"המדינה פעלה כשריף": מפוני אום אל חיראן תובעים 15 מיליון שקל
כמאה בני משפחת אבו אלקיעאן טוענים כי פינו את בתיהם בהתאם להסכם עם המדינה משנת 2018 - אך המגרשים החלופיים שהובטחו להם לא נרשמו, חלקם לא חוברו למים וחשמל, ו-12 מגרשים הוקצו לתושבים אחרים
כמאה מבני משפחת אבו אלקיעאן שהתגוררו בעבר בפזורת אל חיראן ליד יער יתיר בנגב תובעים מהמדינה פיצויים בגובה של כ-15 מיליון שקל. בתביעה, שהגישו בתחילת השבוע באמצעות עו"ד ד"ר עומר נירהוד, נטען כי על אף שפינו את בתיהם בפזורה — שעל חורבותיה נבנה כיום הישוב היהודי דרור (שכונה בעבר חירןא) — לא נרשמו על שמם כמובטח מגרשים חלופיים ביישוב חורה. לרבים מהם כלל לא הוקצו מגרשים, ואלה שכן הוקצו לא חוברו למים וחשמל. גם הפיצוי הכספי המסתכם ב-15 מיליון שקל לא שולם להם — בניגוד להבטחות ועל אף שעמדו בהתחייבויותיהם במתווה הסכמות שנחתם מול המדינה בשנת 2018.
פרשת הפינוי של תושבי פזורת חיראן הובילה לסערה ציבורית ששיאה הריגתו של המורה יעקוב מוסא אבו אלקיעאן. בינואר 2017, במהלך מבצע משטרתי להריסת בתים בפזורה, נורה למוות בעת שנהג ברכבו. לאחר שנורה פגע רכבו בשוטרים והרג את השוטר ארז לוי. המשטרה התייחסה לאירוע כפיגוע דריסה, אולם מח"ש קבעה כי מהירות הנסיעה הייתה איטית ושללה את הטענה כי היה זה פיגוע. בני משפחת אלקיעאן וארגוני זכויות אדם טענו שהירי לא היה מוצדק, הזיהוי שלו כמחבל היה שגוי, ושלא ניתן לו טיפול רפואי בזמן.
בעקבות האירוע, ובמטרה לאפשר פינוי בהסכמות, החל באפריל אותה שנה משא ומתן חשאי בין ראש המשפחה עטווה אבו אלקיעאן, לבין יאיר מעיין — באותה עת ראש הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב והיום ראש העיר ערד — וויניב שלמה, היועץ לענייני ערבים למפקד מחוז דרום של המשטרה. באפריל 2018 נחתם הסכם מסגרת לפינוי תושבי הפזורה, הוסדרו עקרונות הפינוי והתמורה לה יזכו התושבים, כולל הקצאת מגרשים בישוב חורה. במועד החתימה סוכמו שלבי הפינוי וההריסה, נקבע כי כל תושב זכאי לפיצוי של 50 אלף שקל בגין מעבר זמני עד בניית הבית החדש, וכן הובטח תשלום עבור המבנים בשטח המפונה. אולם בחלוף השנים התכחשה המדינה להסכמות, בטענה כי אינן בתוקף משום שהתושבים הפרו אותן, וכי למעיין לא הייתה סמכות לחתום על ההסכם — חרף מעמדו כראש הרשות להסדרת התיישבות הבדואים, ולמרות שההסכם נבחן על ידי פרקליטות המדינה.
כיום מתגוררים התובעים בחורה על כ-50 מגרשים, בבתים שנבנו ללא היתר בנייה מאחר שהמגרשים שהוקצו להם על ידי נציג המדינה לא נרשמו בטאבו. חלק מהבתים אינם מחוברים כלל למים וחשמל, ולאחרונה התברר כי 12 מגרשים שהובטחו להם מוקצים כעת לתושבים אחרים. סכום הפיצויים הנתבע מבוסס על הבטחות המדינה ומשולם עבור רכוש ומבנים שנותרו בשטח המפונה ודמי פינוי בסך 50 אלף שקל לאדם.
העותרים טוענים כי המדינה התנערה מההסכמות רק לאחר שכל אדמות חיראן פונו. "עושה הרושם כי המדינה ושלוחותיה פעלו בחוסר תום לב בוטה, כ'שריף', על מנת לעשות עושר על גב התושבים והתובעים".
פזורת אל חיראן מנתה 70 משפחות מהפלגים עיסא ומוסא בשבט אבו אלקיעאן, שעברו להתגורר באדמות חיראן ב-1956 בצו של המושל הצבאי בנגב. התובעים משתייכים לפלג עיסא. ב-2003 החליטה המדינה להקים ישוב יהודי בשטח שבו בתים רבים של תושבי הפזורה. בשנת 2004 הגישה המדינה תביעת פינוי במעמד צד אחד לבית משפט השלום בבאר שבע, בטענה כי בני הפזורה תפסו חזקה בקרקעי מדינה והקימו עליה בתים ללא רשות. בתגובה טענו תושבי הפזורה כי המדינה היא שהעבירה אותם לשטח — ומכאן תוקף בעלותם עליו — וכן כי דרישת הפינוי נגועה באפליה על רקע לאום. ההליך המשפטי נמשך עד 2015, כאשר בג"ץ דחה את טענות הבדואים וקיבל את עמדת המדינה. פסק הדין הוביל לפעילות המשטרה שבמהלכה נהרגו ארז לוי ויעקוב מוסא אבו אלקיעאן.
