה יש דומיננטיות אנגלית מוחלטת. כל 6 הקבוצות הבכירות באנגליה, בלי קשר לאם הן בליגת האלופות או לא, מכניסות יותר כסף מיובנטוס. הסיבות לכך רבות אבל הסיבות העיקריות לדומיננטיות הכלכלית של האנגליות הן הסכם טלוויזיה גדול והעובדה שלרוב הקבוצות האנגליות יש בעלות מלאה על האצטדיון שלהן. אלו דברים שסייעו לאנגליות להשתלט על שוק העברות השחקנים וגם שוק המאמנים, וכעת נראה שהאנגליות הולכות להשתמש בסכומים הגבוהים ביותר שלהן כדי להביא את מנהלי הספורט הבכירים ביותר באירופה.

 

חזרה ל-1989, הליגה האיטלקית היתה אז בשיאה הכלכלי והמקצועי. התחרות היתה קשה (6 אלופות שונות בעשור שלפני), שיחקו אצלה השחקנים הטובים בתבל, המאמנים האיטלקיים נחשבו למאמנים הטובים והמתקדמים ביותר בעולם ובעלי הקבוצות היו אנשי עסקים איטלקיים חזקים עם קשרים קודמים למועדון או כאלו שמנסים להשיג הכרה ופופולריות. סילביו ברלוסקוני היה הטייקון הראשון שגלש על גלי האהדה של הכדורגל ומילאן שלו עד שהגיע לראשות הממשלה - הבעלות שלו היתה אסטרטגית-פוליטית והיוותה השראה לרומן אברמוביץ' ובהרבה מובנים גם לקטאר ואבו דאבי. ואולם, הרבה מהעושר הזה של איטליה בשנות השמונים והתשעים נבנה על תשתיות פיזיות רעועות ותשתיות אנושיות מפוקפקות (שחיתות). התשתיות הללו קרסו בעשורים שעברו ומ-1992 החלו בפרמיירליג לשאוב את הכישרונות מאיטליה בפרט ומאירופה בכלל. איטליה עצמה עברה כמה סערות פוליטיות וכלכליות שהותירו מועדונים רבים שבורים, ללא בעלים וללא תשתיות שאפשר לבנות עליהן את העתיד.

 

 

כריסטיאנו רונלדו ביובנטוס. דומיננטיות כריסטיאנו רונלדו ביובנטוס. דומיננטיות צילום: Marco Luzzani

 

בעיה גדולה שלובשת פסים

 

אחרי שנים קשות מבחינה כלכלית באיטליה, הליגה האיטלקית נראית בדרך למעלה. מספר בעלי הון זרים השתלטו על קבוצות, מספר קבוצות השיגו שליטה על האצטדיון שלהן ובאופן כללי, ההכנסות עולות מדי שנה. ואולם, כפי שאמר קאפו - מגן נבחרת ברזיל האגדי לשעבר ומגן רומא: "כדי שהסריה A תחזור לימי התהילה שלה, היא צריכה להתחיל להשקיע ברכישת שחקנים טובים שוב פעם". האם זה אפשרי? כעת, בעידן הפייר פליי הפיננסי - רגולציה שמונעת מקבוצות להוציא יותר ממה שהן מכניסות - התקרה על קבוצות הסריה A גבוהה כמו הסכם הטלוויזיה שלה (שהוא קטן בהרבה משל הפרמיירליג). כלומר, קשה לראות את זה קורה. כמו כן, רומא עדיין בחובות שהבעלים האמריקאי ג'יימס פאלוטה השקיע רבות בלצמצם אותם אך אלו נותרו ומקשים על ניהול מאוזן (כמו כן, הקבוצה עדיין לא התחילה את המעבר לאצטדיון החדש שהובטח לפני הרבה זמן). אינטר בבעלות של סונינג הסינית ומנוהלת על ידי בפה מארוטה המצוין, אך הפרויקט שם עדיין לא על אדמה יציבה מבחינה ניהולית וגם פיננסית ולא ברור כמה סונינג מוכנה להשקיע בהרפתקה האיטלקית שלה. מילאן, שהיתה בבעלות הונאה סינית נמצאת כיום בבעלות קרן הון גידור, אליוט מנג'מנט, שעושה את הקולות הנכונים בכל הקשור לניהול הקבוצה - אבל די ברור שיש גג מאוד קשיח על ההשקעה שלה בקבוצה. נאפולי מנוהלת מצוין אבל משחקת בחורבה. לאציו, גנואה, אטאלנטה, סמפדוריה - אלו קבוצות שרק יכולות לחלום על הכנסות כמו של קריסטל פאלאס, ברנלי, ווסטהאם, ניוקאסל. ויש עוד בעיה, היא גדולה ולובשת שחור ולבן: יובנטוס. או יותר נכון, הדומיננטיות של יובנטוס.

