זו הפרסומת שקנתה אותי בסופרבול: I Don’t Do Happy
הסופרבול. המשחק, המחצית, הבירות, הפיצות, הכנפיים. אי גט איט. וכמובן ה-פ-ר-ס-ו-מ-ו-ת. פאן. פאן גדול עם יותר מ- 100 מיליון צופים. כל הפרסומות הולכות על פאן ובגדול. אחרי הכול זה אירוע הבידור בשידור חי, הגדול ביותר של אמריקה. יותר מגמר NBA, יותר מהאוסקר. יותר מהפרק האחרון של "שובר שורות" או "משחקי הכס".
ובכן, פאן בפרסומת זה נחמד, אולי אפילו חשוב. אבל בעיניי רעיון נשאר הרבה יותר מאשר פאן רגעי. לכן אני אוהב לראות בסופרבול פרסומת שמגיעה עם רעיון שנשאר מעבר ל-גיחי-גיחי של דקה ושריפה של 15 מיליון דולר. מישהו אמר הסופרבול של 1984, עם השקה של המקינטוש של Apple?
ואת הפרסומת של TurboTax הכי אהבתי השנה.
רחוב. לילה. גשם. מה גשם? גשם בלהות? השחקן זוכה האוסקר, אדריאן ברודי, צועד לו ומלמל לעצמו על החיים הקשים... ״מוות ומיסים הם הדברים הבטוחים היחידים בחיים״... ״תתאפסו״ הוא קורא לנו או לעצמו…
אבל הבמאי לא מבין. מה פתאום גשם ומה פתאום דרמה.
ברודי בשלו – שחקן מיוסר שמשחק את עצמו – ומיוסר כמו מיוסר ״אני רוצה שירגישו את הכאב!״ הוא אומר בכאב, והלקוחה מסבירה לו מנגד, ״הוצאנו את הכאב״.
״בוא נעשה שוב״ אומר הבמאי ״אבל הפעם עם חיוך ותהיה שמח...״
לא ברודי ... שמדרמט מלשון דרמה ומכריז-מתריס ”I don’t do happy”
אדריאן ברודי אינו סתם שחקן. הוא ההוא מהסרט זוכה האוסקר ״הברוטליסט״, סרט קשה אך קשה מאוד, שבו ברודי משחק אדריכל בעל חזון, מיוסר ועקשן שנלחם בכל הבינוניות והפופולריות מסביב. כל מה שסביבו הופך לדרמה אחת גדולה. עקשן זה קשה. בשחור לבן, קשה אפילו יותר.
לא, הוא מסתכל על הבמאי בחוסר הערכה אומנותי, הוא לא מוכן לעשות את זה. ועוזב את הסט…
עבור הפלטפורמה TurboTax שמאפשרת לטפל בתשלום מיסים ללא כאב וללא סטרס, מדובר ברעיון מושלם, שמעצים את היתרון היחסי עליו הם מדברים. אין אצלם דרמה.
האם יש כאן גם פאן? בוודאי. אבל קודם כל יש משהו אחר.
רעיון שנחרט. מסר מהדהד. יתרון שקיבל האדרה.
האם יש כאן סלבריטי? כן. אבל עם אבל גדול. חיבור מדויק שמנצל עד תום את מה שברודי השחקן מייצג. האם היה אפשר ללהק סלב אחר בתסריט הזה? האם עם מאט דיימון זה היה עובד? ג׳ורג׳ קלוני? אולי בן סטילר. טוב הוא תמיד גונב את ההצגה. אבל לא. זה לא היה עובד מכיוון שיש רעיון בליהוק של אדריאן ברודי. ולא כניעה לז׳אנר המאוס של הדבקת סלבריטי בכל מחיר.
האם יש כאן שיר? לא. לא צריך. אבל יש רעיון. דרמה. וסיפור.
״אם אין דרמה״, אומר ברודי ויוצר אחת כזו עם צאתו + שובר משהו בדרך, ״אז אין אדריאן ברודי.״ הוא אומר במודעות עצמית מודעת לעצמה, ״אני יכול לשלם על זה״ (על הפריט שנשבר) הוא מרגיע את הצוות.
כל מילה במקומה. והכול לטובת הרעיון והיתרון. נהדר ממש.
יוצרים: R/GA ניו יורק
