דעה
הזעם על יינון מגל יחלוף, הבמה שלו - תישאר
אחרי שכינה שורדי שבי ובני משפחות שכולות "אנשים מתועבים" ועקץ כי הדבר היחיד שיכול למחול להם, זה אם הם יצביעו לנתניהו בקלפי בבחירות, שוב התעוררה סערה סביב מגל. אבל הניסיון מלמד שהזעם יחלוף, בעוד הרשות השנייה, המפרסמים והקולגות שמעניקים לו במה יתקשו - או לא ירצו - לגבות ממנו מחיר ממשי
לאורך השנים, "זכינו" למגוון מתקפות מצד ינון מגל, מי שהיה פעם במרכז המיינסטרים הישראלי, והיום משמש כטאלנט הראשי של ערוץ 14. בימי המחאה נגד ההפיכה המשפטית, הוא תקף את המוחים, קרא להם לרדת מהארץ, שגם כך "מקיאה" אותם. "אני בז לכם, אתם חבורה של אנשים מופקרים", הוא אמר על הטייסים שאיימו להפסיק להתנדב למילואים אם קידום ההפיכה יימשך. אחרי ה-7 באוקטובר מגל תקף את המפגינים למען שחרור החטופים, ובין השאר כינה את ההפגנות (שאחרי שחרורם העידו חטופים על הכוח והחיזוק שהעניק להם בשבי) כ"קמפיין לטובת חמאס".
ייתכן שהכל מתגמד לעומת האמירה של אתמול. בתוכנית הרדיו שלו ברדיו 103, תקף מגל את החתומים על הספר "בנימין נתניהו מר הפקרה - מורשתו של נוטש החטופים", ובהם שורדי שבי ומשפחות שכולות. "מדובר באנשים מתועבים, מתועבים, שהדבר היחיד שיכול למחול להם, זה אם הם ישלשלו את הפתק 'מחל' לנתניהו בקלפי בבחירות", השתלח מגל. בהמשך הקריא מגל את שמות החתומים על הספר, על מנת שלא יהיה ספק מי המתועבים בעיניו, ובהם עפרי ביבס, אחותו של שורד השבי ירדן ביבס שרעייתו שירי וילדיהם הקטנים אריאל וכפיר נרצחו בשבי בעזה; איל אשל, שבתו רוני נרצחה בחמ"ל בנחל עוז ועינב צנגאוקר, אמו של שורד השבי מתן.
אפילו במציאות שבה משפחות חטופים ספגו קללות ואלימות כבר בימים הראשונים שאחרי ה-7 באוקטובר כאשר העזו לצאת לרחובות בדרישה לפעול לשחרורם, מדובר באמירה קיצונית שהלהיטה את הרוחות בקרב הציבור. אבל השאלה המהותית היא: מה יקרה אחרי שהזעם הראשוני יתקרר והרוחות יירגעו? התשובה העצובה היא, כמו שאנו לומדים מהתבטאויות העבר של מגל, היא: כלום. הוא ימשיך לשדר, לתקוף, ללעוג ולבוז, ורדיו 103 וערוץ 14 ימשיכו לתת לו את הבמה לעשות זאת. יש מספר גורמים שאמנם יכולים במעשיהם להקטין את הסיכוי לכך, אבל הסבירות שיפעלו בנחרצות נמוכה.
הגורם הראשון והמתבקש הוא הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, הרגולטור של רדיו 103 וערוץ 14. הכוח של הרשות אמנם מוגבל - היא לא יכולה להורות לגופים להוריד את מגל משידור והסמכות שמוקנית לה לסגור גופי שידור רלוונטית למקרים קיצוניים הרבה יותר ומורכבת ליישום. סנקציות רכות יותר, כמו קביעת הפרה והוצאת נזיפה לגוף השידור או חובת פרסום התנצלות בשידור, הן סמליות בעיקרן. עם זאת, הרשות יכולה להפעיל כלי כלכלי של שלילת דקות פרסום, מהלך שיכול להביא לפגיעה כספית של עשרות עד מאות אלפי שקלים בהכנסות גוף השידור.
אמנם הליך הטלת הסנקציה הוא ממושך, אבל לו היתה הרשות בוחרת לנקוט בו באופן עקבי ותקיף, הצטברות המקרים שבהם היה מעורב מגל היתה מייצרת משקל כספי כבד לגופי השידור שבהם הוא עובד, אולי מספיק על מנת לשקול אם העסקתו כדאית (לפחות כשמדובר ב-103). ואולם, במקרים קודמים גם כשפעלה הרשות במענה לתלונות אזרחים נגמר ההליך לרוב בנזיפה לכל היותר, ומבלי שהוטלה סנקציה כספית כלשהי. סביר שגם כאן תהיה התוצאה דומה, אולי בתוספת ההבהרה או ספק-התנצלות של מגל.