 

יובנטוס עומדת כיום בראש טבלת הסריה A עם פער של 13 נקודות מהמקום השני, נאפולי. בעידן 3 הנקודות, רק פעם אחת היה פער גדול יותר בין המקום אחרי 24 מחזורים. זה קרה בעונת 2006/07 כשאינטר הובילה בבטחה את הליגה על פני רומא ב-14 נקודות. זו היתה עונה מוזרה במיוחד מאחר שיובנטוס הורדה לסריה B בעקבות פרשת קאליצ'יפולי. את הדומיננטיות הכלכלית שלה יובנטוס השיגה בזכות עבודה מצוינת של ההנהלה הספורטיבית והכלכלית. הנהלה שהובילה לבניית אצטדיון פרטי ליובנטוס ופעלה בצורה חכמה ואגרסיביות בשוק העברות השחקנים. לצד החתמתות שחקנים מבריקים בחינם, יובנטוס גם הפעילה את השריר הפיננסי שלה בשוק העברות השחקנים כדי להשיג מה שהיא רוצה מהיריבות. גונסאלו היגוואין, למשל, הצטיין במדי נאפולי, נרכש על ידי יובנטוס ובסופו של דבר שודרג לכריסטיאנו רונלדו בסכום שרק קבוצה אחת באיטליה, יובנטוס, יכולה להוציא. מיראלם פיאניץ', הלב הפועם של רומא, הובא גם כן לטורינו, פאולו דיבאלה נרכש מפאלרמו ושחקנים צעירים ומוכשרים הובאו מפיורנטינה, מילאן, אטאלנטה ועוד. הקבוצה מנהלת סגל עצום ומשאילה שחקנים לכל איטליה ואירופה. היא גם שולטת, באחוזים ניכרים בשחקנים צעירים ברחבי הכדורגל האיטלקי. יובנטוס שולטת ב"מרקאטו" ולכן שולטת בכדורגל האיטלקי. אה, והקבוצה בדרך לאליפות 8 ברציפות.

 

העידן הכי פחות תחרותי בכל הזמנים

 

תמיד היו קבוצות גדולות וקבוצות קטנות בכדורגל - ואולם נראה שאנחנו בעידן כיום בו האיזון התחרותי נמצא בשפל כל הזמנים. זה קורה באיטליה ובכל אירופה. גוף המחקר CIES Football Observatory אסף נתונים מהליגות האירופאיות בין העונות ל-2008/09 ל-2018/19 והראה ש"הפערים הכלכליים הגדלים משפיעים על חוסר האיזון המקצועי" וש"ריכוזיות המשאבים משפיעה באופן ישיר על ריכוזיות הכישרונות". ב-CIES בדקו, למשל, את אחוז הנקודות של האלופות. הוא עלה בשנים האחרונות עלה ב-2% ל-74.5% בכל אירופה, כשבחמש הליגות הגדולות שיעור הנקודות עלה ב-10% ל-83.3%. באיטליה אחוזי ההצלחה של האלופות עלה ב-8% ל-81.8%, מבין כל הליגות האירופאיות, רק בצרפת הוא עלה יותר (10%). משחקים שמסתיימים עם פער של יותר משלושה שערים גם כן מצביעים על חוסר איזון ספורטיבי. ואכן, באופן כללי, באירופה אנחנו רואים שכיום 15.3% מהמשחקים מסתיימים עם פער של 3+ שערים. עלייה מ-14.3% מלפני עשור. באיטליה 13.7% מהמשחקים מסתיימים בפער של 3+ שערים, שזו עלייה של 3.2% בעשור האחרון. רק בהולנד, פורטוגל וצרפת היתה עלייה גדולה יותר. אגב, לפי כל המדדים - ליגת האלופות היא "הליגה" הכי פחות מאוזנת מבחינה מקצועית, רבות בגלל שהפערים העצומים בין הקבוצות הגדולות של אירופה לקבוצות מהליגות הבינוניות והקטנות באירופה.

