באקדמיה לא שותפים לזעם על החוק: "הבעיות בחוק הווד"לים לא קשורות לדיור בר-השגה"

פרופ' רחל אלתרמן, מתכננת ערים ומשפטנית מהטכניון, אינה מצליחה להבין מדוע מפגיני המאהלים יוצאים נגד חוק הווד"לים. כמי שהגישה לפני כמה חודשים מחקר על דיור בר־השגה למינהל התכנון במשרד הפנים, גם היא רואה בחוק פגמים רבים, אבל אלה נמצאים, לדבריה, בתחום הפגיעה בסביבה ובסמכויות

הסיבה לכך שאנחנו במשבר, לדברי אלתרמן, היא יציאתה של המדינה מתחום הדיור המסובסד. התהליך הטבעי שהתרחש כשהשלטון המרכזי יצא החוצה הוא גלגול "תפוח האדמה הלוהט", לדבריה, לפתחן של הרשויות המקומיות. אלתרמן מבקשת להזכיר כי רק לפני חצי שנה עצר משרד המשפטים תוכניות שקידמו ועדות מקומיות לדיור בר־השגה על קרקעות פרטיות, בטענה שאין לנושא תשתית חקיקתית. "נכון שהחוק הזה לא מכיל את כל הכלים", אמרה אלתרמן, "אבל הוא כולל כמה שינויים מהותיים וחשובים".

השינויים שעליהם מדברת אלתרמן מאפשרים לוועדות התכנון בפעם הראשונה לקבוע לא רק את ייעוד הקרקע (מגורים, משרדים או תעסוקה), אלא גם את סוג הקניין (למכירה או להשכרה). כמו כן, לדבריה, החוק מסמיך את הוועדה לקבוע כי המחירים יהיו מתחת למחיר השוק ולקבוע תמהיל של דירות קטנות בפרויקטים מסוימים.

"צריך לעשות סדר בדברים", הסבירה אלתרמן. "זה נכון שהעובדה שמסמיכים את הוועדות לא קובעת שבסוף יאושרו תוכניות לדיור בר־השגה, אבל כדי שהעניין יקודם יש תנאי הכרחי שהוא יעבור בחקיקה כדי שהוועדות יקבלו את הסמכויות. למה להפגין עכשיו? שיפגינו אם אחרי שיהיה חוק לא יצליחו לאשר תוכניות כאלה".

לצד החדשנות והמהפכנות, אלתרמן מזהה לא מעט בעיות בחוק החדש. הראשונה היא במישור הסביבתי. לדבריה, מכיוון שבוועדות המיוחדות יעברו אך ורק תוכניות של 200 יחידות דיור ויותר, לא מדובר בתוכניות רבות בשטחי הערים הבנויות, אלא בעיקר בשטחים פתוחים. "זה בניגוד לתפיסת העיר הקומפקטית וחוסכת האנרגיה, וזה פועל יוצא של רצון לבנות הרבה ומהר", היא הסבירה. הבעיה הנוספת שהחוק יוצר היא עקיפת הסמכות של הרשויות המקומיות והעברת סמכות לממשלה "להנחית" על השלטון המקומי החלטות מלמעלה. "לא ניתן לנהל עיר מלמעלה, זה לא דמוקרטי ולא נכון", אמרה אלתרמן. "בהרבה מקומות של אוכלוסייה חזקה, התושבים יגידו שהם רוצים להמשיך לראות פרדסים ולא בניינים מולם, ולא רוצים תנועה כבדה. בפריפריה, מן הסתם, כוח ההתנגדות יהיה חלש יותר".