אבל הרשות השנייה היא לא היחידה שיש לה כוח לפעול. מגל, בשבתו כשדרן ב-103, לא פועל בחלל ריק. התחנה היא אחת המואזנות בישראל, וכתוצאה מושכת כמה מגופי הפרסום הגדולים במשק. לגופים אלו יש כוח כלכלי עצום ביחס לתחנה, והם יכולים לנצל אותו על מנת לדרוש: אנו לא מוכנים שמותגינו יקודמו במקום שבו קוראים לשורדי שבי ומשפחות שכולות "מתועבים". איום בחרם מפרסמים יכול להיות כלי אפקטיבי מאוד, בעל כוח להביא להרחקת מגל משידור. אבל כדי שזה יקרה צריך מפרסמים עם מצפון, וציבור נחוש דיו על מנת להפעיל עליהם לחץ מתמשך. לא בטוח שיש לנו את זה.
גם שותפו לשידור של מגל ב-103, העיתונאי בן כספית, נושא באחריות מסוימת. כספית, עיתונאי ותיק שבולט בהתנגדותו לשלטון נתניהו, יודע היטב איזה אדם הוא מגל. הוא משדר לצידו כבר שנים, ואף נטש את השידור בהפגנתיות כמה פעמים בעקבות התבטאויות שלו. אך תמיד שב. ישיבתו של כספית לצד מגל נותנת לו אצטלה של לגיטימציה ומכובדות, ומחזקת את מעמדו. כל עוד כספית מוכן לשדר עם מגל, גם הוא נושא באחריות מסוימת להתבטאויות שהוא ממשיך לנפק על במה זו.
לו מפרסמים, עיתונאים ואנשי תקשורת אחרים שמשתפים אתו פעולה לא היו מחליקים את דבריו מעוררי החימה של מגל, הבמה שהוא זוכה לה היתה קטנה הרבה יותר.
כל זה נכון רק לרדיו 103, שפועל ככלי תקשורת אמיתי בשוק חופשי. המצב בכל הנוגע לערוץ 14 מורכב יותר. ראשית, מגל הוא עוגן הרייטינג המרכזי של הערוץ ומגיש את התוכנית הפופולרית ביותר בה, "הפטריוטים". שנית, הערוץ לא פועל תחת תנאים של ערוץ תקשורת מסחרי. לפי הערכות, בעל השליטה יצחק מירלשוילי מזרים לערוץ סכומי כסף מסיבות אידיאולוגיות, ולא מתוך רצון לבסס מודל כלכלי יציב. מפרסמים רבים נמנעים מפרסום בערוץ מסיבות אלו ואחרות (וזכור הקמפיין של מגל נגד בנק לאומי, שסירב לפרסם שם), כך שחרם מפרסמים לא יהיה אפקטיבי במיוחד. בדומה, גם לסנקציות כספיות מצד הרשות השנייה לא תהיה השפעה מהותית.
ערוץ 14 נהנה במשך שנים מהטבות כספיות שנתיות של עשרות מיליוני שקלים לפחות לאור הגדרתו כערוץ זעיר (למרות שהוא לרוב השני הנצפה בישראל). מעמד זה שונה לאחרונה על ידי הרשות השנייה, אך ההשפעה בפועל על הערוץ עדיין לא ברורה (לבעלים, אם ירצה, יש יכולת להזרים את הסכום הדרוש להמשך הפעלת הערוץ) ובכל מקרה אינה קשורה למעמדו של מגל בו.
נראה שאין כוח אמיתי שיכול לנתק את ינון מגל ממסכי הטלוויזיה ומקלטי הרדיו. אולי הפתרון הטוב ביותר נמצא בידיים שלנו: להפסיק להאזין, להתעצבן ולהדהד את הדברים שלו. כמו דמויות רבות מסוג זה, השנאה אליו מזינה אותו לא פחות מההערצה אליו. אם נפסיק להתייחס אליו, הכוח שלו יפחת משמעותית. למרבה הצער, בעולם שבו האלגוריתמים של מדיה חברתית מתעדפים זעם והתלקחות, גם במקרה זה מדובר בפתרון לא מציאותי.
