המדינה דחתה יורשים שדרשו קרקע חלופית לקרקע חלופית
בני משפחה שרכשו קרקעות בישראל ב-1935 והיגרו למרכז אמריקה, גילו כשחזרו כי הקרקע נלקחה מהם ובתמורה הם קיבלו קרקע חלופית; במשך עשרות שנים דרשו לרשום את הקרקע על שמם וכאשר גילו שהמדינה קידמה עליה תוכנית שפוגעת בערכה, דרשו קרקע חלופית לקרקע החלופית
בית המשפט המחוזי מרכז דחה לאחרונה תביעה של בעלי קרקע שטענו כי הקרקע שירשו הופקעה מהם שלא כדין, והם דרשו קרקע חלופית במקומה. מדובר בסיפור סבוך שהחל עוד לפני קום המדינה, בני משפחתם של התובעים, האחים ויקטור ומרקו אבולעפיה הגיעו לישראל בשנת 1935 ורכשו יחד שטח של כ-14 דונם בראשון לציון.
בשנת 1939 היגרו האחים לוונצאולה, ובשנת 1948 הפקיעה המדינה את הקרקע שרכשו על בסיס ההנחה שמדובר ברכוש נטוש, מאחר שהפקידים סברו כי מדובר בשם משפחה ערבי של נפקדים ערבים שברחו. בשנת 1958 חזרה לארץ פאולינה – אלמנתו של מרקו וגילתה כי הקרקע הופקעה והקימו עליה שיכונים של עמידר. במשך שנים ניסתה פאולינה לקבל קרקע חלופית במקום הקרקע שנלקחה ממנה ומבני משפחתה, אך הדבר לא בוצע, ובשנת 1965 בשל מצב כלכלי רעוע, היא היגרה בשנית עם משפחתה והפעם למקסיקו.
כ-20 שנה לאחר מכן, הגישה פאולינה תביעה בעניין, ובעקבותיה, בשנת 1978 הושג הסכם פשרה לפיו המדינה תפצה אותה ואת משפחתה, ותעניק לה שטח אדמה במועצה האזורית גזר כקרקע חלופית לקרקע שנלקחה מהם. הקרקע המשתרעת על 23 דונם אמנם סומנה ברמ"י כקרקע בבעלותם, אך היא מעולם לא נרשמה בטאבו כקרקע כזו, זאת למרות שעורך דין מטעם המשפחה רדף במשך כעשור אחרי פקידי רמ"י בבקשות להשלים את רישום הקרקע וכשזה לא בוצע אף פנה למבקר המדינה.
למרות כל פניותיהם, הקרקע לא נרשמה על שמם, ובשנת 1994 פנה פאר ויסנר אשר שימש לימים כסגן ראש העיר ת"א, והוא אחד מהיורשים (אחיינה של פאולינה), אל רמ"י בדרישה להסדיר את נושא הרישום. רק בשנת 2000 הושלמו הליכי החלוקה לקראת הרישום של הקרקע, וברמ"י טוענים, כי בשלב זה הודיעו לו וליורשים אחרים על כך וכתבו להם כי ניתן לרשום את זכויות היורשים בקרקע על ידי העברת שטרי מכר לחתימת רמ"י כחלק מההליך הרישומי. בעשור שלאחר מכן פנו בעלי הקרקע ובראשם ויסנר אל רמ"י ואל משרד השיכון והלינו על כך שהקרקע טרם נרשמה על שמם.
במקביל, בכל השנים שבהם הקרקע לא הייתה רשומה על שמם, המדינה קידמה תכנון של אזור תעסוקה ובהמשך תוכננו על הקרקע גם הרחבה של מסילת הרכבת ומחנה צבאי. על פי ההחלטה של המדינה, מכיוון שמדובר בקרקע המיועדת לצורכי ציבור, יש להפקיע אותה, אך לבסוף הופקעו רק 12 מ"ר מתוך הקרקע. לטענת היורשים, הרשלנות של המדינה, וגרירת הליכי הרישום לקרקע במשך שנים ארוכות הובילה לכך שלא יכלו להתנהג כבעלי הקרקע, הם לא קיבלו הודעות על הליכי התכנון והבניה, או על הפקעת הקרקע ולכן גם לא יכלו להתנגד למהלכים הללו. בשל כך נטען על ידם כי שוויה של הקרקע ירד והוא נמוך משמעותית מהקרקע שרכשו בתחילת המאה הקודמת. בתביעה הם טוענים, כי בשל רשלנות זו, לא יכלו לפעול במסגרת הליכי התכנון, וכי על המדינה לפצות אותם בקרקע חלופית לקרקע החלופית שנמסרה להם כפשרה בשנת 1978.
מנגד, רמ"י טענה, כי גם כיום אין מניעה להשלים את רישום הקרקע, כי חוות הדעת הנוגעות לשווי הנכס אינן רלוונטיות כעת, עשרות שנים אחרי שבמהלכם גם קודמו הליכים תכנוניים שונים לכל קרקע. עוד נטען על ידי רמ"י כי גם אם הקרקע הייתה נרשמת במועד, זה לא היה משנה דבר במהלכי התכנון ובתוצאה הסופית.
השופט עוז ניר נאוי קיבל את עמדת רמ"י שיוצגה ע"י עו"ד נוי לפידות ועו"ד שאול עבוד מפרקליטות מחוז מרכז (אזרחי) והעביר ביקורת על כך שהתובעים ישבו עשרות שנים בחיבוק ידיים ומסיבותיהם בחרו שלא לפעול לרשום את הקרקע על שמם. בית המשפט פסק, כי אין כל מניעה להשלים את הרישום על שם התובעים כיום, ולכן לא מתקיימים התנאים לדוקטרינת "ביצוע בקירוב" - קבלת קרקע חלופית אחרת.
בניגוד לטענת התובעים כי הקרקע נלקחה מהם, בית המשפט קיבל את עמדת המדינה כי בפועל הופקעו 12 מ"ר בלבד מתוך כ-23 דונם, ולכן גם מטעם זה אין הצדקה להענקת מקרקעין חלופיים. בית המשפט אימץ את חוות הדעת שהוגשה במסגרת ההליך על ידי הפרקליטות וקבע, כי אין קשר סיבתי בין היעדר הרישום למצב התכנוני. נקבע, כי התובעים לא היו מנועים מהגשת התנגדות לתוכנית, ומכל מקום גם אם הייתה מוגשת כזו, התוצאה התכנונית הייתה כפי הנראה נותרת בעינה ומוסדות התכנון לא היו מאשרים "איחוד וחלוקה" שכן מדובר בתשתית ארצית, והדבר עולה גם מדחיית התנגדויות של בעלים רשומים בקרקע סמוכה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי מחוות הדעת שהוגשו מטעם התובעים עולה שלא זו בלבד שערך הקרקע לא הופחת אלא הוא אף עלה באופן משמעותי במהלך השנים.
מהפרקליטות האזרחית נמסר: "מדובר בהישג משמעותי אשר הודף ניסיון חסר תום לב "לפתוח מחדש" הסכם פשרה היסטורי, תוך חיסכון של עשרות מיליוני שקלים וקרקעות מדינה יקרות".