 

קטסטרופה בשורשים

 

המצב בסריה A עוד סביר - כי הכסף שמטפטף מהלמעלה של שוק העברות עוד מגיע מדי פעם לקבוצות הבינוניות. בליגות הנמוכות קבוצות קורסות כלכלית ויוצרות מצבים מביכים מבחינה ספורטיבית. למשל בסריה C פרו פיאצ'נזה נזרקה מהליגה לאחר הפסד 20-0 ביום ראשון האחרון. הקבוצה קרסה כלכלית ולא הצליחה לשלם לשחקניה מאז אוגוסט. אחרי שלא עלתה לשלושה משחקים ורשמה 3 הפסדים טכניים, היתה חייבת לעלות למשחק בשביל לא להיזרק מהליגה ועלתה למשחק עם שבעה שחקני נוער ומסז'יסט בן 39 - המינימום המתבקש. מי שנרשם כמאמן היה נער בן 19. הם הפסידו 20-0 כאמור ונזרקו מהליגה בכל מקרה על ידי ההתאחדות לכדורגל. הפארסה הזו לא כל כך נדירה בליגות הנמוכות באיטליה. אפילו בפסגת הסריה B קורים דברים שנראים כמו סרט איטלקי זול משנות השבעים. בדצמבר האחרון חברת השקעות בריטית שילמה 10 יורו עבור רכישת פאלרמו מידיו של מאוריציו זאמפריני. פאלרמו, שהיתה חברת קבע בסריה A, נשלטה על ידי זאמפריני "הצבעוני" מאז 2002 שהיה חייב למכור את המועדון בגלל חובות של יותר מ-22 מיליון יורו. החוב היה משהו שהחברה הלונדונית - בראשותו של דין הולדסוורת', שחקן ווימבלדון לשעבר, לא היתה יכולה להתמודד איתו ובשבוע שעבר הקבוצה נמכרה לדניאלה דה אניילי וריו פוסקי בסכום לא ידוע (כנראה בחינם). הקאץ'? שני האנשים ניהלו בעבר את הקבוצה בתקופתו של זאמפריני, כך שאין ספק מי מאחוריהם. אגב, זאמפריני בעצמו לא יכול לשלוט במועדון מאחר שהוא במאסר בית וככל הנראה יורשע בהלבנת הון והונאה כלכלית. פאלרמו היתה קבוצה חשובה בסריה A עד לא מזמן. וכאמור, קבוצות רבות באיטליה סובלות מאותו סוג של חוסר יציבות ניהולי וכלכלי, שלא לומר פלילי - ולעיתים הקבוצות היחידות שנהנות מיציבות כלשהי הן אלו שבבעלות גורמים מהעולם התחתון, שמנצלים את המצב הכלכלי הקשה של השחקנים ושל הקבוצות כדי להטות משחקים ולהרוויח בשוק ההימורים.

 

אם חשבתם שכאן נגמרים הקורבנות של חוסר האיזון התחרותי בתעשיית הכדורגל בכלל ושוק העברות השחקנים וצבירת הכישרונות והנכסים של הגדולות בפרט, אז השבוע הודיעו בפיפ"א שמועדונים ברחבי העולם - בעיקר בדרום אמריקה ואפריקה - איבדו יותר מ-300 מיליון דולר בשוק העברות השחקנים. המועדונים גידלו שחקנים שנהפכו למוצלחים באירופה ואולם לא נהנו מתשלומי סולידריות כאשר אלו נרכשו על ידי המועדונים הגדולים בעולם. לפי החוקים של פיפ"א, כל מועדון שמגדל שחקן רשאי לקבל אחוז כלשהו ממכירתו - אלו סכומים שיכולים לסייע מאוד למועדונים בעלי הכנסה קטנה. ואולם, רק מועדונים שבהם גדל השחקן מגיל 12 נהנים מאיזשהו סכום ולעיתים רבות מאחר שתשלום הפיצויים אינו אוטומטי, מועדונים פשוט לא מקבלים את מה שמגיע להם. לפי קימברלי מוריס, האחראית של מערכת העברות השחקנים של פיפ"א, "יש בסביבות 300 מיליון דולר שלא הגיעו לקבוצות".

 

מי כן מרוויח מהשוק? סוכנים שמחזיקים בקשרים המתאימים במועדונים הנכונים. בשנה שעברה, למשל, הם הרוויחו 548 מיליון דולר בשוק העברות השחקנים. המועדונים שגידלו את השחקנים בגיל צעיר היו אמורים לקבל פיצויים בסך 90 מיליון דולר. וסביר להניח שלא כל ה-90 מיליון הללו יגיעו לאן שהם צריכים להגיע. כאמור, יש הרבה כסף בכדורגל - הוא פשוט מרוכז למטה ומעט מאוד ממנו מטפטף למטה ומגיע לשורשים.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x